דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
20 מרץ 2007

פעיל: פרופ' יורם אבנימלך

מי

פרופ' יורם (יוריק) אבנימלך, 70+, פרש לגמלאות ממשרת דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון

מה

לשעבר המדען הראשי של המשרד לאיכות הסביבה. הקים את הקמפוס הירוק בטכניון, יו"ר ועדת אבנימלך לבדיקת זיהום האוייר במפרץ חיפה, ומחבר ד"וח אבינמלך בעניין רגע, רגע, יש עוד »

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 11:21

אין תגובות »

9 מרץ 2007

צרה ושמה מחזור, מיחזור, לאמשנה

מחזור נתפס כיום כדבר הכי סביבתי בעולם. למרות זאת, המיחזור הוא לעתים רק עלה תאנה שמכסה בקושי רב את מבושיה המזהמים של תרבות הצריכה. עולם שמשדרג וממחזר את עצמו לדעת שדרג ומחזר שדרג ומחזר רגע, רגע, יש עוד »

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 3:48

אין תגובות »

27 פברואר 2007

הערות לטיוטת הסכם עין גדי

לא נראה שאפשר להיות אדם עם מודעות סביבתית ולא להכיר את סיפור ייבוש שמורת עין גדי, ואת טענותיהם של כל מיני ירקרקים כנגד הקיבוץ לפיהן הוא מייצא את המים מנווה המדבר, ומייבש את השמורה. אם אין לכם מושג על מה אני מדבר, אז באמת לא ברור איפה אתם חיים, וכדאי שתלחצו פה, ותלכו לראות סיכום נאה של העניין שהכינה שירה וילקוף לוואלה לפני שנה בדיוק. אם אתם קצת יותר בעניינים, תשמחו לגלות שיש לנו חדשות של ממש בשבילכם: הנה כאן הטיוטא (לעריכת עורכי הדין) של אמנת עין גדי האמורה להיחתם בקרוב. רגע, רגע, יש עוד »

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 1:46

אין תגובות »

20 פברואר 2007

עין גדי, טיוטת הסכם

אמנם רק טיוטא בקובץ וורד, אבל נדמה כי הציבור, ובמקרה זה ציבור צרכני התיירות (שלא לדבר על צרכני המים והקרקע), לא ממש שותף עד כה בהסכמים שרשות הטבע והגנים הולכת לחתום בשם הטבע עם קיבוץ עין גדי. הולכים לשאוב מהמעיין לקיבוץ ולבקבוקים, ולסנוק ממורד הזרם אל המעיין (המלאכותי, אם כך), ולקדם יחד הבאת מי כנרת מכיוון מצדה, ולהפסיק להזרים מים מהמעיין למטיילים ולחיילים. בקיצור, הנה הלינק: http://gilisoffer.com/files/ein-gedi.doc

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 10:09

אין תגובות »

13 פברואר 2007

אירוס הארגמן פורח. תמונה

פריחת אירוס הארגמן בשמורת אלוני קדימה
אירוס בשמורת אלוני קדימה (זה לא על שם המפלגה). שם ובשאר השאריות של רכסי הכורכר לאורך החוף החל לפרוח הפרח המיוחד. פריחתו צפוייה להימשך 3 שבועות.

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 3:34

אין תגובות »

12 פברואר 2007

מים על קצה המזלג

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 10:41

אין תגובות »

28 ינואר 2007

שאר ירקות. גידולי קיץ

אחרי שסיים ללמד אותנו לגדל עגבניות, הגנן מתן פאיאנס, ממליץ על עוד כמה וכמה ירקות שאפשר לגדל בקלות בגינה במשך הקיץ. הקיץ הוא עונתה של משפחת הדלועיים. משום מה הגידול הביתי הנפוץ שלהם הוא הקישוא, אך בין שאר הדלועים גם המלפפון, הדלעת, האבטיח, המלון, הדלורית ("שהיא נהדרת לגידול") וגם הזוקיני – קישוא כהה. אם אתם חייבים, תוכלו למצוא גם זרעים של קישוא עגול בשוק. את הדלועים אפשר להתחיל ולזרוע לקראת סוף החורף, אפילו בסוף פברואר (בשמש). זריעה מאוחרת, תגרום לכך שיהיה לצמחים הצעירים יותר קשה להיכנס לתוך הקיץ.

הדלועים הם מטפסים בעלי עלים גדולים מאוד, חלקם גם פורחים יפה. למרות שיש להם קנוקנות הם משתרעים, וכדאי להרים בהדליה קישואים ומלפפונים. צריך לעזור להם לטפס ולהזיז אותם מדי פעם שייטפסו במום הרצוי. הבעייה איתם היא שהם יותר רגישים למחלות עלים, ולכן חשוב להקפיד עוד יותר על אחד הדברים החשובים בגידולי הקיץ: אסור להשקות בהמטרה, אלא רק בטפטוף או בהשקייה בגומה. "הלחות גורמת בית חם לכל מיני מזיקים, וזה כמובן גם יותר חסכוני במים".

בכלל, עודף השקייה יכול לגרות להרבה בעיות. "אם הצמח לא נראה טוב, זה יכול להיות בגלל שהוא רטוב מדי, ולא יבש מדי", מזהיר פאיאנס מפי האינסטינקט של לתת לצמח מים אם הוא לא נראה מספיק טוב. כאשר חסרים לו מים, אגב, הוא קמל. ככל שהאדמה יותר כבדה, ככה צריך להיזהר יותר עם המים. לדלעת יש לתת מעט מאוד מים בגלל כובד הפרי, ואבטיח ומלון הם גידולי בעל, שאחרי חודש-חודש וחצי מפסיקים להשקות בכלל: עודף מים יפריע להם התפתח.

מה שרבים לא יודעים הוא שפירות רבים של הדלועים אוכלים כשהם קטנים, בעצם בוסר. כשהמלפפון יבשיל הוא יהיה בגודל של כדור פוטבול וצבעו יהיה צהוב. הקישוא יהיה צהוב-כתום, יהיה גדול עוד יותר, קליפתו תהיה קשה, וכך גם גרעיניו. בקיצור – לא לחכות שהפרי יבשיל, לקטוף אותו כשהוא נראה טוב למאכל.

גידול קיץ נוסף הוא התירס. "גידול נהדר. אם אתה קונה זרעים טובים, יצא לך הרבה תירס וטוב". התירס הוא צמח גבוה וצר, שיכול להגיע עד לגובה של שני מטרים. עדיף לשתול אותו יותר לכיוון אפריל, ולוקחים לו שלושה חודשים לתת פרי. טיפ חשוב שמספק פאיאנס הוא לשתול אותם בקבוצה עם נפח, לא בשורה. "הוא מאביק את עצמו על ידי הרוח ולא על ידי חרקים, ואם רוצים הרבה קלחים צריך לשים אותם ליד החברים שלהם". פאיאנס ממליץ לשתול קבוצה בת 20 צמחים בערך, גוש של מטר רבוע. מכיוון שהוא גבוה, את התירס עדיף לשים בחלקה הדרומי של גינת הירק, שלא יצל על הצמחים האחרים. שיטה דרום אמריקאית עליה הוא ממליץ, היא לתת לצמח התירס להתייבש, ולהשתמש בו על מנת לתת לשעועית לטפס עליו, "כבר שהתירס מגיע למטר גובה אפשר לשתול שעועית". השניים גם מעודדים זה את צמחיתו של זה בגלל השפעותיהם השונות על הקרקע.

גידול קיץ נהדר נוסף הן הבטטות. הבטטה היא מטפס נעים למראה, הפורח בסגול בהיר, ושטעם השורש שלו חביב על הבריות. יכולת ההשרשה שלהן מופלאה. על מנת שייצאו בטטות טובות, לא שמים שורש (יעני בטטה) באדמה, אלא ייחורים, ענפים שאותם שותלים באדמה שחשוב לשמור רטובה מאוד, שיהיה לגבעול לאן להשריש. אם אין לכם גבעולי בטטה בנמצא, אפשר להשריש בטטה שלמה בצנצנת או בכוס, לתת לה להוציא עלים, ולגזום מהצמח ייחורים.

הבטטות, הן שורש מעובה, הגדלות לאורך שורש אחד שעובר במקביל לאדמה. את השורש שיכול לגדול לכיוון אחר לגמרי מהצמח (בכיוון המים), מתאר פאיאנס שהוא "נראה קצת כמו גרלנדה". כשלושה ארבעה חודשים אחר ששמתם אותם באדמה, צריך להציץ ולראות אם יש בטטות. אם אין הרבה, סימן שזה לא הצליח, ואז אין מה לחכות עוד, אם זה כן הצליח, אז מכל ייחור שכזה יכולים לצאת יותר מ-3 קילו בטטות. חשוב להוציא אותן בזמן, אחרת הן מתפוצצות.

הבטטה אוהבת מאוד אדמות חוליות, "חמרה זה נהדר לבטטה". היא צמח חזק, שלוקח אנרגיה רבה מן האדמה. צמחים שייגדלו מעל לשורש הבטטה, שיכול להגיע גם למרחק של 5 מטרים מהייחור, עלולים לא להצליח. לכן ממליץ פאיאנס לגדל בטטה בצד הערוגות, ולא במקום שמתכוונים להמשיך לשתול בו דברים אחרים, "להקצות לה שטח נפרד המופרד על ידי שטח יבש".

החמנייה, פרח ענקי שיכול להגיע למטר שמונים ואפילו שני מטרים, גם היא גידול קיץ עליו ממליץ פאיאנס במיוחד, "זה צמח שגדל מהר, פרח יפהפה, ממש צמח טוב וכיפי". הרבה גרעינים שחורים אפשר להוציא מחמנייה אחת, הוא מציין, עד 150 גרם גרעינים מראש. אם בזה לא די, ילדים מוקסמים מקצב הגידול והפריחה שלו. אין הרבה מה לדעת אודותם, פשוט לשתול ברווחים של 20-30 ס"מ. כמו עם התירס, גם על גבעול החמנייה ניתן לשתול מטפסים.

הקיץ הוא גם עונתם של צמחי התבלין, שייתרונם המובהק הוא שאנו עושים שימוש בעלים שלהם, מחלקי הצמח היותר מצויים. אחד הנחמדים לגידול הוא הבזיליקום, שיח חד-שנתי שאמנם מת לקראת החורף, אבל מזריע את עצמו. לדברי פאיאנס, מי שרוצה לגדל אותו צריך בעיקר להתכונן להרבה בזיליקום, אולי ללמוד להכין פסטו. "ברגע שטוב לו הוא מתחיל לפרוח" הוא מסביר, "אם רוצים שהוא ימשיך להוציא עלים צריך להוריד את הפריחה כל הזמן, ולקראת ספטמבר, אפשר לעזוב אותו לנפשו ואז הוא ייפרח וייתן זרעים לשנה הבאה". הוא מגיע לגובה של חצי מטר ויותר, ושתיל אחד או שניים ממש יספיקו למשפחה.

שתילת הקיץ מתאימה גם לתבלינים רב שנתיים: גרניום לימוני, לואיזה, למון גראס, שיבא, או זוטה לבנה המתאימים בעיקר לחליטות, וכן אורגנו, זעתר (איזוב מצוי), טימין או מרווה, שאוהבים אדמות יותר כבדות. הם אוהבים שמש כולם, מלבד הנענע, המנטה והמליסה, צמחיה שטבעית בגדות נחלים, מקומות קרירים יחסית, ולכן יש לתת להם הרבה מים ומקם אותם בחצי צל.

"כל הבלאדי יצליח גם בשתילה סתווית", אומר פיאאנס על הצמחים שגדלים גם בטבע הארץ ישראלי, ונזכר בעוד תבלין, הפיגם. זה האחרון, הידוע גם כרוטה (אותו אחד נגד עין הרע), משמש לא רק כצמח תבלין אלא גם כפונדקאי של אחד היפים שבפרפרי הארץ, אם לא היפה שבהם: זנב סנונית נאה. כמו שתולעי משי אוכלות עלי תות, זחליו של זה, אוכלים עלי פיגם. אם יתמזל מזלכם, ובעיקר אם הרבה אנשים יתמידו בזה, יטילו היפים היפים האלה ביצים על הפיגם שלכם, ובאביב הבא יפרפרו לכם בגינה המקסימים האלה.


קישורים

ירוק, גינת ירק אורגנית אצלכם בגינה הפרטית, האתר של מתן פאיאנס
http://www.ecolution.co.il/index.php

הגינה האורגנית, אחד האתרים הכי שווים, הכי מקיפים, והכי ותיקים בעברית בתחום
http://www.groworganic.info

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 11:11

תגובה אחת »

להתחיל בעגבנייה, עגבניה למתחילים

אם יש צמח קיץ אחד ששווה להתחיל איתו את גן הירק, זוהי העגבנייה. קלה לגידול, טעימה, וגם אם אין לכם חצר, השיח הגבוה עמוס הפירות המאדימים, מוסיף חן למרפסת.

אתם לא רוצים לדעת מה עוברות העגבניות שמגיעות לשווקים על מנת על לעשות את זה בעיתוי הנכון בשביל מחיר גבוה. בחיי שהמילה הורמונים לא תופיע יותר בטקסט הזה, גם לא כימיקלים או מתכות כבדות. אם למישהו יהיה פעם זמן לזה, הוא מוזמן לספר לי מה בדיוק מכניסים שם במערכת ההשקייה על מנת לשמור אותן ירוקות, ואז – בום. שדה אדום. רוצים סיבה טובה להתחיל מעגבניות? גשו למקרר, תוציאו אחת, שימו אותה על איזה אדן חלון שתראה שמש, ותתחילו לחשוב על האדמה שלתוכה אתם רוצים לסחוט אותה, ועל איפה אתם הולכים לקשור את הצמח. כי זרעים כבר יש לכם.

מתן הגנן, הגנן המקוון הראשון שחזר אלי, ממליץ דווקא על שתילה – ולא על זריעה. "עדיף שתילים תמיד, כי אתה יודע שהמגדל השתמש בזרעים המיועדים לגידול, זרעים טובים וחזקים". יש ספקי זרעים שמחפפים, מתברר. אישית, הכי מוצא חן בעיני הרעיון של החלפת הזרעים. כמו שיתוף קבצים, אבל מקומי. גם באיזור שלכם בטח כבר יש איזו קבוצה שכזו. ייתרונם של השתילים, מסביר הגנן מתן פאיאנס, הוא שמעבר לכך שחיסכון בן החודש וחצי או חודשיים של גידול, הנביטה היא השלב הכי בעייתי בגדילה, "באדמה יש הרבה צרות שיכולות לקרות", הוא אומר. לעמת זאת, על פי ניסיונו, 99% מהשתילים נקלטים, "ברגע שהוא כבר נהייה שתיל, כמעט שום דבר לא יעצור אותו". אפשר, הוא מזכיר, גם לזרוע צפוף ואז לדלל. הדבר היחיד שהוא זורע אלו ירקות שורש – כי אי אפשר להעביר שתיליהם: ברגע שהשורש נפגם טיפה, ייגדל צמח יפה אבל השורש יהיה קטן ומעוצה יותר, לא שורש פריך למאכל. בכל אופן, אם סוחטים עגגנייה לתוך חריץ באדמה, היא נובטת. ואולי זה רק אצלי, ואצלכם זה הפוך: הפלפלים נובטים פצצה, והעגבניות פארש. הפלפלים, כמוהם גם החצילים הם בני משפחה של העגבנייה (את זה רואים על הפרח), ולכן כל הוראות ההפעלה שלהלן, מפי הגנן, חלות גם עליהם. להלן: משפחת הסולניים.

למרות שניתן היה לצפות שהפרקטיקה תהיה שיש מעגל שנתי הכולל סדר כלשהו לגידול, ככלל מחלקים את גידולי גן הירק לשתי עונות: קיץ וחורף, כאשר עונות השתילה הן עונות המעבר. שתילת החורף היא מתישהו אחרי החגים, ואת ירקות הקיץ אפשר להתחיל לשתול בסוף מרץ. אם אתם זורעים, אפשר לקחת בחשבון עוד שבועות אחדים.את שתילת הקיץ, מציין פאיאנס, אפשר למשוך גם ממש לתוך הקיץ עצמו. לא תמיד כדאי: לדוגמא אם שותלים עגבניה במרץ, השיח יתחיל לתת פרי במאי, ויעשה זאת עד הסתיו. עגבנייה ששותלים ביולי, תתחיל לתת פרי בספטמבר, ותעשה זאת – עד הסתיו.

קל מאוד לגדל את הסולניים, אומר פאיאנס, הם גדלים חזק וטוב. אלו הם שיחים חד שנתיים והם אוהבים שמש. את העגבניות, יש לשתול במרחק של חצי מטר אחת מהשנייה, ולתת להם ליטר מים מדי יום. אחרי כמה שבועות אפשר לעבור לשני ליטרים מדי יומיים ובקיץ, כשהשיח כבר גדול, אפשר לעבור לשניים וחצי ליטר אחת לשלושה ימים.

שיח העגבנייה משתרע מטבעו, ופריו גדל על הארץ. כדאי להדלות אותו – להרחיק את הפרי מהאדמה, בכדי למנוע מכל מיני בעלי חיים אחרים שאוהבים לאכול אותו, 'מזיקים' כפי שהחקלאים קוראים להם, לטפס עליו ולהתחיל לאכול. ההדלייה מגדילה את החשיפה לאור ואת האוורור שמסייע לצמח להתמודד עם מחלות, וגם חוסכת מקום. יהא זה מעקה המרפסת, סולם מיוחד שקניתם, שתי וערב של חבלים שהכנתם או כל דבר אחר, את השיח צריך לתפוס ממש, לקשור או ללפף טוב טוב (החציל והפלפל הם זקופים אבל הפרי מכופף אותם ויכול להגיע לאדמה, והם לא צריכים הדלייה, אלא תמיכה בד"כ). צריך לעשות את זה כל שבוע שבועיים, אומר פאיאנס, אבל בעצם, בהדלייה כמו בהשקייה עיקר העיקרים הוא תשומת לב מתמדת.

"גינת ירק לא דורשת טיפול רב אבל דורשת תשומת לב, צריך לבוא, לתת את העשר דקות ביום, לראות, לסדר ענף, להוריד עלה חולה. זה עניין של תשומת לב". פאיאנס מדגים את העיקרון תעזבנו יום, יעזבך יומיים: "אם תוריד עלה מיד שהמחלה מתחילה להתפתח, תעצור את זה, אבל אם תשאיר את זה שבוע שבועיים זה יכול לעבור לכל השיחים, אותו עניין עם עשבייה או הדלייה". ואותו עניין גם עם הקטיף. את הסולניים קוטפים כאשר הבשילו: הצמח מאותת לבעלי החיים שאוכלים אותו (ולנו בתוכם) שעכשיו הזמן, ומדי יום יומיים יבשילו פירות אחדים. ככל שהפרי יותר קטן כך יש יותר פירות בכל שיח, ומשפחה יכולה לחיות טוב על כשמונה שיחים של עגבניות, הוא אומר. מה זה לחיות טוב? כל יום סלט מכמה וכמה עגבניות.

לא משנה מה בחרתם לגדל, החלק הכי חשוב הוא האדמה. אם בעציצי מרפסת עסקינן, שווה להביא אותם עם אדמה טובה. אם אתם לא מאלו שיודעים לומר איך נראית אדמה טובה, מי שמוכר לכם את העציצים, יוכל גם למכור לכם את זה. אם אתם עם חצר, אז צריך קצת לנקות, ולתת בטורייה, ולפזר כמה וכמה שקי קומפוסט. "הכנת האדמה זה הכל" אומר פיאנס, "אם האדמה טובה, ייגדלו דברים מעולים".


קישורים

ירוק, גינת ירק אורגנית אצלכם בגינה הפרטית, האתר של מתן פאיאנס

http://www.ecolution.co.il/index.php

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 10:47

5 תגובות »

קומפוסט ביתי

"אז מה נסגר? אורז לא אורגני, זה אורגני או לא אורגני?".

יש מין התחכמות מבודחת כזאת אצלנו בבית, כאשר זורקים שאריות. אולי צריך להסביר את זה למי שלא מפריד זבל: אורז אורגני הוא תוצר של חקלאות אורגנית, אבל כל אורז – כמו שאר המזון שאנו אוכלים – הוא חומר אורגני שניתן להפריד משאר הפסולת הביתית ולהפוך לקומפוסט. קומפוסט, או רקבובית, הוא דשן טבעי שנוצר מפירוק של חומר אורגני, ואפשר להיתקל בו בכל משתלה או חנות למוצרי גינון. יש אפילו מי שמייצר קומפוסט ממה שהולך לאסלה בדרך כלל, אבל ברשותכם נסתפק בפסולת המטבח הפעם.

גרעין דבש של החברה להגנת הטבע, היא קבוצה שמתעסקת בגינות קהילתיות ובפרוייקטים אקולוגיים בירושלים. בין היתר מעבירים חברי הקבוצה סדנאות לגידול ירקות בשטח קטן, סדנאות להרביית צמחים, וסדנאות להכנת קומפוסט המתקיימות פעמיים בחודש בחצר סרגיי. אלו סדנאות עיוניות יותר, ולעתים מתקיימות שם גם סדנאות מעשיות יותר. איילה שמיר, שמרכזת את נושא הסדנאות בקבוצה מסבירה שתהליך הקומפוסטיזציה הוא תהליך טבעי שאפשר למצוא בטבע. מתוך התבוננות בטבע למדים שבטבע אין פסולת (כלומר דבר שהוא פסול), אלא לכל דבר נמצא שימוש. בטבע אלו עלי שלכת, ואפילו פגרי חיות שנקרבים והופכים לדשן, "בעצם, אדמה שחורה וטובה כזו שמכירים מהיער, זה בעצם הקומפוסט".

הזבל האורגני בטבע, מסבירה שמיר, משמש מזון לכמה רמות של בעלי חיים: לחרקים וחיות גדולות יותר שאוכלות ומפרישות את החומרים, וכן לתולעים ולשלשולים, שאוכלים ומפרקים אותו. יצורים נוספים שמלווים את התהליך הם מיקרואורגניזמים (חיידקים) ופטריות.

בבית, הזבל האורגני נארז עם שאר האשפה, נקשר לרוב בשקית ניילון, והתהליך הבריא של הפירוק לא מתרחש כי אין ליצורים הקטנים את התנאים לכך. מה שקורה הוא שנוצר מתאן, שהוא גז חממה, וכמו כן נוצרות באשפה חומצות שמחלחות למי התהום, לא פעם יחד עם חומרים רעילים דוגמת פלסטיק ומתכות כבדות שהן מפרקות ומביאות עמן למים. גם בבית, מסבירה שמיר, ניתן לחקות את מה שקורה בטבע. "זה קל וכדאי לעשות בכל בית, גם בבניין קומות, וגם בחצר פרטית". כל מה שצריך לעשות הוא להפריד את הפסולת, אפשר לשים פח קטן ליד הכיור. את הפסולת יש לשים שכבות שכבות במתקן להכנת קומפוסט (קומפוסטר).

כמו הרבה דברים שעושים בחיים, גם הפרדת הזבל האורגני היא משהו שברגע שהתחלת לעשותו, אתה לא מבין איך לא עשית את זה קודם. פתאום זה נראה כל כך טבעי, כל כך פשוט, ולא לעשות את זה נראה נורא בזבזני. הפרדת הפסולת גורמת לתת את הדעת על הפסולת בכלל. אחד הדברים שמגלים מהר מאוד הוא כמה גדול היה חלקה של הפסולת האורגנית בדלי ההוא עם המכסה שמתחת לכיור, ושבעצם כמעט כל השאר הן אריזות. להצטמקות הנפח יש עוד זוויות – אתה זורק וזורק וזורק ותכולת הפח רק הולכת ומתכווצת, והוא בקושי מתמלא. ולחשוב על זה שמשאיות האשפה עסוקות בלהוביל ממקום למקום כל כך הרבה מים, או מה שנקרא "המיץ של הזבל".

משהו בהכנת הקומפוסט מזכיר אפייה בשמרים, או הכנת גבינות איכותיות – חקלאות של מיקרו אורגניזמים. בגלל הטמפורטורה הגבוהה של תהליך הקומפוסטיזציה, גם משתמשים במונח 'בישול', ועל מנת שהקמופוסט יצא טוב הוא צריך להיות מספיק זמן בטמפרטורה הנכונה. כמו ביוגורט, גם בקומפוסט מומלץ להעביר קצת מהערימה הישנה, לערימה החדשה על מנת לספק את המיקרואורגניזמים הנחוצים לתהליך.

אפשר לאלתר מתקן או לרכוש בעבור כמה מאות שקלים קומפוסטר ייעודי. "אני לא אוהבת אותם בכלל" ,אומרת שמיר, "הם גם לא יפים, גם חבל לקנות, ובעיקר מאוד קשה לטפל בהם מבחינת הפיכת הקומפוסט שבהם". באופן כללי, היא אומרת, זה מיכל פלסטיק שמה שהוא יודע לעשות הוא להיות מיכל פלסטיק. "אין שם מיכשור או משהו, זה רק מכסה את זה בצורה יותר אסטתית בעיני אנשים". אצלם בדירה יש אחד מאמטיה ישנה ועוד אחד מארון עץ שמצאו. אם אין חתולי רחוב בסביבה, אפשר גם לעשות פשוט ערימה פתוחה "שזה נראה לי הכי בריא".

השכבה הראשונה צריכה להיות אוורירית עבור הניקוז – ענפים, איצטרובלים וכיו"ב, ומעליה מניחים שכבות של חומר יבש דוגמת עלים יבשים, נסורת, ניירות, לחם או פסטה, ושכבות של חומר רטוב דוגמת קליפות, שאריות מזון או ירקות שעבר זמנם. חומר יבש הוא חומר שמכיל בעיקר פחמן כך שגם אורז מבושל נחשב לכזה, בעוד חומר רטוב מכיל בעיקר חנקן, כך שגם כסחת דשא היא חומר רטוב. יש המכנים אותם פשוט חומר ירוק וחומר חום. אם עושים את זה נכון, אין שום סיבה שזה יסריח. למען האמת יש לזה ריח שזכה להרבה מאוד יחסי ציבור: ריחה של אדמה אחרי הגשם. מה שחשוב הוא שיהיה אוויר, שיהיה ניקוז, ושיהיה איזון בין החנקן לפחמן, כלומר איזור בין חומר יבש לבין חומר רטוב. כדאי, אומרת שמיר, לבנות בפעם הראשונה ערימה של כמה שכבות, ובכל פעם לפתוח באמצע הערימה, להוסיף שם את החומר רטוב החדש, לערבב עם חומר יבש, ולכסות בחומר יבש.

המשרד להגנת הסביבה מקדם גם הוא את ייצור הקומפוסט הביתי. האינטרס של המדינה ברור: בנוסף לתרומה לאיכות הסביבה, מדובר בחיסכון בעלויות השינוע והההטמנה של הפסולת הביתית. מסקר הרכב הפסולת המוצקה שפרסם המשרד בתחילת השנה, עולה כי 40% ממשקל הפסולת הביתית היו חומר אורגני, ועוד 25% נייר וקרטון. משק בית המייצר קומפוסט מפחית יותר מטונה מכמות האשפה בה על הרשויות לטפל מדי שנה, והסיוע של המשרד ברכישת אלפי מתקנים להכנת קומפוסט חסך טיפול במיליוני קילוגרמים של פסולת, שהפכה לדשן.

היישוב שממחזר הכי הרבה זבל אורגני הוא כרם מהר"ל. עמיעד לפידות, הביא את תושבי המקום להפריד את האשפה שלהם. הוא הציב פחים עבור הזבל האורגני בחזיתות בתי היישוב, וממנו הוא מייצר קומפוסט (ליתר דיוק הומוס, שהוא קומפוסט איכותי המיוצר בעזרת תולעים אדומות). עוד לפני שזכה לפידות במענק בן אלפי דולרים מקרן פורד, אמר כי העסק רווחי.

באתר המשרד ניתן למצוא ערכת הסברה והנחיות למבקשים להכין קומפוסט בחצר הבית. גם באתר האינטרנט של חוות עמק הטל בנס ציונה, אפשר למצוא מדריך מקיף להכנת קומפוסט ביתי. שמיר ממליצה בחום לעבור התנסות כלשהי, באחד המקומות המקיימים מדי פעם סדנאות קומפוסט מעשיות. גם אם לא תעשו מזה עסק, כמו לפידות, תוכלו לחסוך לעצמכם כמה עשרות או מאות שקלים בשנה על קומפוסט, ובעיקר לחסוך לסביבה הרבה מאוד.

בשנה וחצי האחרונות הרבה פחות חבל לי לזרוק. תמיד היה לי קשה להעיף חצי אגד של פטרוזיליה או נענע לפח. אני לא חושב שזו קמצנות, כי למרות שבשנים האחרונות הפטרוזיליה מגיעה לרוב מהגינה, אני עוד יודע שזה עולה בערך כמו סיגריה (מה גם שקמצן הוא אחד שמוציא על עצמו ולא על אחרים). זה קשור בתחושה שלדברים יש ערך, שיש משמעות גם לצרור עלים, ושהוא לא גדל על מנת לעוף לפח. וזה עוד לפני שהזכרנו את המים שהושקעו בו, את זיהום האוויר מההובלה, את צריכת האנרגיה המלוכלכת של המקרר בסופרמרקט. לזרוק את זה נראה בזבוז, לפחות אחרי שנים של התבוננות בעלותם הכוללת של הדברים, הסביבתית, ולא רק בעלות הישירה שלהם. בשקלים. לי. עתה, הידיעה שאתה מכניס את הדברים לאיזה מחזור, עושה את זה למשהו אחר לגמרי.

ובאשר לאורז הלא-אורגני, האם הוא זבל אורגני או לא? מעבר לבדיחה, יש כאן משהו מאוד רציני, פילוסופי כמעט: אם יש בו חומרים רעים, שלא מתפרקים, הם יגיעו לקומפוסט, לאדמה וירקות שבגינה. יש שתי גישות בעניין. שמיר, כמונו, היא מהמקלים: "גם משהו שלא גודל באופן אורגני, יכול להגיע לקומפוסטר – אם הגוף שלנו יכול להתמודד עם זה, אז בטח שגם האדמה יכולה".

קישורים

המדריך להכנת קומפוסט ביתי, עמק הטל

http://www.emekhatal.org/articles/compost.doc

רקבובית בוויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/רקבובית

קקיפוביה, כתבה של יואב זאבי ממוסף הארץ אודות טליה שניידר הממחזרת צרכים לקומפוסט

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=680487

האתר של שניידר, שגם תרגמה הספר זבלאנושי
http://www.yaarbooks.com

מיני אתר של גרעין דבש, באתר ירושלים בת קיימא

http://ginot.sustainable-jerusalem.org

משרד הגנת הסביבה:
הודעה אודות סקר הפסולת המוצקה

http://www.sviva.gov.il/Enviroment/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=Object&enDispWho=News^l3321&enZone=News

קומפוסט ביתי, הנחיות למשתמש

http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/index_pirsumim/p0064b_1.pdf

ערכת הסברה

http://www.sviva.gov.il/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=object&enDispWho=index_pirsumim%5El278&enZone=pirsum_veHotsaa_laor&enVersion=0&

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 10:22

אין תגובות »

גידול עצמי, טור אישי

כבר בא להקיא מכל הגרסאות השחוקות של האמירה שלעגבניות של היום אין טעם, לא כל שכן מהביטוי 'הימים שהיה טעם לעגבניה', והגדול מכולם: 'עגבניה בטעם של פעם'. עד שטועמים אחת כזאת.

הראשונה שלי עוד גדלה בחצר הקודמת שלנו, מעצמה. באחד הבקרים, בעודני עסוק בניכוש העשבים תוך כדי איזו שיחת רקע מאוד חשובה, נתתי את הדעת על כך שאחד העשבים שגדל שם היא בעצם עגבנייה, ובא לי להשאיר אותה. עגבניות, תרשו לי להזכיר, הן מהשיחים שנובטים בכל מקום, אנשים מפיצים אותן, והן גדלות בלי בושה בגינות העיר, באתרי הטבע, לחופי הכנרת ובגדות הנחלים. אפילו על איי התנועה באוטוסטרדות ניתן לראות פה ושם שיחים שעליהם מוריקות או מאדימות עגבניות לרוב. הזרע להשארת השתיל ההוא באדמה נזרע, כמדומני, כמה שנים קודם לכן, כשמנכ"ל משרד המדע או מישהו כזה סיפר לי על ייצוא הזרעים המרשים שלנו.

"שלנו", כאילו שאני מייצא זרעים. בכל מקרה, הפקיד הבכיר התגאה בכך שאנחנו מייצאים זרעים משובחים, אבל לא סתם זרעים, אלא זרעים מהם נובטות עגבניות טעימות ועקרות, כך ששוקי החקלאים אי-שם ימשיכו לקנות מאיתנו זרעים. אחר כך גם התוודעתי למושג המחריד 'ירקות ניצולי שואה', ואם אין לכם מושג על מה אני מדבר, הנה משהו שווה קריאה. שווה גם למצוא את הזמן לראות מה מביא החיפוש 'מונסנטו' באינטרנט. אם כבר נבטה, חשבתי לעצמי, נשאיר אותה. השארתי, והיא מצדה גדלה, והחלה משתרעת בחצר בנחת. סידרתי לה איזה סולמון מנצרים, עליו קשרתי אותה ככל שהלכה וגדלה. היום אני יודע שהיה שם הרבה מאוד דשן באדמה. משהגיעה לפרקה, התחילה לתת פרי, ועוד פרי ועוד פרי. לא עגבניות גדולות ויפות כאלה כמו בסופר, אלא קטנות ועסיסיות, עם קליפה עבה. האישה שאתי אמרה שהן מתוקות כמו תותים. כל העונה לא קנינו ולו עגבנייה אחת, אנשים שקונים את העגבניות הכוסיות בסופר התחילו להיראות לנו משונים. בעיקר שמחנו על טעמן של העגבניות שלנו, עגבניות בטעם של פעם.

משם זה המשיך, בשנים האחרונות כבר עלו מהאדמה אל המטבח בטטות ושום, קישואים והרבה מאוד עלים. ריחן לעגבניות, וזוטה לחליטה, ומנטה, ונענע ולמון גראס (למי שמעדיפים), ועירית ובצל ירוק ובשנה שעברה חנק אותנו הברוקולי. עד היום אני מנסה לשחזר הצלחות כמו תפוחי האדמה הראשונים ההם, סיר קטן של תפוחוני-אדמה קטנטנים שבושלו במי מלח ותו לא. עתה אמנם יש כמה וכמה שתילים של תפוחי אדמה בחצר, אבל ספק אם טעם שורשיהם יישווה לזה של הפעם הראשונה. גם את ההצלחה של שיח העגבניות ההוא טרם הצלחתי לשחזר. מכיוון שכמו תמיד, הותרתי קצת פרי שייפול על הארץ, הוא נבט שנה אחר שנה באותו מקום, אבל מאז שעברנו, כל העגבניות בבית הזה הן בטעם מאוד מודרני.

זה לכאורה נורא פשוט, לגדל לבד, אבל זה לא. זה פעם עולה יפה – ואז אתם מלאים עד לאוזניים בעגביות, או בקישואים, ופעם לא – ואז לא ברור מה לא היה טוב בשורת הזרעים המדוייקת שטמנת. זה קורה בעיקר אם המידע היחיד שניזונים ממנו הוא זה המופיע על גבן של אריזות הזרעים. הכל משפיע: החום והאור והאדמה והעונה, וכמובן גם כמות המים. לך תדע, אולי צודקים גם אנשי החקלאות הביו-דינמית שטוענים שזה גם קשור למצב הירח. כשלעצמי אני הכי נהנה ללמוד את הדברים, במשך הזמן, עם העשייה. כך למשל, פעם, אחרי שכבר החלטתי שלא יצא מחבילת הזרעים ההם דבר, חזרנו איזה חורף מחופשה בת שבועיים וערוגה שלמה כוסתה בנבטי פטרוזיליה. תמיד אני נותן להם לפרוח, לצמחים, ועוד באותו אביב הייתה לי כמות זרעים גדולה פי כמה ממה שזרקתי לאדמה מלכתחילה. עד היום אנחנו אוכלים את הצאצאים שלהם. אם מישהו ינסה לספר לי שטוב לזרוע את זה באביב, לא אאמין לו. לא את הפטרוזילה שלי, לא באיזור הזה.

במחשבה שנייה, זה דווקא כן נורא פשוט לגדל לבד. כל מה שצריך הוא להתאים את הציפיות, לקבל את האנומליה של הדברים, ולהינות ממה שיש. אם לא מייבשים אותם לגמרי במשך שבועות, משהו תמיד עולה יפה. צריך גם להתרגל מחדש לרעיון שהירקות והתבלינים לא נראים תמיד אותו דבר. על פי רוב הם יותר קטנים ממה שיש לחקלאות המתועשת להציע.

נדמה שברגע שאתה אוכל את מה שגדל אצלך בחצר או באדנית, אתה הרבה יותר מתעניין בחומרים שמגיעים לאדמה. והנה גם יש לי סיבה לכך שאני לא משתמש במדבירי חרקים ושאר כימיקלים. יש לנו דוד עם היסטוריה ארוכה בקיבוץ, וגינה שכל אחד ואחד מאיתנו היה מתקנא בה. באמת אחד עם אצבעות ירוקות. לא מזמן הוא שאל אותי במה אני מרסס. "אני לא מרסס", עניתי, "מה שאוכל הטבע, שיאכל, אני אוכל את השאר". הוא הסתכל עלי במבט מוזר, של אדם השומע טיעון הנשמע לו הגיוני – אבל לא מסתדר לו עם תפישת העולם. לא לרסס זה גם אחד האמצעים למשוך פרפרים אל הגינה.

שלא תהיינה אי הבנות – אני לא גנן טוב בכלל. לא מתכנן את הגינה, ולא מסדר בה שורות שורות. אם משהו נובט בסלסלת הירקות, זה זמו מצוין להכניס אותו לאדמה. יהא זה שום, תפוח אדמה המתחיל להעלות עיניים (אפשר, אגב, רק לחתוך את החלק הנובט ואת השאר לשתול), או בצל שחשב להגיע לתביל תור בצל לבן, וייגמור בסלט בתור בצל ירוק.

אני מעדיף זרעים על פני שתילים. אבל אם קונים שתילים, לא להיחפז לשתול אותם. לפעמים לא צריך אפילו להעביר צמח מעציץ לעציץ על מנת שלא יהיה לו טוב, מספיק להזיז את העציץ מפה לשם, והוא מפסיק להיות שמח. לפני שאני שותל, אני קודם מניח את השתיל עם העציץ לכמה ימים, ואז, רק אם טוב לו שם, אני מעביר לאדמה. גינת ירק, יותר משהיא מצריכה עבודה, היא דורשת בעיקר תשומת לב. זה עיסוק חביב, שנדמה לי שניתן ללמוד באמצעותו התבוננות, ולפתח את הסבלנות (זן וכאלה, לא דברים שאני ממש מבין בהם). לכן רבים ממליצים על שיתוף הילדים בפעילות הגינון. מעבר להכל, בין אם יש כזה דבר פעם של טעם, ובין אם לאו, וגם אם מוצרים החקלאות התעשייתית בריאים מאין כמותם, וכל האורגני הזה זה חארטה, אין הרבה דברים שמשתווים להרגשה של להתחיל את הבישול בסיבוב במרפסת או בגינה.

קישורים:

ירקות ניצולי שואה
http://www.antro.co.il/antro01/biodenamic/yerakot_nizoley_shoaa.htm

המשק האורגני של איריס, מידע לגנן החובב

http://www.irisplace.net/info.html

הגינה האורגנית, אחד האתרים הכי שווים, הכי מקיפים, והכי ותיקים בעברית בתחום
http://www.groworganic.info/


שום נובט בסלסלה
שום נובט בסלסלה

מפרקים לשיניים
מפרקים לשיניים

מוציאים לגינה
מוציאים לגינה

וזורעים
וזורעים

ברוקולי בגינה
ברוקולי בגינה

אותו אחד, לאורך
אותו אחד, לאורך

קישוא צמא מקיץ שעבר
קישוא צמא מקיץ שעבר

נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 2:42

אין תגובות »

« העמוד הקודם« לפוסטים קודמים  לפוסטים הבאים »העמוד הבא »