בקיץ עברנו למצפה רמון. מזג האוויר הממוזג, והאפשרות לחיות לפחות לזמן מה מול נוף שכמעט ואין שני לו, הביאו אותנו לוותר על החיים הנוחים במרכז השבע ולעבור לפריפריה. במצפה, כפי שנהוג לקרוא לעיירה הדרומית, קהילה ירוקה קטנה ומגובשת, ואחרי מספר ימים נתקלתי בסופרמרקט במישהי שהכרתי בהזדמנות סביבתית בעבר. "יש הערב מפגש תושבים בעניין שכונת הר גמל", אמרה, "נשמח אם תצטרף". מתברר שמנהל מקרקעי ישראל הוציא למכרז מגרשים בשכונה ושוב התעורר המאבק על עתיד מצפה רמון.

בלי קצת רקע אי אפשר: בשנת 2008 החל משרד השיכון לקדם תוכנית ישנה ששכבה עמוק במגירות לבניית מאות יחידות דיור על מצוק מכתש רמון. המדובר היה בתוכנית שאושרה עוד ב-1995 במהלך מהיר (ול"ל) מתוך כוונה לספק דיור לעולים החדשים שאמורים היו להגיע למצפה רמון. כוחות השוק לא הוציאו את התוכנית לפועל, והיא נותרה במגירה. העלאת התוכנית על הפרק הביאה למחאת תושבים שביקשו לפתח את העיירה בכיוון צפון דווקא, ולהשאיר את קו המצוק כשטח ציבורי פתוח לרווחת התיירים והטיילים, ולרווחתם שלהם.

בסיוע החברה להגנת הטבע, ארגנו התושבים הפנינג גדול, אספו חתימות רבות של מנגדים לבנייה על המצוק, ועוררו עניין תקשורתי. מכיוון שבשנים שחלפו הוכרזה שמורת טבע בחלק משטח התוכנית נכנסה גם רשות הטבע והגנים לתמונה. המאבק הוכתר בהצלחה כאשר התכנית הוסרה מהפרק, וסוכם על הכנת תוכנית חליפית המתאימה יותר לרוח הזמן, ועולה בקנה אחד עם רצון התושבים.

תושבי מצפה המתינו להגשת תכניות מעודכנות במקומה, אך כאמור, לאחרונה הוציא מנהל מקרקעי ישראל מגרשים למכרז, על סמך אותה תוכנית ישנה. הפעילים המקומיים מדגישים כי כבר לפני שנתיים הראו שציבור התושבים במצפה רמון, יחד עם ציבור המטיילים והמבקרים מתנגד לניסיון להרוס, כהגדרתם, את המשאב מספר 1 של מצפה רמון – הנוף. "פתאום גילינו שלמרות כל הדיבורים על נסיגה מן התכנית המיושנת הזאת – מנהל מקרקעי ישראל משווק מגרשים ממש מתחת לאפנו".

עוד טוענים התושבים כי התוכנית נעדרת תוקף חוקי, מכיוון שאחד מסעיפיה קובע שאם תוך שלוש וחצי שנים מיום אישורה לא יתבצעו עבודות פיתוח בהיקף של 20% תפוג תחולתה.

לעומתם, במנהל מקרקעי ישראל אומרים כי המכרז הוצא לפי תכנית תקפה. יתרה מזו, משרד הבינוי והשיכון אכן מקדם תכנית לשינוי יעוד של הבנייה הרוויה למגרשים לצמודי קרקע בלבד, כך שמספר יחידות הדיור במתחם יפחת מ-400 ל-184.

הבינוי שבמכרז, אומרים עוד במנהל, נמצא כ-250 מטר מהמצוק (להוציא 4 מגרשים שנמצאים כ-150 מטר ממנו), ונמוך ממנו באופן שלא יראה מהמכתש. בנוסף, לא מפספסים שם שום הזמנות להזכיר כי בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע צמוד לבינוי המוצע ונמצא בקו אחד עם הבינוי שלו, וכי דווקא מרכז המבקרים של רשות הטבע והגנים בנוי על קו המצוק והוא המבנה היחיד שבולט במבט מתוך המכתש.

לכאורה, להוציא את סוגיית החוקיות, טיעוני מנהל מקרקעי ישראל נשמעים כאילו פעילי הסביבה במצפה רמון סתם מציקים לתוכניות פיתוח שאינן פוגעות בסביבה או בנוף, אך די בעצם העובדה שאיש לא מנהל דיאלוג עם התושבים בכדי להתנגד לקידום הבנייה האמורה. הגיע הזמן שמנהל מקרקעי ישראל יבין שמדינה היא לא עסק כלכלי, ושייעודו הוא ניהול קרקעות המדינה ולא שיווק אדמות באופן שימקסם את הרווחים לקופתה. ככזה, ייטיב המינהל לעשות אם יבין סוף סוף שהתושבים הם שצריכים להחליט מה טוב ונכון עבורם ועבור סביבתם, ויחדל לנסות להחליט במקומנו מה טוב ונכון, ולהנחית תוכניות פיתוח שנעשות ומקודמות ללא שמץ של שיתוף הציבור.

קישורים

מוללים את המוח, על הר גמל ותוכניות הולל, המדור הירוק לפני שנתיים בדיוק

http://gilisoffer.com/WP/?p=246

חוברת המכרז

http://www.mmi.gov.il/PirsumMichrazim/getImage.asp?misMichraz=1742010%E1%F9&misRatz=1&ReadChoveret=true

עמוד המאבק באתר החברה להגנת הטבע

http://www.teva.org.il/?CategoryID=829&ArticleID=5486

החרקים, הם אולי בעלי החיים הכי שנויים במחלוקת. מצד אחד, מחלקת החרקים היא בעלת מספר המינים הרב ביותר בעולם הטבע, וחשיבותה לקיום המערכות האקולוגיות אדירה. מצד שני, להוציא אולי את הפרפרים, רבים מבני האדם נדחים מחרקים ומפחדים מפניהם. אחת היוזמות שתתרום לשינוי מצב זה היא מלונות החרקים של לונדון.

לרגל שנת המגוון הביולוגי עליה הכריז האו"ם השנה, התקיימה במסגרת פסטיבל האדריכלות השנתי של לונדון שהתקיים הקיץ, תחרות עיצוב מיוחדת במינה: "מעבר לכוורת", תחרות לעיצוב מלונות 5 כוכבים לחרקים.

מבין כל ההצעות שהוגשו למארגני התחרות – עיריית לונדון וקרן השקעות הנדלן בריטיש לנד – נבחרו 5 פרוייקטים שנבנו בגנים הציבוריים ברחבי הבירה הבריטית.

לתואר חביב הקהל הוכתר "מלון" שנבנה בסגנון בקתה בווארית בהשראת האגדה הנזל וגרטל (עמי ותמי). המלון, שגובהו כ-60 סנטימטרים, תוכנן ונבנה על ידי הסניף הגרמני של ארגון "נשים בנכסים" מחומרים שנאספו אך ורק בתחמי העיר לונדון: לבנים משומשות שמטרתן למשוך דבורים יחידאיות (מיני דבורים בהם נקבה יחידה בונה קן); בולי עץ מרקיבים עבור חלזונות (שאינם חרקים בעצם); תיבות מנוקבות ממולאות קליפת עצים לתרדמת החורף של הפרפרים, ובולי עץ שנקדחו בהם חורים לשירותן של החיפושיות. גג המלון בן שלוש הקומות, מולא בבמבוק למען מרושתי הכנף (ארינמלאים) של גן קליירי הסמוך לרחוב המלכה ויקטוריה (Cleary Garden, off Queen Victoria Street, EC4).

הרכב השופטים בחר דווקא במלון החרקים שהוקם בכנסיית סנט דנסטן שבמזרח. חזית מלון החרקים בנויה תאים תאים המסודרים בתבנית וורונוי, תבנית מתמטית (שהוגדרה על ידי גיאורגי וורנוי) המופיעה בטבע למשל בכנפי השפירית. לתוך החללים שיוצרת התבנית הוכנסו חומרי פסולת מסוגים שונים, בעוד צדדיו של מלון החרקים נגישים לפרפרים ועשים, והגג מתאים לקליטת מי גשם באמצעות שתילת צמחייה. (St Dunstan’s in the East, between Lower Thames Street and Great Tower Street, EC4.)

את שלושת מלונות החרקים הנותרים ניתן לראות בבאנהיל פילדס, ווסט סמית'פילד, ובפארק פוסטמן.

קישורים

סיור למלונות החרקים של לונדון, עלון: http://tinyurl.com/2b4uhnl

עוד על תחרות "מעבר לכוורת" באתר בריטיש לנד: http://www.britishland.com/responsibility/beyondthehive

החוק הוא מהכלים החשובים ביותר לשמירת טבע ולשמירת מגוון המינים בפרט. בתחילת הקיץ נתבשרנו שככל שהדברים אמורים בשמירה על חיות הבר מדינת ישראל עומדת לעשות צעד גדול קדימה: המשרד להגנת הסביבה יוזם מהלך על פיו כל חיות הבר יהיו חיות מוגנות.

לאחר עבודה מאומצת ברשות הטבע והגנים, הפיץ המשרד להגנת הסביבה תזכיר תיקון לחוק להגנת חיות הבר. החוק החדש אותו יזמה הרשות הכפופה למשרד, קובע כי למעט מספר מועט של מינים "מזיקים", כל חיות הבר תהיינה חיות בר מוגנות. בכך יבוטל למעשה הציד הספורטיבי, המתבצע כיום באמצעות רישיונות ציד. על פי החוק המוצע, פגיעה בחיות הבר תותר אך ורק בהיתרים פרטניים ולמטרות מוגבלות כגון מניעת סיכונים אקולוגיים, שמירה על המגוון הביולוגי, מניעת סכנות לאדם ולחי, או מניעת נזקים לחקלאות (סעיף בעייתי בפני עצמו). כמו כן ייאסר פיזור רעל בשטחים פתוחים , ייאסר סחר בפרוות, תבוטל היכולת להגדיר חיות בר כ'מטופחת', כפי שנעשה בעבר לתנינים ויענים, ויוטל איסור נטישת חיות בר ושחרור חיות בית לטבע. לצד זה, בנוסף יוחמרו סמכויות הענישה , הקנסות ייגדלו באופן משמעותי ותקופת המאסר תגיע לרף המקסימאלי בגין עבירת עוון – שלוש שנות מאסר.

אי אפשר שלא להזכיר ציטוט מוכר בחוגי שמירת הטבע מפיו של איוב קרא. בדיון בנושא הארכת תקנות נגד ציד חוגלות בשלהי 2005, הסביר קרא, אז חבר ועדת הפנים של הכנסת, כי אי אפשר לאסור את ציד החוגלות מכיוון שבירכא מכינים מהן את הקובה הכי טובה בעולם, ושאין תחליף לטעמה המיוחד של החוגלה המזרח תיכונית. חבר הכנסת אף הגדיל לעשות כאשר שאל את נציגי הרט"ג האם אינם יכולים "לעשות" קצת יותר חוגלות על מנת שיהיה מה לצוד.

מעבר לגיחוך שהדבר מעורר הוא גם מזכיר שלחברי הכנסת יש אג'נדות משלהם, ואף כי בדרך כלל יש להצעות חוק ממשלתיות סיכוי גבוה יותר להתקבל, עוד ארוכה הדרך עד שהחוק החדש יאושר בכנסת, אם בכלל.

עתה, משחוק הגנת חיות הבר עולה על מסלול חדש, חייבים לתת את הדעת על מצבה המשפטי העגום של צמחיית ישראל. את מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, ד"ר יובל ספיר, אני תופס מלקט צמחים נדירים בבאסה של הרצליה, עוד איזור עתיד ערכי טבע שהבנייה סוגרת עליו מכל הכיוונים, הזדמנות נפלאה לשאול האם המינים הנדירים שהוא מלקט גם מוגנים.

"רוב הנדירים הם לא מוגנים ולהיפך: רוב המוגנים הם לא נדירים", מסביר ספיר. רשימת המינים המוגנים היא רשימה שחוברה לפני עשרות שנים על פי אלה שנהוג היה לקטוף. לכן נמצאים בה פרחים דוגמת הכלנית הרקפת הנרקיס ומיני הסחלבים, וכן צמחי תבלין דוגמת האזוב המצוי. ספיר בדיוק מוצא לשישית מקומטת, ולצדה לשישית קצרה. "האמת היא שמי שרואה אותם לא יחשוב שהם מינים נדירים או נכחדים, כי הם נראים סתם עשב ירוק או אפור".

במרכז המידע לצמחי ישראל רת"ם, שבראשות פרופ' אבי שמידע, פותחה שיטה המאפשרת דירוג של צמחים נדירים הנמצאים בסכנת הכחדה על פי פרמטרים – נדירות, קצב הכדה, אטרקטיביות, אנדמיות ופריפריאליות – שמצטרפים למדד כמותי אחד: המספר האדום שאפשר להשוות בין הצמחים השונים ולדרג את מידת חשיבותם לשמירת טבע.

מתוך 2,388 מיני הצומח הטבעיים של ישראל, קיבלו 373 מינים (16.28%!) מספר אדום גבוה מ-6 והוכנסו ל"רשימה האדומה", בה נמצאים מינים הזקוקים לעדיפות בשמירה. רק 67 מהם מוגנים על פי חוק. הצמח בעל המספר האדום הגבוה ביותר (14) הוא קדד הקרקפות הגדל בארץ בשני מקומות בלבד, הוא בעל תפרחת גדולה וצבעונית וגדל באדמת העמקים העמוקה – בית גידול שכמעט ונכחד על ידי החקלאות.

המציאות משתנה, ואיתה האיומים על מגוון המינים משתנים. אם פעם היו אלה קוטפי הפרחים וציידי החוגלות, כיום האיום המרכזי הוא הרס בתי הגידול בשטחים הפתוחים ההולכים ומתמעטים. גם ללא הרפורמה התכנון המאיימת לכלות חלק ניכר מהשטחים הפתוחים, הזמן משחק לרעתנו. ייטיבו לעשות העוסקים במלאכה, אם יכינו בהקדם האפשרי רשימה עדכנית שלא רק שתכניס מינים חדשים תחת חסותו של החוק, אלא גם תוציא ממנה פרחים אחדים. דוגמה טובה היא הכלנית שכבר זוכה להגנה מתרבות התיור והטיול שהתפתחה בעשרות השנים האחרונות, ומכסף שהיא מגלגלת. רשימה טובה, שתכלול רק את המינים המאוימים באמת, תוכל להבטיח שמירה של ממש על מגוון המינים הנדיר שלנו.

קישורים:

"מספר אדום" לקביעת קדימויות לשימור של מיני צמחים בסכנת הכחדה, אתר רת"ם

http://rotem.huji.ac.il/red%20number_H.htm

צמחים בסכנת הכחדה, הסביבה

http://hasviva.co.il/?p=12

אליפות העולם בכדורגל אינה רק אירוע טלוויזיוני אדיר מימדים, אלא גם אירוע בעל השפעות מרחיקות לכת על הסביבה. מחקר שערכו ממשלות נורווגיה ודרום אפריקה, מעלה כי המונדיאל יחולל פליטת 2.7 מיליון טונות של פחמן דו חמצני – פי שמונה מהאליפות הקודמת נערכה בגרמניה.

ההבדל התהומי נובע משתי סיבות עיקריות. האחת היא המרחק הרב יותר שהקבוצות ואוהדיהן נסעו על מנת להשתתף במשחקים, והשנייה היא רשת החשמל הלא יעילה של דרום אפריקה אשר עדיין מתבססת על פחם.

הבשורות הטובות הן שכדור הארץ לא נעלם מסדר יומו של כדור הרגל: תוכנית האו"ם להגנה על הסביבה (UNEP), של ה- Global Environment Facility או GEF, ושל המשרד לענייני הסביבה של דרא"פ, השיקו עם פתיחת התחרויות יוזמה משותפת רחבת היקף ליירוק המונדיאל, ולהפחתת פליטות גזי החממה שהוא מייצר. שלושת עיקרי היוזמה הם התקנת מערכות לייצור חשמל ממקורות מתחדשים בערים בהן מתקיימים המשחקים; מסע הסברה רחב היקף במסגרתו יקבלו 100 אלף צופי התחרות את "הדרכון הירוק" חוברת הסברה בת 32 עמודים הכוללים טיפים ליירוק, ומידע אודות תיירות אחראית בכל אחת מהערים; ויוזמה לקיזוז גזי החממה שמייצרים המשחקים.

היוזמה כוללת 5 פרויקטים להפחתת גזי חממה, אשר נבחנו בקריטריונים המחמירים ביותר, מסבירים בחברת הקוטב הדרומי (South Pole Carbon Asset Management Ltd) השוויצרית, אשר נבחרה על ידי האו"ם לבצע את קיזוז הפחמן. בנוסף לפרויקט הפרדת אשפה וייצור קומפוסט אשר יביא לחיסכון בפליטת מתאן, גז חממה הנחשב מזיק יותר מדו תחמוצת הפחמן, יופנו כספי קיזוז הפחמן לפרויקטים של תנורי בישול סולאריים, תאורת LED חסכונית, אנרגיית רוח, וחינוך להבערה נכונה יותר של מדורות פחם מקומיות.

כמחצית מנבחרות הכדורגל שמשתתפות בתחרות, הצטרפו לקיזוז פליטות גזי החממה שהן מייצרות. החברה השוויצרית מציינת עוד כי חברת פומה החליטה לממן את קיזוז הפחמן של 18 הנבחרות אשר היא נותנת החסות שלהן.

תשע נבחרות אף בחרו במדי משחק המיוצרים בטייוואן בתהליך ירוק. יותר מ-13 מיליון בקבוקים ממוחזרים שיהפכו למדים בהם יופיעו הנבחרות עצמן ולאלה שיימכרו לאוהדים.

קישורים

http://www.thegef.org/gef/

http://www.southpolecarbon.com/

http://www.taiwanembassy.org/US/CHI/ct.asp?xItem=145672&ctNode=2947&mp=62

לא כל כך הרבה שנים עברו מאז הפעם הראשונה שראיתי אותם. חזרתי מהים, וביציאה מחוף הצוק, בין "מלון הדירות", לבין הזונה השמנה, צדה את מבטי ציפור צבעונית לא מוכרת שניצבה על חוט חשמל. חום וכחול וזהוב וירוק וצהוב שמשתלבים בססגוניות יוצאת דופן. בבית, חיפשתי את מגדיר הציפורים הישן, ומצאתי שזה לא היה חלום יום קיץ, אלא שיש כזה דבר כאן, שרקרק.

"בקצה המערבי של רחוב אבני החושן בעיר מודיעין יש קיר שכל שנה מגיעים אליו עשרות שרקרקים, אשר בנו ובונים את קניהם ומגדלים את צאצאיהם. הקיר מדהים בחורי הקינים שבו ובפעילות הענפה של השרקרקים. המקום מהווה עלייה לרגל של קבוצות ובודדים היודעים על המקום". מכיוון שהטקסט הזה נחת בתיבת הדואר שלי, היה לי די ברור מה הולך להיות ההמשך: "היום נודע לי שבשבועות הקרובים הקבלן שאחראי על סלילת הכביש הולך להרוס את הקיר", כתבה לאה אדלר, מורה למדעים ממודיעין, "בקשתנו לפחות לדחות את רוע הגזרה ולאפשר לשרקרקים לגדל את צאצאיהם ולא להיות אכזריים כלפיהם. אולי אפשר לשמר קיר זה ?אני פונה אליכם אולי אתם תוכלו לעזור לנו במאבק נגד הריסת הקיר". כך בתחילת אפריל.

אף כי לא מדובר בציפור ממש נדירה, לא רבים הם המקומות בהם ניתן לחזות בציפורים המקננות במחילות שהן חופרת בקירות העפר. המצוק בו קבעו השרקרקים את ביתם דווקא אינו מצוק טבעי, אלא קיר שנחצב בעת סלילת כביש במודיעין לפני כעשור בקצה המזרחי של האתר ההיסטורי גבעת ברפיליה (על שם הכפר שנכבש במלחמת 48'). שלוש שנים אחר כך הגיעו השרקרקים. עמיהוד נאור, צפר ומדריך טיולים תושב השכונה, מספר כי הוא מתעסק בשרקרקים האלה כבר 7 שנים. לא הטרקטורים והמשאיות, ולא המכוניות החולפות הטרידו את הציפורים הנודדות לכאן באביב, וחוזרות מדי שנה להעמיד דור צאצאים נוסף.

נאור מקיים במקום הדרכות לחובבי ציפורים, ונדמה שהזרעים שזרע במשך השנים להעלאת המודעות לקיומה של אוכלוסיית השרקרקים בשכנות לשכונה, נבטו בזמן.

אדלר, שהקימה את קול הזעקה במודיעין, פנתה לכל מי שיכלה לפנות (ואנחנו מצדנו נתנו לה רוח גבית בדמות התעניינות תקשורתית). החברה להגנת הטבע בעיר מיהרה להוציא מכתב בו היא מתריעה בפני מהנדס העיר על כך שהפגיעה בשרקרקים שהם ערך טבע מוגן היא עבירה פלילית, ומציינת כי הקיר ראוי לשימור, עם עותק לרשות הטבע והגנים שהוציאה מצדה צו לעצירת העבודות עד לתום תקופת הקינון. הקבלן דווקא שיתף פעולה.

מנהלת קהילת מודיעין של החברה, דקלה בן יעקב, אשר הוציאה את המכתב מסבירה שהרבה מהתוכניות בעיר אושרו לפני יותר מ-15 שנה במסגרת הול"לים (ועדות לבנייה למגורים שהקימה הממשלה בראשית שנות ה-90 ואפשרו בנייה מואצת בהליכים מקוצרים). "רוב המאבקים הסביבתיים שלנו הם בתוכניות מאושרות. לתפישתנו צריך לשבת על כל התוכניות העתידיות ולבחון אותן מחדש". מבחינה זו קיר השרקרקים במודיעין, פנינת טבע שנוצרה בעקבות הבנייה הוא היוצא מן הכלל.

קריאתה של אדלר עוררה הדים, ולסניף המקומי של החברה להגנת הטבע החלו מגיעים שניים שלושה טלפונים ביום מצלמים שביקשו לבוא ולצלם את הציפור היפה." יש קבוצה שהתארגנה במודיעין", מסבירה בן יעקב, "אני שמחה שמי מוביל את זה הציבור".

התעניינות ציבורית גוררת התעניינות של המערכת הפוליטית, וגם שרון מעוז, יו"ר תנועת מודיעין של כולנו, שהניפה את הדגל הירוק בבחירות המוניציפאליות, נכנס לתמונה, סייר במקום ופנה לראש העיר בעניין. קצת תקשורת מקומית, וההרס המיותר של הקיר נמנע.

בסוף מאי התקבלה – כמה פשוט – ההחלטה להצר את המדרכה בסמוך לקיר, להשאיר את הקיר ולהתקין ממול ספסל, בנוסף מתכוונים עתה במודיעין לארגן קצת טיולים והדרכה לילדים במקום. "אני חשב שהזעקה קמה בגלל שזה כל כך פשוט", אומר מעוז, "כל העניין היה טיפה רגישות סביבתית מצד אחד, וטיפה התעניינות של התושבים מצד שני".

עזריה אלון מצוטט רבות כמי שאומר שלטבע אינו דואג, אלא לבני האדם. "עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים, הוא עולם שאני לא יכול להשלים עמו". השרקרקים במודיעין היו מסתדרים. כדרכן של ציפורים, הם פשוט היו עפים משם. למרבה השמחה, נותר אתר הקינון ממנו יכולים ליהנות תושבי מודיעין, ותושבי המרכז בכלל. "באמת שווה לבוא לראות" אומר נאור. השרקרקים יהיו בקצה המערבי של רחוב אבני החושן עוד חודש לפחות, ואחר כך ינדדו לדרום אפריקה. באביב הם ישובו חזרה.

עד לפני שנים אחדות הייתי חובב בשר מושבע. פיתחתי וטיפחתי התמחות בצליית נתחי בקר שלמים וניתוחם על גבי המנגל, מנה שזכתה אצלנו לכינוי 'עדנה' – על שם הפרה המיתולוגית. מאוד אהבנו להזמין חברים לישיבה על אין ספור סיבובים של פרוסות דקות ועסיסיות של צלי. ואז החל השינוי.

מבלי משים התחלנו לאכול פחות ופחות בקר, ואירועי העדנה נעשו פחות ופחות תכופים. הנתונים המצטברים במוח על הנזקים חסרי הפרופורציה של תעשיית הבשר, יחד עם החשיפה לתנאי הגידול הנוראיים של הפרות, החלו אט אט מחמיצים את טעמן בפי. כשאחד החברים שאל מדוע הפסקנו להזמין ל'עדנה', הכתה בי ההכרה שפסקנו לחלוטין מהמנהג. "לא יודע", עניתי, "בזמן האחרון לא ממש טעים לי הבקר".

אני מודה, אני מתגעגע לימי התום בהם נהנינו מתאוות בשרים בלתי מרוסנת. אנחנו טורפים, וקשה לומר שיש משהו טעים או טבעי יותר מאיזה נתח טוב. אבל ההפנמה של המשמעויות, בעיקר במחוזות הרחוקים מההיגיון הצרוף, היא תהליך בלתי הפיך, וההנאה הלכה לה.

עד לא מזמן, הצמחונות שנבעה מהשיקול המוסרי שלא להרוג בעלי חיים על מנת לאכלם, הייתה עניין מוחלט: או שאכלת בשר או שלא. בשנים האחרונות צומחת לעומתה הצמחונות הסביבתית, הנובעת מההכרה בנזקים האדירים של אכילת הבשר המופרזת בחברות העשירות.

הנזקים הסביבתיים של תעשיית הבשר הם רבים ואדירים: החל בצריכת משאבים עצומה, בעיקר משאבי מים וקרקע לגידול מזונם של בעלי החיים, דרך זיהום סביבתי רב (בעיקר של מקורות המים) על ידי הפרשות רוויות אנטיביוטיקה והורמונים – וכלה בפליטה מוגברת של גזי חממה.

את יריית הפתיחה להכרה בנזקיה האדירים של תעשיית הבשר נתן ארגון המזון והבריאות של האו"ם כשפרסם בשנת 2006 את הדו"ח 'צלו הארוך של משק החי'. בתקציר הדו"ח הוסבר כי "משק החי מתגלה כאחד משניים או שלושה הגורמים המשמעותיים ביותר לבעיות הסביבתיות הרציניות ביותר, בכל קנה מידה מהמקומי לעולמי. ממצאי דו"ח זה מרמזים שהנושא צריך להיות מוקד מדיניות עיקרי בהתמודדות עם התדלדלות הקרקע, שינוי אקלימי וזיהום האוויר, מחסור במים וזיהום מים, ואובדן המגוון הביולוגי".

בין היתר קבע הדו"ח כי תעשיית הבשר אחראית ללא פחות מ-18% בסך פליטת ה-co2 העולמית – יותר מכל אמצעי התחבורה על פני הכדור גם יחד. חישוב עדכני של מכון worldwatch, העלה שיחד עם פעולות הנלוות, היקף הפליטות מגיע ל-32.6 מיליארד טונות של דו תחמוצת הפחמן, כ-51% מסך הפליטות העולמיות.

לעובדה שהדו"ח יצא מזרוע של האו"ם (שאף תמכה באופן מסורתי בייצור מזון מן החי), בתמיכת הבנק העולמי, האיחוד האירופי ומספר מוסדות נוספים, הייתה מעל לכל חשיבות פוליטית מרחיקת לכת. אלה כבר לא רק ארגוני זכויות בעלי החיים שמזהירים.

מקור היוזמה לקמפיין "שני צמחוני", הקורא להימנע מאכילת בשר מדי יום שני הוא בכלל אחר: האמריקאים, כך לפחות ניכר מסרטון ההסברה של היוזמה, שמאחוריה ניצב בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת ג'ון הופקינס היוקרתית, מוטרדים בעיקר מההשלכות הבריאותיות החמורות של אכילת 225 גרם בשר ביום לאדם בממוצע, ומעלותן לכלכלה האמריקאית.

לפני כשנה וחצי קרא יו"ר הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לשינוי האקלים (IPCC), ד"ר רג'נדרה פצ'אורי, להפחתת צריכת הבשר. פצ'אורי חשף תחשיב לפיו יום צמחוני בשבוע בבריטניה לבדה שווה ערך להורדת 5 מיליון מכוניות מהכביש. בעקבות הקריאה התעורר הקמפיין אותו מוביל בין היתר הזמר פול מקרתני.

ערים שלמות כבר הצטרפו ליוזמה (גנט והאסלט שבבלגיה, סאן פאולו שבברזיל, ברמן שבגרמניה, ולאחרונה גם סן פרנסיסקו), וכן עשרות אוניברסיטאות מובילות דוגמת אוקספורד, הרווארד, UCLA וקולומביה. מובילי דעה שפים ומסעדנים מפורסמים מצטרפים ליוזמה ותנועה שלמה של צמחונות חלקית צוברת תאוצה.

עתה היא מכה שורשים גם בישראל. סנונית ראשונה נראתה בארץ בקיץ, כשעשרות מסעדות הצטרפו לפרויקט (הזמני) 'שני צמחוני' שיזם מגזין האוכל 'על השולחן', והציעו תפריט צמחוני בימי שני. אז גם נתבע המונח "חצימחונות". את הדחיפה להנחלת הנוהג נתן לפני שבועות אחדים הפנינג צבעוני להשקת "שני צמחוני" באוניברסיטת תל אביב, בו חולקו מאות מנות דוגמת מתאבנים של טופו מעושן, "שווארמה" מחלבון חיטה, "גולאש" סויה ותבשילי קטניות. רוב הקפיטריות בקמפוס הצטרפו ליוזמה, ומעודדות רכישת מנות צמחוניות ע"י הבלטתן והגשת מנה צמחונית מיוחדת בימי שני.

חגי כהן, אחד הפעילים שדוחפים את היוזמה מספר שבעקבות האירוע קיבל פניות רבות של גופים המעוניינים להצטרף ליוזמה: מוסדות לימוד, עיריות וגם חברות הייטק שמבקשות להפחית את פגיעתן בסביבה.

יש הטוענים שהימנעות מאכילת בשר אחת לשבוע צריכה להיות היעד המרכזי של אנשי הסביבה – אין אף פעולה בודדת אחרת כל-כך קלה לביצוע, עם פוטנציאל גדול כל כך. כהן מגלה שבדיקה שערכו מעלה ששליש מההרשעות על זיהום מים בישראל הם ממשקי חי.

את עוצמת הדבר אפשר להדגים באמצעות פן אחד של נזקי הבשר: צריכת המים. על פי נתוני האו"ם, ייצור ק"ג בקר דורש 15,500 ליטר מים. בהסתמך על נתוני משרד החקלאות, משמעות הדבר היא שהישראלים צורכים באכילת בקר בלבד יותר 1,658 מלמ"ק מים בשנה כפול מצריכת המים הביתית. שביעית מזה הם "רק" 236 מיליון מטרים מעוקבים של מים בשנה – יותר משהשיגו כל ההפחדות, הטכנולוגיות החדשות לחיסכון במים ומסי הבצורת גם יחד. כפול. רק באכילת בקר, רק יום בשבוע.




קישורים

LIVESTOCK'S LONG SHADOW environmental issues and options

http://www.fao.org/docrep/010/a0701e/a0701e00.HTM

Livestock and Climate Change

http://www.worldwatch.org/node/6294