חזון: פארק צפרות חוצה גבולות
"איזה מזל", אומר מתכנן הסביבה אביעד שר-שלום ומצביע על האגם היבש של תחנת הכוח בנהריים, "על פי הצילומים היו אמורים להיות כאן פרדסים, אבל בסך הכל מגדלים כאן גידולים עונתיים, כך שזה יהיה הרבה יותר קל להציף את האגם". נציגי רשויות ישראלים ירדנים והפלסטינאים שהגיעו במסגרת ביקור נדיר בתחנת הכוח הנטושה למרפסת התצפית הירדנית לעבר 'אי השלום' עוד עסוקים בנאומים, אבל שר-שלום מתעניין בדברים אחרים: "אתה רואה שם את הבתים הנטושים של מגורי העובדים? אנחנו מתכננים להפוך אותם לחדרי אירוח". כשהוא הוא אומר 'אנחנו', הוא מתכוון לארגון הישראלי-ירדני-פלסטיני 'ידידי כדור הארץ המזרח התיכון'.
הארגון מציע להקים 'בועה' של תיירות וטבע באיזור אי השלום בנהריים, פארק צפרות חוצה גבולות. על פי התוכנית שהכין שר-שלום בשיתוף התושבים עבורו, יוצף 'אגם רוטנברג' מחדש, בתי היישוב שהוקם עבור עובדי תחנת הכוח, תל-אור, ישופצו ויהפכו למלון אקולוגי, ומבנה תחנת הכוח עצמה – למרכז מבקרים אליו יוכלו להיכנס מישראל ומירדן.
בשנת 1927 החלו העבודות להקמת תחנת הכח ההידרואלקטרית בנהריים, פרי חזונו ועבודתו של פנחס רוטנברג. המפעל הגדול שנועד לספק אור ליישובים משני עברי הירדן, הוקם בעבר הירדן בשטח האמיר עבדאללה שחנך אותו בקיץ 1933. מי הירמוך נסכרו ויצרו לאגם מלאכותי 'בריכת הירמוק' שחובר באמצעות תעלה מאוזנת (תעלת האפס) אל הירדן במטרה לאפשר זרימה דו כיוונית של מים. מן האגם המלאכותי, הוזרמו המים בשצף והניעו את הטורבינות שייצרו חשמל עד 1948 עת נתפס המפעל בידי כוחות עיראקים, ונהרס.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל לבין ירדן, נמצא כל שטח תחנת הכח בריבונות ירדנית, אך חלק מן הסכרים נמצאים באי השלום. אי השלום הוא קרקע בריבונות ירדנית שהוחכרה לדורות לקיבוצים בעמק הירדן. על פי הסכמי השלום בין ישראל ירדן האי מתפקד כבועה בה קיימת גישה ישירה של חקלאים ושל מבקרים משטח ישראל, וכן מותרת גישה מבוקרת של מבקרים מירדן. אמנם מאז רצח 7 תלמידות התיכון הישראליות במקום במרץ 1997 כמעט ואין מבקרים מן הצד הירדני באי, אך במהלך המפגש חזר והדגיש מפקד איזור צפון הבקעה הירדני, קולונל מוחמד מנסיר, כי הרשויות הירדניות מאשרות לכל מי שמעוניין בכך לבקר באי, כל עוד הוא מציג תעודות.
הכוונה היא שהפארק יוקם לאורך נהר הירמוך, על קרקעות מדינה ירדניות ועל קרקע שניתנה לישראלים בחכירה לדורות, בצדו הירדני של הגבול. לזכר שיתוף הפעולה ההיסטורי בין שני האישים, עלה הרעיון לקרוא לאגם שיוצף מחדש "אגם רוטנברג-עבדאללה".
כמקובל באזורים ביוספריים בעולם, מסביר שר-שלום, ה'בועה' תכלול אזור גלעין ואזור חייץ. אזור הגלעין יכלול את שטח האגם אליו יועתקו מיני חי וצומח האופייניים לירדן ולירמוך. סביב האגם יוכשרו מגדלי תצפית בציפורים, מסתורים לשהיות ארוכות, ומסלולי הליכה 'צפים'. אזור החייץ יכלול את אזור האי, כשהקרקעות החקלאיות שבחזקת הישראלים יעובדו בגידולים המתאימים לפרנס ציפורים נודדות (בוטנים לרווחת העגורים, בריכות דגים לרווחת הקורמורנים), וכן את מבני המפעל ומגורי העובדים של תחנת הכוח של רוטנברג שבו יוקם מלון אקולוגי ומרכז לוגיסטי לתפעול הפארק. הרעיון להפוך את הבתים לכפר אקולוגי, נתקל במציאות מזמינה: בתי הפקידים של חברת החשמל נבנו מבוץ עוד בטרם כבר המזגן את חיינו, ולכןהם תוכננו באופן אקולוגי. מהמלון יצאו סיורים ברגל, באופניים וברכב חשמלי לגדות האגם, וסיורים בהפלגה בלתי ממונעת באגם עצמו. הכניסה ל'בועה' משני הצדדים תהיה מבוקרת. הכניסה מהצד הישראלי יכולה להיות דרך מעבר הירדן ההיסטורי (גשר הישנה) ודרך מעבר סכר הירמוך בסמוך לאשדות יעקב.
בארגון ידידי כדור הארץ מאמינים כי הקמת פארק אקולוגי חוצה גבולות במקום תביא לתמורה חיובית לתושבי האזור משני צדי הגבול ותמורה סביבתית חיובית. הצד הירדני של הגבול נמצא בתת-פיתוח תיירותי, ופרויקטים של תיירות אקולוגית שהוקמו בירדן, דוגמת שמורת דנא ופארק הצפרות בעקבה, זכו לביקורות מחמיאות ביותר ולביקורים רבים. גם בצד הישראלי של הגבול קיימת תנועה ערה מאוד של מטיילים בצפון שלא מתעכבים בעמק הירדן, היצע תיירותי הולם יעצור אותם לשהייה ממושכת יותר באזור. עניינו של המטייל הישראלי בתיירות אקולוגית גובר והולך, מציינים שם, ובישראל הוכרו עד היום רק שני כפרי נופש כאקולוגיים. "לירדן הוא ייצור אתר תיירות ראשון משמעותי בצפון. לישראל עוד אטרקציה גדולה לתיירות נכנסת ולתיירות פנים שכבר קיימת בצפון" מסביר שר-שלום", הירדנים יהנו מזרם התיירות הקיים בישראל, והישראלים יהנו מאטרקציה שאי אפשר ליצור בישראל". כמו על מנת להמחיש את העניין, כשאנחנו מגיעים למבנה תחנת הכוח, כמוגם לצד הירדני של הגשר בגשר, נציגי אתרי התיירות של אשדות יעקב ושל גשר יוצאים מגדרם מרוב התרגשות. אחרי שנים שהם רק רואים מנגד את המיתוס הגדול של ההתיישבות בעמק, הם זוכים לגעת בהיסטוריה, שמוקפת עתה במאות חצבים שצמחו בשטח שהיה ממוקש עשרות שנים.
שר שלום מזכיר כי מספר חובבי הצפרות בארץ ובעולם גדל מדי שנה. "מעריכים כי כ-60 מליון איש באירופה ובצפון אמריקה משקיעים זמן וכסף בתחביב זה. תיירי צפרות הם פלח תיירותי נחשק שכן הם ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, ונוטים לשוב (כמו הציפורים) לאתר שהאירוח בו מוצלח מבחינתם".
המרוויח האמיתי מן הפרוייקט הוא נהר הירדן. כיום, מדרום לסכר אלומות, זורם בירדן ביוב. והיה אם יתממש הרעיון, יזרמו הזורם בסמוך לדגניה, בית זרע, אפיקים ומנחמיה מים נקיים. "נהר הירדן בין סכר אלומות לנהריים ינוקה, בהתאם לתכנית מורד הירדן, הציפורים יחגגו, ובעיקר כולם יראו שנהר נקי זה טוב וילחצו להמשיך את נקיון הירדן והזרמת המים דרומה".
המים הם ככל הנראה המשוכה העיקרית שהמיזם צריך לעבור. כיום, על פי ההסכמים בין ישראל לירדן, מספקת ישראל מים לירדנים, ובנוסף משמשת הכנרת 'מחסן' למים ששואבים הירדנים מן הירמוך בשנים גשומות. מאחר ש'תעלת האפס' השתמרה במצב טוב, קיימת האפשרות להשתמש באגם נהריים בתור 'מחסן' שכזה, ולהעביר מים ממנו לעבר הירדן או להיפך. תצרוכת המים של הצפת האגם, היא המים שמתאדים מאגם בן 500 דונם.
המרשים ביותר בתכנית הוא פשטותה, כמעט הכל כבר שם: האגם, מערכת הסכרים והתעלות, המבנים על שפתו, ואפילו רוב התשתית המשפטית. הציניקנים יאמרו כי מה שיכול לעצור תוכנית שכזו היא שהיא לא גרנדויזית מספיק, שאין בה מכרזים של עשרות או מאות מיליוני דולרים, שהרי מה שבעקר צריך עבורה הוא החלטה, וקצת מים.
- אז מה צריך על מנת לממש את החזון?
"דיון ברמה גבוהה בין ישראל וירדן על שינוי פרטים טכניים בהסכמי המים. נכונות של שני הצבאות להזיז גדרות ולשנות נהלי שמירה. לנקות את החרא מהירדן הדרומי. לבנות מערכת שאיבה מהאגם לתעלת עבדאללה. למצוא פתרון לצבא הירדני כדי לבנות מלון במגורי הפקידים ועוד מספר דברים קטנים".
- וזה לא בשמים?
"אם רוטנברג ועבדאללה יכלו לפני 75 שנה, פרס ועבדאללה לא יכולים היום"?
אגם נהריים היבש, ובתי מגורי העובדים, תל אור
תחנת הכוח בנהריים במבט מהצד הישראלי
בדרך לבניין הטורבינות בנהריים
בניין הטורבינות בנהריים
מעבר היסטורי. הגשר של גשר
זרימה איטית של שפכים ומים מלוחים. הירדן באיזור קיבוץ גשר
תעלת הביוב שמתחברת לירדן בסכר אלומות
נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 8:40
אין תגובות »
מחקר שנערך בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון העלה כי האירוס הנצרתי באיזור נצרת נמצא בסכנת הכחדה.
בשמת סגל, שחקרה את הצמח, מסבירה כי האירוס הנצרתי גדל בריכוזים קטנים בגליל העליון והתחתון, בעמק החולה ובחרמון, "השמורה בנצרת קטנה מאוד, כ-130 דונם, ודווקא שם נמצאת אוכלוסיית האירוסים בירידה".
הסיבות שמצאה סגל לירידה זו, הן שכונות חדשות שנבנו בסמוך וכבישים המחברים ביניהן, היוצרים "כתמי אירוסים" שאינם יכולים לנהל ביניהם קשרים גנטיים. בסופו של תהליך, מזהירה סגל, עלולה אוכלוסיית האירוסים להגיע לצוואר בקבוק גנטי ולהצטמצם עד סכנת הכחדה.
לא רק הבטון, אלא גם צמחייה מזיקה לאירוס: מלבד נטיעות הקרן הקיימת שמזיקות אף הן לאירוס שאינו סובל צל, מתפשט צמח הסירה הקוצנית ועוצר את גדילת האירוסים. מתברר, כי למרבה האירוניה דווקא הפסקת החקלאות המסורתית בהר יונה, שנועדה לשמר את האירוס בשמורת האירוסים שליד בית הקברות של נצרת, גרמה לסירה הקוצנית להתפשט על חשבונם של הפרחים המרשימים.
על מנת לנסות ולהציל את האירוסים מציעה סגל לשרוף או לגזום את הסירה הקוצנית בשמורת האירוסים בנצרת, שהרי את הבנייה כבר לא ניתן לעצור.
אירוס נצרתי בנצרת, מבט מקרוב
אירוס נצרתי וסירה קוצנית בנצרת
הר יונה. פעם הר, היום שכונה
לתמונות נוספות מביקור בשמורת אירוס נצרתי בנצרת
מתים על האירוס, ynet
נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 12:53
אין תגובות »
Jordan River tour Photos
ירדנים ישראלים ופלסטינים שטים בירדן הנקי
Jordanians Israelis and Palestinians canoeing the clean Jordan
הירדן נקי רק בין סכר דגניה לסכר אלומות
The Jordan is clean only between Degania dam and Alumot dam
תחנה סופית. סכר אלומות
Alumot dam, the end of the journey
תעלת הביוב הגולמי שמתחברת לירדן בסכר אלומות
The raw sewage canal that goes into the river in Alumot
נהר הירדן באיזור קיבוץ גשר
The Jordan river, next to Kibbutz Gesher
חלק כמו ראי בזכות זרימה איטית של שפכים
A mirror appearance, slow flow of untreated waste water
השקנאים עפים לכיוון אחד, הקורמורנים לכיוון שני. מעל עמק הירדן
In different directions. Pelicans and cormorants over the Jordan Valley
מסתפקת בשפכים. אנפה בערוץ הירדן
For some, treated wastewater is good enough. A heron in the stream
נחל חרוד הזורם לירדן ליד בית שאן. שפכים מטופלים חלקית מבריכות הדגים
Waste water in the Harod stream, a tributary of the Jordan, near Beit She'an
בשנים האחרונות הירדן כבר לא גואה, רק סימנים גיאולוגיים נותרו. גאון הירדן, הזור, באיזור קסר אליאהוד.
The Zhor, where the river used to flood, near Bethany beyond the Jordan
גאון הירדן ליד גשר אדם
The Zhor near Adam Bridge
גם הירמוך גם לא גואה. הגשר על הירמוך שפוצץ בליל הגשרים מן הצד הירדני.
The Yarmukh does not flood anymore either. A bridge bombarded in 1946
הירמוך
The Yarmukh
תחנת הכוח בנהריים במבט מהצד הישראלי
The abandoned Naharayim hydroelectric plant. A view from the Israeli side
הסכר בנהריים. מבט מהתצפית הירדנית על אי השלום
The dam in Naharayim. A view from the Jordanian look-out point over the Peace Island
בדרך לבניין הטורבינות בנהריים
On the way to the turbines building
תחנת הכוח ההידרואלקטרית נטושה משנת 1948. בניין הטורבינות בנהריים
The hydroelectric plant – abandoned since 1948. The turbines building
בניין הטורבינות בנהריים
The turbines building
טורבינה בתוך הבניין
A turbine within the turbines building
המבנה סוכר את המים שמגיעים מ'אגם נהריים' בתעלה גבוהה ומפיל אותם אל הטורבינות. אותו בניין
The dam that regulated water to the Naharayim Lake, then dropping into the turbines
עמוד חשמל שידע ימים טובים יותר מול נהריים
An electricity tower that knew better days next to the power plant
השנים בהן היה השטח ממוקש עשו טוב לצמחייה. ים של חצבים בתוך תחנת הכוח הנטושה
Years of being a land mines field, were good for the flora. Squills in the power plant
אגם נהריים היבש, ובתי מגורי העובדים, תל אור. מבט מהצד הירדני של אי השלום
The dry Naharayim lake, and the residences of the power station officials. A view from the Peace Island
מושל צפון שונה מקבל אורחים מישראל באי השלום
Jordanian Governor of North Shuna welcomes Israeli visitors to the Peace Island
מבט לעבר ישראל . הצד הירדני של אי השלום
A view from the Jordanian look-out point over the Peace Island
עמדה של הצבא הירדני מעל אתר גשר
Jordanian army post overlooking Israeli Gesher site
קרון של רכבת העמק על הגשר בגשר
An old coach used to travel from Haifa to Damascus. The Bridge in Gesher
הגשר הרומי, אחר משלשת הגשרי הירדן בגשר
The Roman bridge, one of three bridges over the Jordan in Gesher
הגשר העותמני. אתר גשר
The Ottoman bridge. Gesher site
גדר תיל על הגשר המנדטורי. אתר גשר
A wired fence over the British bridge. Gesher site
עתיקות החאן הממלוכי באתר גשר
Ruins of Mamluk Khan at the Gesher site
חייל ירדני בצד השני של הגשר. מול אתר גשר
Jordanian soldier at the other side of the river. Gesher
אותו מקום, בלי החייל אבל עם מים. מול אתר גשר
Same spot, without the soldier, but with water. Gesher
עיר רומית עם נוף לכנרת. עתיקות גדרה באום קווייאס
A Roman city viewing the Sea of Galilee. Ruin of Gadera in Um Quais
כותרות בזלת. אום קווייאס
Basalt columns. Um Quais
התיאטרון השחור של גדרה, אחת מערי הדיקפוליס. אום קוואייס
One of ten Decapolis cities. Gadera's black theater in Um Quais
מעילים שחורים בתיאטרון השחור. ישראלי וירדני
Black jackets in the black theater. A Jordanian and an Israeli
ראש מועצה איזורית עמק הירדן, וחבר מועצת יריחו באום קוואייס
Israeli Mayor of Jordan Valley Regional Council, with Palestinian Jericho city council member in Um Quais
רקפות באום קוואייס
Wild Cyclamens in the Roman ruins. Um Quais
עיר רומית עם נוף לעמק. עתיקות סקיטופוליס בבית שאן
A Roman city in the Jordan Valley. Ruins of Scythopolis in Beit She'an
אטרקציה תיירותית. עתיקות בית שאן
Tourist attraction. Beit She'an antiquities
ברגל יחפה. עולת רגל בבית שאן
Barefoot. A pilgrim in Beit She'an
עוד אחת מעשר ערי הדקפוליס. עתיקות בית שאן
The only Decapolis city west to the river. Beit She'an antiquities
עתיקות בית שאן
Beit She'an antiquities
בונים עתיקות חדשות בבית שאן
Making a new antiquity. Restoration works in Beit She'an
מהגדולים שבאתרי העתיקות במזרח התיכון. בית שאן
Apparently the largest Middle Eastern archaeological site. Beit She'an
קצת פחות שמור. עתיקות פלה בעיירה הירדנית טבקת-פחל
Not as well preserved. Ruins of Pella in Tabaqat Fahl
גם פלה היא אחת מערי הדקפוליס
Pella is one of the Decapolis too.Tabaqat Fahl
בדרך דרומה. פיצוצים צפונית ליריחו
Heading south. Explosions north of Jericho
אתר הטבילה בקסר אליאהוד
Bethany Beyond the Jordan. Once a baptism site
המים ממש לא ראויים לטבילה. קסר אליאהוד
Too polluted to baptize. Bethany Beyond the Jordan
עד 67 היו המוני צליינים טובלים בגדה המערבית של קסר אל יאהוד. מבט אל הצד הירדני של אתר הטבילה
Until the 1967 war, many used to baptize at the western bank of the site. The view of the Jordanian side across the river
על פי האמונה הנוצרית, פה פעל יוחנן המטביל, ופה הוטבל ישו. אותה כנסייה מהצד הירדני
By Christian belief, baptism of Jesus took place here. Same Church from Jordanian side
כאן גם חצו בני ישראל את הירדן. קסר אליהוד, מבט מירדן
Traditions say that Joshua and the people of Israel crossed the Jordan here. A view from Jordan
המים נקיים לאתר הטבילה מגיעים ממקום אחר. קסר אליהוד, מבט מירדן
Clean water for baptizing comes from elsewhere. Bethany Beyond the Jordan, a view from Jordan
האב מייקל צועד לעבר מה שהיה אתר טבילה פופולרי בירדן. גשר עבדאללה
Father Michael stepping towards a once very popular baptism. Abdullah Bridge
הגשר, שחיבר עד 67 בין ירושלים לעמאן, נמצא מאחורי גדר המערכת, והכניסה אסורה
The bridge that connected Jerusalem and Amman until 1967, is behind the border security fence, and inaccessible
ירח זורח על גשר אדם
Moonrise over Adam (Damaia) Bridge
נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 7:50
8 תגובות »
Clematis cirrhosa
השם שלה אמנם מזכיר מחלה, ולכל הפחות תופעה חברתית חמורה, אבל כאשר מרימים מעט את העינים מתברר שהזלזלת היא מהפרחים הבולטים בעונה זו ,בעיקר בגלל מיקום הפריחה והריכוז שלה.
החורש מורכב לא רק מעצים, אלא גם ממטפסים רבים המטפסים עליהם. אבל רק אחד מבין מטפסי החורש בחבל הים התיכוני בארץ, פורח באמצע החורף. מנהל אגף חינוך והדרכה ברשות הטבע והגנים, סלמאן אבו רוכן, מסביר כי הזלזלת מטפסת ומשתרגת בחורש הסבוך על עצים גבוהים ונמוכים ובין גדרות. בפרח כמות אבקה גדולה והיא מקור משיכת הדבורים לפרח חסר הצוף. צבע הפרח לבן-קרם עם ארבעה עלי כותרת גדולים. פרח הזלזלת גדול (4-5 ס"מ), צורתו כפעמון נוטה מטה, וכך הוא שומר על איברי המין שלו מפגיעת הגשם.
הזלזלת נפוצה מאוד בכרמל ובהרי השומרון ויהודה, מצויה בגליל ונדירה בגולן ובמישור החוף, מציין אבו רוכן. הצמח הרב שנתי מקשט בפריחתו את העצים והשיחים עליהם הוא מטפס, ויוצר מחרוזות פרחים על עצים בשלכת וכמו גם על העצים ירוקי העד. העצים עצמם פורחים רק מאוחר יותר, והפריחה המגיעה לעיתים עד לגובה הצמרת, בולטת מאוד.
הצמח שימש ברפואה העממית בעיקר כמעורר כח גברא, ולטיפול בפצעים פתוחים ובטחורים, ומוזכר כצמח מרפא עוד בכתבי הרמב"ם.
ובאשר לשם המשונה? קנוקנות הן אותן זרועות קטנות, ענפים דקיקים ומסתלסלים שמטפסים שולחים על מנת להיאחז בענפים או בזיזי הקירות עליהם הם מטפסים. דווקא היעדרם של איברי אחיזה אלו נתנו לצמח את שמו: זלזלת הקנוקנות מטפסת דווקא באמצעות העלים שלהם עוקצים ארוכים ומסתלסלים. זלזלת הקנוקנות, אם כך (ואם הבנו נכון) היא הצמח שהעלים שלו, זלזליו, משמשים כקנוקנות.
זלזלת הקנוקנות
זלזלת מטפסת על אורן מת בהרי ירושלים
נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 1:59
אין תגובות »
קצת קשה לשכנע בעניין הזה, אני יודע, אבל באמת שעכשיו העונה הטובה ביותר ללכת לים. אם סוער בחוץ, זה מתאים רק למעטים שסערת הים מרגיעה את סערת נפשם, אבל בדרך כלל בהיר. המים הרבה יותר צלולים מאשר בקיץ, הים שקט-שקט (בעיקר בחצי הראשון של היום), הכניסה חופשית והשמש מלטפת. כל אלה עושים את חוף הים למקום נעים במיוחד. היעדרותן של המדוזות, של הצפיפות, ושל המולת מוכרי הארטיקים מאפשרים הצצה אל מה שקורה מתחת לפני המים. ממש בקו החוף.
זה זמן רב מנסה יואל חדידה, חובב טבע הרצלייני, לסחוב אותי לראות את החיים התת מימיים בקו החוף של ים התיכון, ומבטיח שיש המון מה לראות, רק צריך לחכות ליום יפה. בחורף הנוכחי לא היה צריך לחכות יותר מדי. באדיבות חברת קרט הצטיידנו במצלמת פנטקס שיודעת לצלם מתחת למים, ויצאנו עם בוקר לחוף השרון. זה מקום להזכיר שלאורך החוף הישראלי המון מקומות סלעיים: חוף אכזיב, חופיה הדרומיים של חיפה, שמורת חוף דור הבונים, חלקים ניכרים בין נתניה לחדרה בהם שמורת ים גדור, נתניה עצמה המשופעת בחופים סלעיים, חוף פארק אשקלון. אפילו בתל אביב עוד יש רצועה סלעית, דרומית לחוף הצוק. שם, כמו בחוף השרון, אין טבלאות גידוד, אותן פלטות אופקית של סלע שנשחק על ידי הגלים, אלא סתם סלעים שורצי חיים על קו החוף.
ישנם לא מעט מקומות בעולם, שבמזג אוויר שכזה, עם טמפרטורת מים גבוהה מ-20 מעלות, החוף רוחש בקייטנים. פה מלבד שניים ורבע נודיסטים יש בעיקר ציפורי מים. בין היתר אפשר לראות בחוף לבניות ושחפים, קורמורנים, שלדגים לבני חזה, ושלדגים בשחור לבן הנקראים פרפורים מכיוון שהם מפרפרים מעל המים הצלולים. מפרפרים, מזדקרים, ו-טראח, משליכים עצמם לעבר דגים. על פי רוב הם לא מעלים דבר במקורם.
המים פחות קרים מאשר חלק ממי הנחלים בהם טבלתם בשמחה בקיץ. בדוק. עם זאת, על מנת לראות מה קורה מתחת למים לא חייבים אפילו להרטיב את הפופיק. מה גם שאין מצילים ואסור לנו להציע לכם להתרענן עם שנורקל. בכל אופן, חדידה (איש איטום במקצועו) הגיע עם פטנט מעניין: ארגז עם תחתית זכוכית ("חצי שעה עבודה וקצת סיליקון"), המאפשר להציץ למים בדומה לשיט בסירת זכוכית.
לרצועת החוף הסלעית, הנקראת גם רצועת הכְּרִית, שלושה איזורים: איזור העל כרית בו נרטב הסלע רק מרסס הגלים, איזור התת-כרית הנמצא תמיד מתחת לפני המים, ואיזור הכרית עצמו המושפע מהגאות והשפל. העושר של סוגי בעלי החיים והרכיכות מרשים גם אם לא יודעים לנקוב ולו בשם אחד שלהם. על פני הסלעים מרבדים שחורים של צדפות מזכירות צדפות מאכל ('מולים'), וגם צדפות בהירות הנצמדות אל הסלע, שפעם בילדותנו אספנו על מנת לנסות להכין ולטעום (אבל בסוף ויתרנו). יש פה קונכיות חרוטיות בשלל צבעים, וקונכיות המזכירות בצורתן שבלולי שדות אותן הוא מכנה 'כיפה סרוגה'.
"קרנון" מצביע חדידה על דג קטן ששוחה בנקיקי הסלע הקטנים שמתחת לפני המים, וגם מזהיר מפני איזה צמח צורב דמוי נוצה. זה לא צמח אלא בן דוד של אלמוג האש, מושבה שלמה של צורבים כאלה שבדומה למדוזות (מהמשפחה גם הן) מצויידים בזרועות ציד (עם תאי צורבים) המשמות לציד פלנגטון ממנו הם ניזונים. אחר-כך הוא מרים קונכייה ובה סרטן נזיר שאימץ אותה. חדידה מפגיז בשמות של דגים, אבל לי זה כבר יותר מדי. הרבה דגים, בהם גם דגי הארס שהדייגים יודעים להיזהר מעוקציהם, שוחים בלהקות גדולות סביב הסלעים. במבט תת ימי מתברר כי הארסים הרבה יותר בהירים לפני שמתעסקים איתם.
על הסלע, למעלה, שושנת ים. למרות השם, זה לא פרח אלא רכיכה שמתברר שאפשר להאכיל. חדידה מפרק מהסלע איזו קונכייה, מוציא ממנה את החלק החי ומגיש אותו אל הכתר האדום המתכווץ סביבו. "תראה תראה", מצביע חדידה על הסלע. מבט מקרוב מגלה שהעיגולים הלבנים שבין האצות הם בעצם קצוות של צינורות קטנים, דמויי אבן. מתברר שזהו ביתו של איזה חילזון ימי שבונה את השונית. לא נעים לספר אבל הם קצת מתפקפקים מתחת לסולייה. יש לו גם כינוי מגעיל: תולען. קצת קשה לעקוב אחרי עולם שלם של שמות: צלחית מכחילה, חד-שן משובץ, חופית מנוקדת, חופית חיוורת או בוצית, שלא לדבר על כל השמות של האצות למיניהן. בעיקר יפה כל הכחול הבהיר הבהיר הזה, במים ובשמים, עם החול הזהוב והחם שמאחורי הסלעים. קצת קשה לשכנע בעניין הזה, אני יודע, אבל באמת שעכשיו העונה הכי טובה ללכת לים.
++++++++++בוקסה סיורים מודרכים ++++++++++
אחד החופים הסלעיים היפים והנגישים הוא החוף שמכנים בנהריה "הרצועה", קטע החוף שבין מדינת אכזיב של אלי אביבי ובין החוף הצפוני, הוא חוף בצת. בעצם זוהי שמורת חוף ראש הנקרה אכזיב. בחלקה הדרומי סלעי חוף שנראים ככיאלו גשם פיסל אותם, ובחלק הצפוני טבלאות גידוד, רמפות של דייגי חכות. פה ושם לגונה או מפרצון חול.
מנהל בי"ס שדה אכזיב, מתן קונביץ, מספר כי בין היתר ניתן לראות בעונה זו בלגונות ועל טבלאות הגידוד סרטנים (שייט כחול, סרטן נזיר, סרטן חרוט, סרטן חולות), כוכביות ים, צלחיות, בוצית מפורצת. "הארנבונים עוד לא יצאו, הם מחכים לחסת הים שתגדל" הוא אומר על ארנבוני הים, אחת האטרקציות הגדולום בלגונה, "הם מגיעים בתחילת האביב".
המקום, אומר קונביץ, מקיים טיולים לאורך החוף, המודרכים על ידי מדריכים מהמתמחים בעולם החי של הלגונה. הסיורים הם כם למי שמעוניין הסיורים מתקיימים בהתאם למספר הנרשמים, בדרך כלל בסופי שבוע ובחגים או לקבוצות, ולפעמים יוצאים סיורים מולבים עם סיורים בנקרות ראש הנקרה. ההיכרות עם החי והצומח לאורך החוף מתאפשרת על ידי איסוף והתבוננות בבעלי החיים. "זה מאוד חווייתי, בעיקר הנושא של תפיסת בעלי החיים, ומכניס מעורבות מאוד גדולה", הוא אומר ומספר על התעלותם של רבים שנסעו המון פעמים לאורך החוף ולא ידעו על עולם החי העשיר שיש לם מתחת לאף "הכבוד שהחבר'ה נותנים פתאום לבעלי החייים, זו נקודת אור".
לפרטים והרשמה
04-9522159/599
קרנון. שיהיה
דייג
כמו בסירת זכוכית, רק בקטן. הארגז של יואל
סרטן נזיר
זהירות צורב. נוצית
בהיר וכחול. כחול בהיר
מותר להאכיל את החיותץ שושנת ים
לא רק באילת. דגים
אצות ושלל קונכיות. חוף השרון
סירת דייגים ועופות דייגים. להקת קורמורנים באופק
מלא עופות מים. קורמורן ופרפורים
נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 10:48
תגובה אחת »
לאן נעלם האתר הפריהיסטורי גלגל? בשבוע שעבר נערך סיור משותף של קבוצת נציגים מישראל מהרשות הפלשתינית ומירדן לאורך נהר הירדן. מטרת הסיור הייתה ללמוד על מצב הנהר ועל היקף הפוטנציאל הטמון בו ובסביבתו, בעיקר מבחינה תיירותית. בנוסף לחברי ארגון ידידי כדור הארץ שערך את הסיור השתתפו בו ראשי רשויות משני צדי הנהר.
אחד האתרים בהם ביקרה הקבוצה היה האתר הפריהיסטורי גלגל. למען הסר ספק, אין כל קשר היסטורי בין האתר לבין גלגל המקראית, והוא קרוי על שם קיבוץ גילגל אליו הוא סמוך. האוצרת לתרבויות פריהיסטוריות במוזיאון ישראל, ד"ר דבי הרשמן, שאמורה הייתה להסביר לקבוצה על חשיבות האתר הניאוליתי נדהמה לגלות כי כמעט ואין לו זכר. אם לא די בכך, הגיע למקום אחד מחקלאי האיזור שראה את הקבוצה, סיפר כי זהו השטח שלו, וכי קיבל אישור לבנות עליו משתלה.
"היישוב הפריהיסטורי שכגילו כ-11 אלף שנה, הוא אחד הכפרים הקדומים ביותר בעולם כולו, ואחד האתרים החשובים ביותר להבנת ראשית החקלאות", אומרת הרשמן, ומספרת כי האתר, ששטחו 4 דונמים, נחפר לפני כעשרים שנה על ידי צוות בראשות ד"ר תמר נוי ז"ל ממוזיאון ישראל. בחפירות במקום נתגלו שרידים של 13 מבנים מעוגלים שנבנו מאבנים ובוץ. במבנים התגלו צלמיות וחפצים סמליים ששימשו כנראה לפולחן ולפעילות מאגית, וכן כלים חקלאיים: אבני טחינה ואבני כתישה, גרזנים ולהבי מגל, "הכלים החקלאיים הקדומים ביותר המוכרים לנו. זהו גם בין המקומות הראשונים מהם אנחנו מכירים את הארכיטקטורה האנושית".
לאתר בגלגל לא רק חשיבות פריהיסטורית אלא גם חשיבות אקטואלית. ידידי כדור הארץ פועלים לקידום הכרזתו של איזור עמק הירדן ובקעת הירדן כאתר מורשת עולמי ואחד מערכי המורשת שנבחנים הם ערכי המורשת הפריהיסטוריים הכל כך יחודיים של האיזור.
בשנים האחרונות עושים במוזיאון ישראל מאמץ בינלאומי אדיר לפענח את סודותיו של הכפר הקדום. על מלאכת הפיענוח, בראשות פרופ' עופר בר-יוסף מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת הרווארד, שוקדים 19 חוקרים מ-5 אוניבריטאות שונות. רבע מיליון דולר הוקצו לצרכי מחקר.
התגלית החשובה ביותר באתר הייתה ממגורה שנשתמרה בשלמותה ובה נמצאה כמות גדולה מאוד של זרעי שעורה וחיטה. זרעים אלו נחקרו לאחרונה על ידי צוות חוקרים מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן, בראשות פרופ' מרדכי כסלו, מומחה לארכיאולוגיה בוטנית. המחקר, אומרת הרשמן, גילה שמדובר בזרעים הראשונים שנזרעו על ידי האדם. "זה לא יאומן. זה כאילו לתפוס רגע בזמן. זה מאוד נדיר, סוג כזה של תגלית".
כל הממצאים מן האתר נמצאים כיום במוזיאון ישראל. אם כך, מדוע בכלל חשוב לשמור על המקום ממנו הם נלקחו?
"רוב בני אדם טועים לחשוב שכאשר ארכיאולוגים חופרים, הם חופרים את כל האתר, ולא היא", אומרת הרשמן, ארכיאלוגים בדרך כלל חופרים חלק מהאתר. "זה גם בגלל סיבות טכניות, אבל בעיקר זה נעשה בהתאם לתפיסה שצריך להשאיר אתרים ארכיאולוגיים לדורות הבאים של החוקרים". תפיסה זו אגב, לא נובעת מחשש לפרנסתם של חוקרי העתיד, אלא מההבנה שעם הדורות הטכנולוגיה מתפתחת, נצבר עוד ועוד ידע, וכי ברבות השנים יוכלו ללמוד על אתרים ארכיאולוגיים יותר מאשר אם יחפרו את כולם היום. לפיכך, מסבירה הרשמן על פי חוק מגדרים אתרים ארכיאולוגיים, משלטים אותם ושומרים עליהם. "האתר לא משולט ולא מגודר, המינימום האולימפי המחוייב על פי החוק", היא מוחה. הרשמן גם פנתה בעניין לפרהיסטוריון רשות העתיקות, דר' עופר מרדר.
יהא הקונצנזוס אשר יהא, בקעת הירדן אשר נכבשה ב-67 נמצאת בשטחים, ופירוש הדבר הוא שהעתיקות שם אינן באחריות רשות העתיקות אלא באחריות קמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי, ד"ר יצחק מגן. מגן נשמע כמי שלא כל כך מבין מאיפה זה נפל עליו פתאום. "נעשו חפירות על ידי המוזיאון, והמוזיאון הוא זה שהיה צריך לשמור על האתר", הוא אומר ל-ynet בתגובה ומציין, כי זה אתר פריהיסטורי שאיש לא מגיע אליו. "אני לא יודע אם אפשר לשמר אתר פריהיסטורי. שקודם יפרסם מוזיאון ישראל את ממצאיה של נוי המנוחה, ואחר כך יבוא בטענות לאחרים", הוא מתריס.
מגן מזכיר גם פגיעה היסטורית באתר עוד לפני שנחפר, בימים שהצבא היה שם. "עד כמה שאני יודע מהפקחים שלי, לא חל שום שינוי במצב האתר", מוסיף מגן ומסביר כי הגדרת אתר פריהיסטורי היא על פי הממצאים (דוגמת אבני צור שנמצאות בו), ולא על פי מבנים שקיימים בשטח כפי שאנחנו מכירים מעתיקות אחרות. "זה לא אתר שאפשר לשמר אותו", הוא אומר, "פריהיסטוריה זו בעייה".
לגבי החשש לבנייה אומר מגן בפירוש כי לא אושרה כל בנייה במקום, "אנחנו מפקחים, ולא מאשרים שם בנייה". עוד מציין מגן כי לא קיבל כל פנייה מהרשמן בעניין, "שתפנה אלינו מכתב, ואנחנו נטפל בזה".
דר' דבי הרשמן במקום החפירות
דר' דבי הרשמן במקום החפירות
צלמית של ציפור שנמצאה ב"בקתת השמאן". צילום: פטר לני, באדיבות מוזיאון ישראל
פסל אבן, ככל הנראה רוח מגינה, שנמצא בכניסה לאחד המבנים. צילום: פטר לני, באדיבות מוזיאון ישראל
צילום מקורי של החפירה: אחד מהמבנים העגולים של הכפר הניאוליתי. צילום: ארכיון הגלגל, באדיבות מוזיאון ישראל
קישורים:
ידידי כדור הארץ המזרח התיכון
http://www.foeme.org
נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 10:11
אין תגובות »
Crocus hyemalis
על פי הגשם החורף עוד לא ממש כאן. אמנם מזג האוויר הבהיר מזמין יותר מכל אל חוף הים, אבל הלילות קרים והכרכום החורפי פורח, מזכיר לנו באיזו עונה אנו.
הכרכום החרפי הפורח מתחילת החורף ועד לאמצעיתו, הוא פרח מוגן הפורח כמו רבים מפרחי הסתיו ישר מתוך האדמה. שישה עלים לבנים, ובמרכזם שלושה אבקנים (האיברים הזכריים) גדולים ושחורים, המוקפים בשערות כתומות, אלו הצלקות (האיברים הנקביים) המפוצלות לאונות. בגלל הדמיון בשם, יש הטועים לחשוב כי מהכרכום מפיקים כורכום, אך למעשה מפיקים מכרכומים דווקא את התבלין היקר זעפרן. אלו בעצם אותן צלקות אדומות – לא של הכרכום שגדל בארץ, אלא של הכרכום התרבותי.
בבסיס הפרח מה שכינתה רחל המשוררת 'כתם הכרכם', שגם נתן לו את שמו. השם העברי נגזר מן השם המדעי הלטיני Crocus, וזה נגזר מן הפרסית, ומשמעותו 'צהוב'. בעולם העתיק שימש הכרכום לצביעת מזון ואריגים. הצבע הופק מצלקות הפרח המכילות אחוז גבוה של קרוזין, חומר הנמס במים, שמספיקות כמה אלפיות הגרם ממנו על מנת לצבוע דלי מים בכתום ניכר. זו גם משמעות הביטוי העברי 'נתכרכמו פניו', מה שקרא בעברית המודרנית 'להצהיב מבושה' (או קנאה). הטלאי הצהוב אשר אולצו היהודים לשאת על בגדיהם בימי הביניים נצבע בכרכום, ויש הגורסים כי סימונם של היהודים בטלאי, סרט, או כובע צהוב (צבע הבגידה בנצרות), נבע מעיסוקם כצבעים שהביא לזיהוי צבע הכרכום עם היהודים.
על פי האגדה הכרכום הוא אחד מארבעה מיני בשמים שאדם הראשון הורשה לקת מגן העדן. ארבעת אלו מוזכרים גם בשיר השירים כגדלים בגינת שלמה. בעת העתיקה גידלו את הכרכום הן כבושם והן בכדי להשתמש בו לצביעה, והוא מוזכר בתלמוד לא פעם, בין היתר כאחד מרכיבי הקטורת בבית המקדש. שלא כמו שאר מיני הכרכום אשר נדירים בארץ, הכרכום החורפי נפוץ מאוד בשטחים הפתוחים באזורים הסלעיים בגליל, כרמל והרי המרכז. שני מינים מאוד דומים לו הגדלים בצפון הם כרכום גיירדו בעל האבקנים הצהובים, והכרכום הצהבהב שאבקניו לבנים דווקא.
פריחת הכרכום בגוש עציון
מבט מלמעלה
ובהגדלה
נכתב על ידי גילי בתור כללי ב- 3:44
אין תגובות »
