דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
10 יולי, 2007

ג'יפים על החוף

קיץ. חם. והים הוא המפלט העיקרי. אמנם כשלעצמי אני לא מבין מה מוצאים האנשים בים בעונה הכי מגעילה שלו, מים מזוהמים, חופים מלוכלכים, הכל צפוף ודביק, אבל בכל זאת חוף הים הוא צורת הבילוי הנפוצה ביותר בארץ בקיץ. יחד עם הקייטנים המבקשים לשבת ולהצטנן מעט, מגיעים גם כלי המשחית לחוף: ג'יפים, טרקטורונים, אופנועים, "כל מי שרק יכול" כפי שמגדיר זאת קצין אגף תנועה של מרחב חוף, רפ"ק אלי ממן.

הנסיעה בחוף מסכנת בראש ובראשונה את השוהים בו, מאיימת על הילדים המתרוצצים בצהלה על קו המים, וגם מטרידה, מרעישה, מתיזה חול, והורסת את ארמונות החול. מעבר לכך יש בכך פגיעה חמורה בסביבה החופית הייחודית ובערכי הטבע שלה. הידועים ביותר הם צבי הים המטילים בעונה זו של השנה את ביציהם בחוף, אבל גם בחורף, הקו בין הים ליבשה הוא גבול אקולוגי עדין, שהצמיגים חסרי הרסן בוטשים באופן הרסני.

'חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז – 1997', קובע בפשטות כי "לא ינהג אדם ברכב בחוף הים". הקנס על נהיגה בחוף עומד כיום על 500 שקל, ובחוף רחצה מוכרז על 1,000 שקלים. את הדוחות יכולים לרשום מפקחים שהוסמכו לכך על ידי שר הפנים וכן על ידי השר להגנת הסביבה, ובעברית פשוטה: פקחי הרשויות העירוניות ופקחים של רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות וקק"ל. בנוסף, הדבר גם באחריות המשטרה.

למרות שבדוברות המשטרה אומרים שיש אכיפה, שבכל חוף מוצבים שוטרים בשכר הדואגים בין היתר ולמניעת העבירה פלילית של נסיעה בחוף, נתונים על מספר הדוחות שניתנו לנהגם עבריינים – אין. במשרד הפנים יודעים לומר כי המשרד הסמיך והכשיר כ-300 מפקחים – שוטרים ומפקחי רשות שמורות הטבע – לנושא, וכי עשרות דוחות וכן מספר רב של תביעות נרשמים בשנה, אך גם כאן, נתונים מדוייקים – אין. גם במשרד להגנת הסביבה אין כל מידע על היקף התופעה. יצחק (בנדה) בן דוד, סמנכ"ל לאכיפה במשרד מסביר שהמשרד לא הסמיך מפקחים, מכיוון שמשרד הפנים לא בנה מנגנון אכיפה לחוק (מערכת שתאסוף את הדוחות, תשלח אותם לעבריינים, ותדאג לגבייה). כיום, רק רשויות עם מנגנון גבייה כרשות הטבע והגנים או רשויות מקומיות יכולות להטיל קנסות הנכנסים לקופתם הם. במשרד מוטרדים מהתופעה, ואפילו "נותנים" שוטרים כחולים (קרי מימון), על מנת שיאכפו את החוק. הדבר נעשה בתל אביב, ולאחרונה נערך גם מבצע עם משטרת זבולון. מידע על סך הדוחות שנרשמו – אין. "האכיפה היא לא משמעותית", מציין בן דוד, "עדיין לא".

בן דוד מעלה גם את אחת הבעיות המוכרות של החוק. בעבירות תנועה, הנחת היסוד החוקית היא שבעל הרכב הוא שנהג בו, אלא אם הוכח אחרת. כאן, על המפקח לקנוס את הנהג עצמו. מעשית, הוא אומר, הדרך היחידה לעשות זאת הוא בעבודה עם שוטרים שיכולים לעצור רכב.

רפ"ק ממן מספר כי באמצע יוני החלו במרחב שלו בשיתוף פעולה עם המשטרה הירוקה והרשויות המקומיות מבצעי אכיפה של שוטרים ומתנדבים, בהם גם יחידות של ג'יפאים, היוצאים לתפוס את רוכבי השטח. בתחילת יולי נערך דרומית לחיפה, למבצע בסיוע מסוק של משטרת תנועה ארצית. "האכיפה זה לא שאתה יוצא לרחוב ומוצא מישהו שלא מציית לב' 36, (תמרור תן זכות קדימה), מדברים על חבר'ה שבמודע נכנסים לחופים, למרות שהם יודעים שאסור להם להיות שם". התיאורים שלו מזכירים יותר מכל את המשחק 'שוטרים וגנבים'. לברוח מהמשטרה זה אולי חלק מהאקשן של הצעירים על הטרקטורנים. בכלל, מדבריו עולה שהעיסוק בנהיגה בחופים הוא חלק מהעיסוק בצעירים המשתוללים עם הטרקטורונים, ולא עומד בפני עצמו.

במבצע שכזה יכולים להירשם 5, 10, או 20 דוחות, מציין ממן המסביר גם שיש חשיבות גם למרחק מקו המים. "עד 100 מטר מקו המים מסתכן הנהג ברישום דו"ח חטאים, ויש לנו סמכות לפסול את רישיון הנהיגה שלו ל-30 יום, לאותו סוג כלי רכב. מעל ל-100 מטר מקו המים, זה דו"ח תנועה, שפירושו הזמנה לבית משפט, שם יש סמכות לפסול את הרישיון לכל כלי רכב". הדברים, כאמור, נוגעים בעיקר לטרקטורונים.

כוונות טובות יש לכולם,, אך מלבד מבצעי אכיפה נקודתיים החוק לא נאכף באופן סדיר. הדוברים כולם מעדיפים לדבר על הפעילות הנקודתית שאכן נעשית, אך אם לשפוט על פי המצב בשטח, מבצעי האכיפה רחוקים מלהרתיע נהגים. מי שמבקר בחוף בין פלמחים לזיקים, בחוף קיסריה, או בחוף מעיין צבי, נוכח לדעת שחוק לחוד ומציאות לחוד.

"בפועל לא קורה כלום" אומר ח"כ דב חנין, "החוק כמעט ואינו מיושם. במידה והוא מיושם אלו יוזמות מקומיות, אבל אין מדיניות יישום כוללת". על מנת לתקן את המעוות הגישו חנין ושותפו לראשות השדולה הסביבתית-חברתית של הכנסת, ח"כ מיכאל מלכיאור, הצעת תיקון לחוק. "זה לא חוק מסובך והוא גם לא ממציא המצאה חדשה", אומר חנין על התיקון, "הוא רק הופך את החוק הקיים לאופרטיבי". בחוק הקיים הרבה מאוד פרצות, וקשה מאוד ליישם אותו, מסביר חנין, בנוסף לחובה לתפוס את הנהג ולא את הרכב, אין בו הגדרה ברורה של התחום שאסור לנהוג בו. "מה שאחנו עושים הוא להגדיר בצורה יותר מדוייקת את האיזור בו החוק חל, ולהגדיר את הענישה בצורה יותר מחודדת ומוגדרת, וגם יותר חמורה". החמרת הענישה בהצעת החוק כוללת מאסר וקנסות גבוהים, וכן כפיית תיקון הנזק שגרם הרכב, והוספת סמכות עיכוב למפקחים. חנין רצה מאוד לקדם את החוק בהליכים מהירים, בכדי שייושם כבר בעונת הרחצה הנוכחית, אבל הממשלה החליטה שלא לתמוך. מעבר לסרקזם המאפיין האופוזיציונרים נצחיים, חנין לא יודע לומר מדוע. "אפילו פרוטוקול הם לא מוציאים, זו שערוריה".

מכיוון שהסברים מהממשלה אין, לא נותר אלא לנחש כי הסיבה היא ההתנגשות עם תוכניות משרדי הממשלה בעניין. בשנים האחרונות מתנהל בעצלתיים מהלך להעברת סמכויות אכיפת החוק ממשרד הפנים למשרד להגנת הסביבה. גם זה מצריך שינוי בנוסח החוק, שהיה תקוע למעלה משנה במחלקה המשפטית של משרד הפנים. בסופו של דבר שוכנעו שם כי נכון יהיה להעביר את הסמכויות. בן דוד, מציין כי לאחר משא ומתן עם משרדי הפנים והאוצר סוכם כי הסמכויות יעברו אליהם. יתרה מזו, נושא המימון סוכם עם האוצר, ועתה רק מחכים לכסף, "כסף קטן, סדר גודל של לא יותר ממיליון שקל בשנה, כולל עלויות כוח האדם", לדבריו. במשרד להגנת הסביבה, תמכו בתיקון שהציעה השדולה הסביבתית, ואילו משרד הפנים סובר כי יש להקדים את העברת הסמכויות לתיקון החוק בנושא. מכיוון שהסברים מהממשלה אין, לא נותר אלא לנחש. לדברי חנין המשרדים מגלגלים את העניין אלה על אלה, ומשרד האוצר חושש מכמה שזה יעלה.

נראה כי הכל פוליטיקה. בלשכתו של ח"כ יעקב מרגי, המשמש שיו"ר ועדת הכנסת, דווקא אמרו שנראה להם נכון לקדם את החוק בהליכים מהירים. אך ברגע שהתברר שוועדת השרים אינה תומכת בחוק, השתנתה שם המגמה. ואנחנו נישאר עם ג'יפים על החוף.

אז מה עושים? מתלוננים. לדברי חנין אפשר להתלונן אבל "כל העסק נורא נורא מסורבל ולא עובד". אם מתחילים לחפש את המוקד העירוני, או את פקחי רשות הטבע והגנים זה נכון. הפתרון הפשוט הוא לפנות למשטרה, ורבים עושים זאת. "האזרחים שוכבים על שפת הים, נהנים מהשמש, ומספיק שמישהו יתיז עליהם חול, או ירעיש להם על מנת שיתקשרו למשטרה", מספר ממן. בעיניים ירוקות, נדמה, מספיק לראות את העבריין בכדי להתרגז ולרצות לעשות משהו בעניין. 100, זוכרים? זה המספר של המשטרה. אגב, אם לא יצא לכם לעשות את זה בשנים האחרונות אולי תפותעו לגלות כי כשמחייגים 100 מהנייד מגיעים לתחנת המשטרה הקרובה. לדברי ממן הם שולחים ניידת שתטפל בעניין. אפשרות נוספת היא לצלם. למרות האמור לעיל, זה יכול להועיל. "אם אתה מצלם, אתה כותב מכתב לראש לשכת התנועה, מתאר את פרטי המקרה, מספר מי נסע איפה ומתי, מספר כי הוא סיכן את הציבור, ומבקש להגיש תלונה". ממן מציין שבמקרים רבים, תברר שהם נוסעים בלי לוחיות רישוי. כשיש מספר רישוי, מאתרים את בעליו, מכינים (מראש) הזמנה לבית משפט, מזמינים אותו לתחנת המשטרה, לשמוע מה יש לו לומר נוכח התלונה והתמונה. "במקרים רבים האזרח שרואה את התמונה מודה, ומגיע לבית משפט עם עסקת טיעון". רק אם יתנהל משפט הוכחות, יזומן מגיש התלונה להעיד בבית המשפט. אם אתם סטודנטים תפרנים תשמחו לשמוע שמקבלים על זה הוצאות בית משפט בסך 120 שקל.

לפני כשנה וחצי כתבתי שאיני מבין מדוע לא משחררים לאלתר את הפקק שיוצר מחסום הרכבת בבית-יהשוע. גשר פשוט היה מוריד לחץ משמעותי מהמבקשים להגיע מגוש תל מונד לכיוון המטרופולין, ואולי גם מציל חיים. "זה אמנם לא ישלש את ערך המגרש של איש, אבל מותר גם להתחשב בבעיות התנועה", כתבתי. ארבעה חודשים אחר-כך, ארעה במקום תאונת הרכבת המחרידה שקיפדה את חייהם של 5 בני אדם, וגרמה לפציעתם של עשרות נוספים. עד מהרה נמצא התקציב לא רק לבניית גשר פשוט, אלא לבניית גשר אדיר שמותיר תחתיו מקום לאוטוסטראדה שפקידי האוצר אומרים שלא תיסלל (ואולי אפילו מאמינים בזה). מאז אני נזהר בדברים שכאלו. עם זאת, אי אפשר שלא לומר: חיסכו לנו את החיים של הילדים הבונים ארמונות בחול. כפי שנראים הדברים מגובה פני הים, זה רק עניין של זמן עד שיידרס למוות ילד או תינוק. לא צריך לחכות שזה יקרה על מנת לעשות משהו. כי אז, מעבר למחיר היקר מכל, נשלם גם יותר מקופת המדינה.

גלריה מקושרת: רכבים בחוף

IMG_1204IMG_1161IMG_1157IMG_1122
IMG_1150IMG_1254IMG_1119IMG_1106

Posted by גילי in כללי

תגובה אחת »

פוסט זה פורסם ב- יום שלישי, 10 יולי, 2007 בשעה 14:02 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

תגובה אחת to “ג'יפים על החוף”

  1. חן נפתלי says:

    וווווווווו

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>