דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
12 אוגוסט, 2007

ניסוי ירוק בזבל

באיזור הרי ירושלים ניתן לראות את האחד הדברים המעניינים שקרו פה מבחינה סביבתית: ניסוי הזבל של גידי בשן. בשן, עבור מי שאינו מצוי במילייה הירוק, הוא האיש אשר הקים יחד עם חנוך צורף לפני שנים די רבות את אתר הסטף. הוא לא רק איש קק"ל אלא גם ירוק אמיתי. יש כמה כאלה בארץ. מה שקרה ביערות הקרן הקיימת באיזור בשנים האחרונות הוא מהפך אמיתי בתפיסת ניהול האשפה: מי שמפנים את הזבל מהיערות הם המבקרים שמייצרים אותו. פחי הזבל נלקחו מהמקום, והתוצאה ודאי מפתיעה בעיניים לא ירוקות: המקום הפך נקי.

מה שמרשים הוא האופן הפשוט בו נעשה הדבר: את פחי האשפה החליפו שלטים המבקשים מהציבור לקחת עמו את הפסולת שלו, וזהו. גידי בשן, רכז קהל ויער של הקק"ל באזור ההר, מספר שפשוט התעורר בוקר אחד עם הרעיון להוציא את פחי האשפה מחניוני קק"ל, כמו בחו"ל.

את העובדה שזבל היא סוגייה הבין עוד בתנועת הנוער. "בתור ילדים", הוא מספר, "היינו עוצרים להפסקת אוכל בטיולים, פותחים קופסאות שימורים, וכשהיינו גומרים לאכול היינו אוספים את הקופסאות ושמים מאחורי סלע בידיעה שאנחנו עושים את הדבר הנכון מבחינת אזרחות טובה". שכשהיה בן 15, הוא מספר, הגיע מדריך חדש לתנועה, ובאחד הטיולים, כשגמרו לאכול לקח המדריך שקית האשפה ושאל מי מכניס את זה לתרמיל. "מה זאת אומרת, אמרנו לו, אתה! אז הוא אמר 'אין בעייה' ולקח את זה בתרמיל שלו. אני כמצפוניסט אמרתי לו 'אתה יודע מה, תן לי חצי'. שם היתה הפעם הראשונה שחשבתי שזבל זו סוגייה".

אחר כך נתקל בדבר בטיוליו בעולם. "ראיתי את זה בטיול באלפים האוסטרים, שם נתקלתי לראשונה בשלט שמסביר שאתה נכנס לשמורת טבע, ולכן את כל מה שאתה מביא איתך – תיקח", הוא מספר, אחר כך גם הגיע להרי הרוקי, וגם שם ראה חניונים שאין בהם פחי זבל.

מעבר לכך שהוא באמת כזה מבפנים, אחד הדברים שעושים את בשן לירוק, היא העובדה שהוא עמית הסביבה. בוגר המחזור החמישי של סמינר עמיתי הסביבה של מכון השל לחשיבה סביבתית, אם נרצה לדייק. שם, הוא אומר, קיבל את התובנה שהעניין אינו לנסות ולראות איך מנקים את האשפה, אלא איך מצמצמים את כמותה. משהתבקשו תלמידי התוכנית להכין עבודות סיום, בשן ערך את הניסוי הראשון בהוצאת הפחים מיערות קק"ל. עוד בשנת 2003.

עין תמר הוא אחד מהפופולריים שבהרי ירושלים. עם תמיכה של הקק"ל זו לא בעייה כל כך גדולה (ובעצם הבעייה היא הפוכה – עומס יתר של מבקרים). המעיין, שנקרא על שם תמר נתן, בוגרת חוגי הסיירות, שנספתה בטיול בחו"ל, נמצא על ציר המעיינות שהחליף את נחל המעיינות בשנות ה-90. זהו מעיין משוחזר ומשוקם, שרבים שמעו אודותיו. לטבול אמנם אי אפשר, אך לשבת בצדו זה יותר מפסטורלי. הוא נבחר לניסוי מכיוון שהיה מרוחק יחסית, ומכיוון שהיה ידוע שמגיעות אליו קבוצות ומבקרים איכותיים יחסית.

לפני שהוצאו הפחים משם, היו מצטברות בחניון כמויות זבל נכבדות למדי. המבקרים העמיסו את פחי האשפה בכל טוב מצרים, מבשר ועד צלחות פלסטיק. בשן מסביר שברגע שיש פח אשפה בחניון, גם המבקר האיכותי ביותר, יזרוק את האשפה שלו שם. החיות היו מגיעות, קורעות את השקיות, ומפזרות את האשפה. מלבד הפגיעה הישירה בחיות הזוללות (חשבתם פעם מה קורה כאשר תן מנסה לאכול שיפוד?), גם הפרת האיזון הסביבתי (כלומר, מקור המזון הבלתי טבעי) לא עשתה טוב. המקום היה מטונף דרך קבע לאחר ימים עמוסים. בימי ראשון למשל. "הגישה הייתה כמה שיהיו יותר פחים, יהיה פחות זבל. עיצבנו פחי אשפה מדהימים ביופיים, על מנת לגרום לאנשים לעשות בהם שימוש".

יערני הקרן הקיימת החזיקו גם הם, מן הסתם, בטן מלאה על הנופשים ביערות: מה פתאום עשו מהם פועלי ניקיון? כדרכם של עובדי ארגונים שכאלה הם אמנם פינו את האשפה העולה על גדותיה, אך קשה לדמיין הרמוניה שם ביער. האינטסטינקנט הניהולי אולי היה קובע שיש לסדר, להגביר, להחמיר, להבהיר, ולהרחיב את נפח הפחים, אך בשן בחר בכיוון האחר, המצמצם: הפחים נעלמו ובמקומם הוצב שלט: "במקום זה אין פינוי אשפה, אנא, קחו את הפסולת עמכם! תודה.". ותאמינו או לא, זה עבד. "התוצאה הייתה שבמשך שנה ויותר לא ניקינו את החניון אפילו פעם אחת". אפילו הוא עצמו הופתע לטובה. "היו הציפיות, וזה עבד מעל ומעבר לציפיות".

אחרי 10 חודשים החליטו בשן, ומנהל איזור ההר, חנוך צורף, שתמך בעניין מן ההתחלה, להרחיב את הניסיון. בשנת 2004 הוצאו הפחים מ-10 חניונים נוספים, ואז הבחינו שמהחניונים הגדולים, הציבור לא לוקח את האשפה וצריך לשים בהם לתת פח מרכזי. "צפרדע קטנה בכניסה, עם שלט שמבקש מהציבור לפנות את האשפה אליה. בשן מסביר שזה נותן את הצורך האקטיבי של לטפל בפסולת, ומונע פיזור אשפה על ידי בעלי חיים. מה שגילו הוא שככל שחניון מרוחק יותר מהעיר הניסוי מצליח יותר' וכי בחניונים גדולים ועמוסים וקרובים לעיר או לכבישים ראשיים קשה להשיג תוצאות טובות "אני חייב להגיד שכמותית היא הורידה את כמות הזבל ביער, אין לי לזה הסבר, אבל לא רק שהחניונים נקיים יותר, אלא שיש ירידה בכמות הזבל, וחיסכון אדיר בכסף. הוצאות הנקיון ירדו ב-60%, חיסכון נרשם גם בהוצאות על הפחים עצמם. מחירו של פח אשפה מעוצב שכזה הגיע ל-1500 שקל, ומלבד עלות ההקמה ישנה גם עלות תחזוקה שלהם מכיוון שהיה מי ששבר או שרף אותם מדי פעם.

לקראת פסח 2006 הצאו כל פחי האשפה הקטנים מ-250 חניוני הקרן הקיימת באיזור ההר, במאה חניונים הושארו פחים גדולים ובשאר אין פחים כלל. המבקרים, רובם כאמור פוזיטיביים ונורמטיביים, פשוט לוקחים את האשפה אתם. המקום – נקי. חיות הבר – מתבססות על שרשרת המזון. האשפה – מוצאת את עצמה בצפרדע שבכניסה ליער. התקציב – הרוויח (אם כי קבלן האשפה הפסיד). והיערנים פתאום אוספים פה ושם שקית של חטיף בעצמם, ביזמתם, כבדרך אגב. בשן מספר כי ברגע שהמקום הפך נקי, ואלו האחרונים הפסיקו להרגיש הפראיירים שאוספים את הזבל אחרי המבקרים השתנתה הגישה. נדמה כי גם מחוץ ליערות הקן הקיימת ניתן לאמץ את המודל – למרות שהוא פוגע במודלים שביסודם קופה בכניסה.

"אני חייב להגיד ששום דבר אקולוגי לא נעשה כאן" מדגיש בשן, "מכיוון שלא פחתה כמות האשפה, אלא רק עברה לפחים אחרים". הניקיון הוא בעייה אסטתית, בעוד הבעייה האקולוגית היא כמות הזבל. רוב האשפה בחניונים מורכבת מכלים חד פעמיים ושקיות מפלסטיק, ומכלי אלומיניום. השימוש במוצרים אלו (נוח ככל שיהיה), צורך את משאבי העולם ההולכים ומתכלים ומזהם קשות את הסביבה, את האוויר שאנו נושמים, ואת מי השתייה כאשר הוא נשלח להטמנה או שריפה. בשלב הבא מקווה בשן לשכנע את הקהל לייצר פחות זבל ופחות רעל, דהיינו: לעבור לשימוש בכלים רב פעמיים. זאת, באמצעות גיוס הקרן הקיימת לעניין.

כוונתו של בשן הייתה ונשארה לייצא את הרעיון לשאר הארגון. "כולם מביעים עניין", הוא אומר, "ובחלק מהמרחבים האחרים התחילו את הוצאת הפחים". עם זאת, יש לדבריו מקומות שהוצאת פחים היא בלתי רלוונטי, "יש מקומות ותקופות שזה לא עובד בהם, זה תלוי בסוג האוכלוסיה המקומית". עתה גם מבקשת אחת הדירקטוריות בקק"ל, אור קרסין, להפוך את זה למדיניות של הקרן ולעשות את זה לקמפיין ציבורי. בשן מאמין שזה יכול להיות משהו משמעותי כמו קמפיין פרחי הבר של שנות ה-60, לא פחות. "אני מקווה שהקקל תמצב את עצמה כגוף מוליך בנושא צמצום האשפה בשטחים הפתוחים, כשהדגש הוא על צמצום, לא על פינוי", הוא מסביר.

בסופו של דבר מה שהראה בשן הוא דבר אחד פשוט וחשוב: אפשר לבוא לציבור ולומר לו "אתה אחראי לזבל שאתה מייצר".

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום ראשון, 12 אוגוסט, 2007 בשעה 19:28 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>