דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
2 ספטמבר, 2007

לכסף אין ריח

אחרי החגים (גם כן ביטוי), אמורה להיות מוגשת לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (מרכז) תוכניתו של השפדן להקמת מתקן טרמי לטיפול בבוצה. משרפה.

מאות מיליוני מטרים מעוקבים של מי שופכין מגיעים מדי שנה למפעל שפכי דן, השפד"ן, אותו מפעיל איגוד ערים דן לביוב ואיכות הסביבה. המים מגיעים לא רק עם עם מה שאנחנו מוספים להם בכיורים ובאסלות, אלא גם עם תשלום חלק מאגרת הביוב שאנחנו משלמים, שקלים בודדים לכל קוב המצטברים למאות מיליונים. אחרי תהליך טיהור השפכים, מופנים רוב המים להשקיית הנגב. החומר האורגני שנותר לאחר התהליכים הביולוגיים לטיהור שפכים, היא היא הבוצה, וגם היא מורכבת מ-99% מים. האחוז הנותר הם המוצקים המרחפים במים – כחצי מיליון טון חומר בשנה.

זה עשרות בשנים נשפכת הבוצה לים. הרכב הבוצה האחרון שפורסם רשמית הוא מ-2004, אך על פי ההיתר שהוציאה לאיגוד בראשית השנה הוועדה למתן היתרים להזרמת שפכים לים, נשפכים מדי יום כ-4.5 קילומטר מחוף פלמחים כ-16 אלף מ"ק בוצה. עיקר החרא בבוצה הן המתכות הכבדות: קדמיום, נחושת, ניקל, כרום. מעל לשני טון עופרת בשנה. נוכח אמנת ברצלונה, המדינה הורתה זה מכבר לשפדן לפתח פתרון יבשתי לטיפול בבוצה ולהפסיק לשפוך אותה לים. מזה שנים אחדות נבחנות החלופות לטיפול שכזה.

בדיקת החלופות לטיפול בבוצה החלה לפני כעשור. בשנת 2001 הוגשה עבודתה של חברת הייעוץ ששכר האיגוד, בה נכללו ארבע חלופות טיפול. האחת היא על ידי ערבובה בסיד או אפר ויצירת דשן (שיטת N-VIRO); השנייה: הפיכת הבוצה לדשן חקלאי על ידי תהליך קומפוסטיזציה; השלישית: ייבוש בחום לכדי חומר יבש שניתן לטמון במטמנות או לפזר בשטחים פתוחים; והחלופה הרביעית טיפול תרמי: שריפת הבוצה במשרפה והפיכתה לאפר. האיגוד בחר בחלופה האחרונה, והקים עליו עוד יותר את הארגונים הירוקים, שבאופן טבעי תומכים בקומפוסטיזציה.

"תהליך קבלת ההחלטות היה אבסורדי", אומרת עו"ד לינור שגיא מעמותת אדם טבע ודין, "אתה ממש לא מבין איך השריפה הפכה הפתרון המוביל, בעיקר נוכח סקר הערכת חלופות בו השריפה לא הייתה בראש סדר העדיפויות". זאת, מסבירה שגיא, אפילו שהמשקל שקיבל השיקול הסביבתי לעומת שיקולים כלכליים וטכניים היה "מאוד מאוד נמוך". באט"ד מתנגדים למשרפה מהסיבה הסביבתית והבריאותית, היא מסבירה, "תוספת של זיהום אוויר היא הדבר האחרון שגוש דן צריך בחיים". בנוסף, מוטרדים שם גם מהפן המנהלי והכלכלי. האיגוד הוא גוף ציבורי, אומרת שגיא, וככזה הוא צריך לבחור בפתרון הטוב ביותר לציבור ולא בפתרון שהוא "מאוד תמוה ונוגד אינטרסים ציבוריים". "מדובר בפתרון יקר גם בהקמה וגם התפעול, וכל זה עומד למול העובדה הפשוטה שקיים פתרון סביבתי שהוכח בעולם כפתרון טוב".

למרות שתגובה רשמית של האיגוד לא ניתנה, הנימוק העיקרי שמביאים שם לבחירה במשרפה, הוא שמדובר בפתרון קצה. בעולם בו משתנות הגישות, האיגוד אינו מעוניין להיות תלוי בביקוש החקלאים לקמופוסט-בוצה. מחר בבוקר יכול לצוץ מחקר חדש, או סתם להתרחש שינוי בדעת הקהל, החקלאים לא ירצו את הזבל, והם יישארו תקועים עם טונות של חומר. באיגוד גם משבחים את טכנולוגיית השריפה הגרמנית, כידידותית לסביבה, ומביאים שוב ושוב את הולנד וגרמניה כדוגמה למקומות בהם מפסיקים להשתמש בקומפוסט-בוצה בחקלאות ועוברים לשריפה. מה ששוכחים שם, הוא שהאקלים במרכז אירופה קצת שונה, ושלא כמו פה, הקרקע שם חומצית. אי אפשר שלא לחשוב גם על העולם האסוציטיבי הנלווה: משרפות גרמניות, פתרון קצה. לא נשמע טוב גם אם לא אומרים פתרון סופי.

למנכ"ל עמותת צלול, יריב אברמוביץ', יש הסברים אחרים לבחירת האיגוד בחלופת השריפה. "קודם כל זה הפיתרון הכי יקר והכי סקסי. זה פרוייקט הנדסי גדול, עם הרבה רעש הרבה צלצולים. דבר שני, זה בעצם מעלים את הבעייה. במקום להתמודד עם הפיכת המטרד למשאב, הם פשוט זורקים אותו לאוויר, מעלימים את זה. דבר שלישי, במבנה שהם עשו את זה, BOT, אם תהיה תקלה, היא תהיה לא שלהם". מפריטים את האחריות.

את הבחירה במשרפה מגדיר אברמוביץ' כתהליך קלאסי של החצנת עליויות. כשהוא אומר עלויות חיצוניות הוא מתכוון גם לתקציבי הבריאות, וגם לייקור מוצרי החקלאות, נוכח העלייה במחירי הדשן. אבל גם העלויות הישירות (הפנימיות) – סדרי גודל של כמה מאות מיליוני שקלים לעומת פחות מ- 100 מיליון שקל – הן מכיסו של הציבור. "מה שמרגיז הוא שאיך שלא תסתכל על זה, מי שמשלם את זה, זה אתה ואני. וזה לא אכפת לאף אחד בהקשר הזה. הם בשלהם כי זה מוריד מהם את הצורך להתאמץ ולעשות פתרון בר קיימא".

אברמוביץ' מייחס לאיגוד דברים חמורים עוד יותר "הם הלכו לפיתרון שהיה ברור שיתקל בבעיות. והם עשו את זה על מנת להרוויח זמן" הוא מטיח, "כל יום שהם לא מיישמים את זה, ממשיכים לשפוך לים, ולא משקיעים בטכנולוגיה האחרת – הם מרוויחים כסף". להערכתו מדובר ב- 100-200 שקלים לטון, שפירושם מיליוני שקלים בשנה. "אין להם שום בעייה, והמשרד (להגנת הסביבה), נותן להם גב מאחר שהוא מרושל".

למרבה הצער, עמדתו הרשמית של המשרד להגנת הסביבה היא שאין לו עמדה. כל מה מוכן לומר דובר המשרד הוא שכל פתרון שלא ייבחר על ידי השפד"ן יידרש לעמוד בתנאים הסביבתיים המחמירים ביותר. השאלה מדוע המשרד אינו תומך בראש ובראשונה בפתרון סביבתי של הפיכת המטרד למשאב, ולא בפתרון קצה, נותרה ללא מענה מלשכת הדובר ומלשכת השר.

משרד החקלאות דווקא נחרץ בעניין: "יש למנוע שרפת הבוצה הנוצרת בשפד"ן, לאור הביקוש החקלאי לקומפוסט". החקלאים רוצים את החומר הזה. לא שעלויות ההטמנה הן בשמיים, אבל הם ייקחו אותו בחינם. לא בגלל שזה הפתרון הטבעי, אלא מכיוון שדשן אנאורגני עולה גם להם, לא רק לסביבה. מדובר בסדר גודל של 3000 טון (!) של דשן כימי שיכולים להיחסך בשנה לסביבה, לחקלאים ולצרכני המזון. עבודה מקיפה שנעשתה בעניין במשרד קובעת חד משמעית כי הסקטור החקלאי מסוגל לקלוט את כל הבוצה העירונית הנוצרת בשפד"ן. במשרד שולללים מכל וכל את הטענה על פיה זה עלול להיות זמני. "במסגרת ההצעות היו לפחות 3 חברות בינלאומיות רציניות שהיו מוכנות להניח את הערבויות לכך", אומר סמנכ"ל המשרד, יוסי ישי, "קונצרנים רציניים שבאו ואמרו 'תנו לנו. אנחנו נעשה את זה'". בכל אופן, ישי מסביר כי אפילו אם תיעלם החקלאות מישראל, מדובר בתהליכים ארוכי טווח, ותמיד יהיה זמן להקים משרפות. "בוא נתחיל עם הפתרון החקלאי המהיר והפשוט".

אמנם התאפקנו עד עכשיו, אבל אי אפשר להימלט מהשנינה: כל העסק מסריח. על פי כתבת תחקיר שפרסמה איילת פישביין באתר חדשות מחלקה ראשונה, מקורבים פוליטיים של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, קיבלו ללא מכרז פרויקט של עשרות מיליונים להקמת מפעל לעיבוד בוצה. בתנאים מפליגים. כבר היום מעיזה פישביין להמר מי תהיה הזוכה במכרז המשרפה, אבל מסיבות משפטיות נתמקד במה שכבר פורסם. המדובר הוא בפתרון זמני לחלק קטן מאוד מהבוצה, בטכנולוגיית n-viro הנ"ל, אשר נבחרה על פי הכתבה ע"י ממומחה מטעם, תוך התעלמות מחוות דעתו השלילית של מהנדס האיגוד. ע"פ הכתבה, שמעולם לא הוגשה בגינה תביעה, יקבלו המשקיעים הכנסה מובטחת מימינלית של כ-47 מיליון שקל בשלוש השנים הראשונות. זאת, כאשר האיגוד ישלם להם כמקדמה 3 מיליוני שקלים, מתוך עלות הקמת המפעל הנאמדת ב-5 מיליון שקלים.

החודש, במהלך הכנת הכתבה, אמר לי מישהו ממש לא ירוק משהו כמו: אם ראש העיר שלי הופך את העיר למקום ירוק וטוב, אז לא איכפת לי אם הוא מתעשר מזה. גם כן גישה לשחיתות. לו הייתי צריך אני לנסח אמירת אדישות לשחיתות, הייתי אומר שלא אכפת לי אם זו שחיתות שם בשפד"ן או סתם איוולת, כל עוד בוחרים בפתרון הטוב לציבור ולסביבה.

תוספת: השר מבקש לדבר אתך

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום ראשון, 2 ספטמבר, 2007 בשעה 18:16 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>