דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
19 נובמבר, 2007

איך נקבעים שמות מינים

בימים אלה פורח הנרקיס הסתווי, צמח נדיר הפורח לאורך רכסי הכורכר שלחוף הכרמל. הוא נבדל מהנרקיס המצוי אותו אפשר יהיה לראות בכל עבר בעוד שבועות אחדים: העטרה הצהובה (אותו כתר) קצרה מאוד, ובכל גבעול פריחה יש פרח אחד, בעוד לנרקיס המצוי שני פרחים או יותר בכל גבעול. הבדל נוסף הוא שכותרתו של הנרקיס בדרך כלל אנכית לקרקע, בעוד זו של המין הסתווי מקבילה לה. פרח מיוחד, אבל אחד הדברים הכי מעניינים בו הוא דווקא השם שלו, החדש.
נרקיס מצוי

משך שנים ארוכות נקרא הפרח בשם 'נרקיס אפיל' אך לפני שנים אחדות שונה שמו. עזריה אלון, מוותיקי החברה להגנת הטבע, מסביר את פשר השינוי: מקור השם הקודם הוא בשם הלטיני 'אפילום' שפירושו חסר עלים. לנרקיס הנדיר תכונה אופיינית לצמחי העונה: בדומה לחצב או לסתוונית, הוא פורח לפני העלים שלו. בעברית, לעומת זאת, אפיל הוא דווקא זה שמאחר לבוא: עונת הזריעה המאוחר היא האפיל, וכך גם ופרי או ירק המבשילים אחר בני מינם. חברי הוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל של האקדמיה ללשון העברית, שנוסדה בתשנ"ג, שבחנו מחדש את כל שמות צמחי הארץ, החליטו לשנות את השם, ולכנות את הנרקיס הלא מצוי 'סתווי'.

ההיסטוריה של קביעת השמות העבריים של מיני חי וצומח מתחילה בראשית המאה שעברה. "בישיבות ועד הלשון של זמן הקיץ תרע"ג עסק הועד ביחוד בשמות הצמחים המצויים בארץ", מוסבר בהקדמה למילון המונחים בבוטניקה מאותה שנה, המפורסם באתר האינטרנט של האקדמיה ללשון עברית. "שמות הצמחים וחלקיהם הם אבן המחלקות בבית ספרנו החדש שבארץ, שהמקצוע הזה לוקח בו חלק הגון כראוי לעם היושב על אדמתו. מורי הגליל, הראשונים התחילו לעסק בזה ברצינות, קראו שמות לצמחים כפי שמצאו סמוכים להם מן התלמוד ומן השפה הערבית, והמורים שביהודה המציאו להם שמות אחרים וג"כ על יסוד התלמוד והשפה הערבית: ועד הלשון השתדל להביא את הנגודים "לעמק השוה". המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון, רונית גדיש, מסבירה כי "חלק מהחזרת הארץ להיות שלנו, היה מתן שמות ליישובים ולצומח". לצמחים, ששורשיהם בקרקע, היה תפקיד סמלי רב יותר מאשר לבעלי החיים למשל. הם קבעו את את השם 'אלמות' לצמח שקרא היום דם המכבים, לנענע קראו 'דנדנה', ולעדשת המים לא פחות מאשר 'לוע ירוקה שעל פני המים'. לא כל השמות שונו ב-95 השנים שחלפו מאז: הנרקיס, הכלנית, הדמומית, החרצית ואחרים, נשארו איתנו מאז. בראשית שנות ה-30 נדרש שוב ועד הלשון לעניין. היו אלה ימיו של פרופ’ אלכסנדר אייג, שיש המכנים חלוץ המחקר הבוטני בארץ. בנוסף לילקוט צמחים, נקבעו גם מונחים של מורפולוגיית צמחים: מעל ל-300 מונחי תפרחת ועלה על צורותיו וחלקיהם."בשנת 42 ישבה ועדה של האקדמיה ,בדקה את הדברים מחדש וקבעה מערכת של שמות לסוגים ולמשפחות", מזכיר אלון.

נרקיס סתווי
בשנות ה-50 גם החלה לפעול הוועדה לזואווגיה, שהוקמה בשיתוף פעולה בין החברה לזואולוגיה בישראל לבין האקדמיה ללשון, ולהוציא שנים אחדות בהן חדלה הוועדה מלהתקיים, היא פועלת עד היום. מוסדות האקדמיה אישרו רשימות מחלקות שלמות של עולם החי: יונקים, זוחלים, דו-חיים, ועופות, וכן אושרו רשימת דגי המים המתוקים, רשימת בעלי חיים מן הנכר, וכן רשימת דגי הסחוס. רשימת שמות הרכיכות (החלזונות והצדפות) בא"י ובימים הסמוכים אליה גובשה בשנים האחרונות ואמורה להיות מוגשת לאישור מוסדות האקדמיה.

אז מה? אנשים פשוט יושבים וממציאים שמות? בחלק מהמקרים התשובה תהיה כן. עם זאת זה לא כל כך פשוט. פרופסור ניסן בנימיני, מומחה לפטריות שחיבר בין היתר את הספר "פטריות הכובע בישראל", בו מתוארים כל מיני פטריות הארץ, לא רק מיפה את פטריות הארץ אלא גם נתן לרבות מהן שמות עבריים. "כשהתחלתי לעבוד, המורים הגדירו כ-15 מינים להם נתנו שמות עבריים" מספר בנימיני. ככלל הוא אומר, הוא תרגם את השם הלטיני. עם זאת, היו מקרים שתכונה של הפטרייה נתנה לה את שמה, למרות שהשם הלטיני שונה, כמו האורנית המצוייה למשל (שהשתרשה דווקא כאורנייה), פטריה הגדלה אך ורק תחת עצי אורן. במקרים אחרים כשנתן לפטריה שם עברי כבר כלל השם המדעי את תכונתה. כך למשל הפינית המבאישה הנקראת כך משום שהיא דמויית אבר מין זכרי. זהו אינו פרי דמיונו של הפרופסור, אלא שמו הלטיני של הסוג: פאלוס. "ועד הלשון הוא שנתן את הצורה של פינית מבאישה", הוא אומר, ובכלל מציין שהאקדמיה ללשון היתה מעורבת ועזרה בקביעת השמות.

mushrooms

זה המקום להרחיב את הדיבור על מין, ולהבדיל בינו לבין סוג. בעלי חיים וצמחים בני אותו מין הם כאלה שיש בינהם הפרייה, ועל פי רוב יש בכל סוג של חי או צומח כמה וכמה מינים. כך למשל הנורית הרקפת חצב והצבעוני, הם כולם סוגים של צמחים, המינים יקבלו גם שם פרטי: רקפת יוונית, חצב מצוי, צבעוני ההרים, או נורית ירושלים, אחת מיני 23 מיני נוריות שגדלים בר בארץ. "לפי כלל שנקבע לפני מאתיים שנה כל מין מקבל שם כפול: שם הסוג ושם המין" מסביר אלון, "למשל תלתן או שום, שהם סוגים שיש מהם עשרות מינים. תלתן חקלאי, תלתן הארגמן ותלתן הפוך, כולם שייכים לסוג תלתן. יש צמחים דוגמת כלנית רקפת או נרקיס, שהם צמחים מאוד נפוצים ומשתמשים רק בשם אחד". על פי רוב יהיה זה שם הסוג, וזה קורה כאשר המין הוא יחידי בסוג, כמו במקרה של הכלנית (המצויה), או כאשר המינים האחרים הם נדירים ביותר כמו במקרה של הנרקיס המצוי והנרקיס הסתווי. כדאי להזכיר כי בוועדת השמות שהתכנסה בעשור שעבר היה מי שחשבו שיש להיפטר מהשיטה של השמות הכפולים בצמחי א"י, (דבר שנעשה בוועדה הזואולוגית) ועזבו את הוועדה משעמדתם לא התקבלה.

"מכייון שהעברית לא התפתחה באופן אורגני, לא נותרו בה שמות עממיים", מסבירה גדיש, "ואת השמות העתיקים אנחנו לא יודעים למה לשייך". כאילו צריך היה להמציא שמות עממיים. אחד הייתרונות של שמות עממיים הוא שאם המדע מחליט שמין מסויים לא שייך לסוג זה אלא לסוג אחר, לא משתנה שם הצמח. "לשמות העממיים תפישה אחרת לגמרי, זה לא חשוב אם צמח שייך למשפחה או לסוג כזה או אחר". ואכן, חלק מן השינויים בשמות שקבעה הוועדה, היו בעקבות השינוי בשיוך המשפחתי של הצמחים. בסוג פרקרק, למשל, התברר כי לא כל מה שנקרא פרקרק אכן שייך לסוג וכי צריך להפריד אותו. לכן נקבע שהצמח היותר עצי קיבל את השם עציון.

לא רק תכונות כגון צורה או ריח מעניקים למינים את שמם. מינים רבים נושאים שמות של בוטנאים. כך למשל נקראת דבורנית דינסמור על שם הבוטנאי האמריקאי ג'ון אדוארד דינסמור, שחי ופעל בארץ בתחילת המאה ה-20, ומינים אחדים קרויים בואסיה על שם הבוטנאי אדמונד בואסיה. מקור שמה המוזר של הטריסטרמית, ציפור שפוגשים כשמטיילים במדבר, הוא חוקר הטבע הנרי בייקר טריסטרם שזיהה אותה לראשונה בשנת 1864 בעת ביקורו בארץ. באנגלית היא נקראת זרזיר טריסטרם (ובעברית שמה גם זרזיר ים המלח), וגם שמה המדעי (בלטינית Onychognathus tristramii) ניתן על שמו של הכומר-נוסע-חוקר.

טריסטרמית

זכר ונקבה ברא אותם. טריסטרמיות

על שם הבוטנאים אהרון אהרונסון ואליעזר פקטורובסקי, נקראת אהרונסונית פקטורובסקי, ואילו ורבורגינית פקטורובסקי, נקראת על שם אוטו ורבורג, בוטנאי ופעיל ציוני. צמחים שנקראו על שם פקטורובסקי, עלו גם הם בדיוני הוועדה לפני שנים אחדות. בנו של פקטורובסקי שינה את שם המשפחה לפקטורי, ודיון שלם נסוב סביב השאלה את מה יש להנציח, את שם האב כשהיה או את שם המשפחה הנוכחי. בסופו של דבר הוחלט לשנות גם את שמות הצמחים לפקטורי. הציניקנים יאמרו שהשיקול היה קשיי ההגייה של השם הארוך.

לחוקר שמגדיר מין חדש למדע הזכות לקבוע את שמו על פי כללים נוקשים. על שמו של פרופסור אייג, נקראות זמזומית אייג ומרוות אייג (וגם שמן המדעי eigii), וניתן היה לחשוב שהוא שהגדיר אותן. בעצם, הכלל הוא הפוך וחוקרים לא קוראים למינים על שמם שלהם. את את זמזומית אייג הגדירה תלמידתו, פרופסור נעמי פייברון, ואת המרווה הגדיר תלמידו פרופסור מיכאל זהרי. גם על שמם של השניים צמחים דוגמת קדד פיינברון או אשבל זהרי. בקריאת מיני חי וצומח על שמם של בני אדם יש תמיד מעיין הנצחה, אך במקרה של טביה קושניר הי"ד זו הנצחה מיוחדת במינה. קושניר, נחשב לאחת ההבטחות הגדולות של עולם הבוטניקה. בטרם נפל בגיל 24 יחד עם חבריו לשיירת הל"ה, הספיק לגלות מינים חדשים של צמחי ארץ ישראל בהם סתוונית בהירה אותה מצא לראשונה ליד ההרודיון במדבר יהודה. פיינברון, שהיתה מורתו ומומחית עולמית לפרחי הסתוונית קראה לפרח על שמו: סתוונית טוביה. על שמו של קושניר נקרא גם איריס טוביה (המוכר גם כאיריס עוזיה) איריס נדיר אותו גילה קושניר בהר הנגב.

פיינברון הייתה מי שתיארה לראשונה את הפרח הגדול בארץ: סתוונית ירושלים. צחוק הגורל הוא שכיום כבר ממלאות שכונות מגורים את ההרים סביב לה, ועיקר תפוצת הפרח היא בחלקי הארץ האחרים: גב ההר, הגליל והגולן. מינים רבים נקראים על שם המקום שבו הם גדלים, או זוהו בהם לראשונה. מינים יכולים להיקרא על שם עיר (סביון יפו, אורן ירושלים, שום תל אביבי), על שם חבל ארץ (כרמלית, איריס הגולן, סחלב הגליל, צבעוני החרמון), או על שם הארץ כולה. בארץ, מן הסתם גדול מספרם של המינים המכונים ארצישראליים. ברבים מהמקרים זהו תרגום של שמם הלטיני palaestina, palaestinus, palaestinum או Palaestinae, אך אין זה בהכרח כך: יונת הסלע, למרות שמה המדעי הפלשתינאי, לא נקראת ארצישראלית בעברית, והצבי הארץ ישראלי נקרא בלטינית פשוט צבי:Gazella gazella, שמשמעותו היא שהסוג נקרא של שם המין הזה (תת מין במקרה של הצבי).

לפעמים שמות גם סתם לא מתאימים. הזמנים משתנים וכך הגישות. שמו של הצמח 'משקפי זקנה', שונה ברוח התקינות הפוליטית לשם 'משקפיים'. אחד ממיני השמשון שצמח בהר הנגב הרחוק, מספר אלון, הוגדר כנראה בזמנו על פי פרחים מיובשים, וקיבל את השם שמשון השלחופיות, "זה שם שפשוט מעליב את הצמח", הוא מסביר את הסיבה לכך שהוועדה שינתה את שמו לשמשון הדור. שם נוסף ששונה היה של עץ שגדל בתל דן ונקרא בעבר שמיר. מכיוון שבשפה המדוברת (ובעיקר אצל הירקן) קוראים שמיר לצמח השבת הריחני, חיפשו לו שם אחר. העץ שהוא מאותה משפחה של האשחר קיבל את השם אשמר. חלק משינויי השמות נעשו מסיבות לשוניות. כך למשל הפך אשל סיני, לאשל סין, על מנת שלא יטעו לחשוב שמדובר בחצי האי סיני; שיטת הסוכך הייתה לשיטה סוככנית על מנת למנוע סמיכות; והנזמית המקווות הפכה למקווקוות, על מנת להקל ההגייה. אחד הדברים שהיה צריך להקפיד עליהם, מציינת גדיש, היה להימנע מהנטייה לתת שמות שנגמרים ב-ון או ב-ית ובכל זאת לתת איזו הטייה שתתן לזה צורה של שם. "שברנו את זה. עשבה ולא עשבון או עשבית".

גדיש מציינת כי "זה תחום מאוד נוקשה, עם אנשים מאוד רציניים", ומזכירה גם כי על פי כללי האקדמיה, לאחר שהעלתה הוועדה את השמות החדשים, היא ביקשה לשמוע את הערותיהם של כל אנשי המקצוע אליהם יכלה להגיע. חלק ניכר מעבודת הוועדה היה להסדיר כפילויות של שמות במגדירים השונים. הוועדה נדרשה גם למתן שמות למינים חדשים למדע דוגמת שום סתוי, ולמתן שמות עבריים למינים ששמותיהם היו לעזיים. לפעמים הספיקו 5 דקות על מנת להכניס תיקון בשם של צמח, ולפעמים היו יושבים שלוש ישיבות על צמח אחד. "אתה מתאר שאם יש בוועדה שבעה שמונה אנשים יכולות להיות עשר דעות", מתלוצץ אלון. בנימה רצינית יותר הוא אומר כי "זאת הייתה וועדה רצינית שלא עשתה חשבון של זמן". הוועדה התכנסה לעשרות ישיבות ועברה על רשימת כל צמחי הארץ כ-2500 צמחים, ובחנה האם יש לעשות בהם שינוי. "היו שמות שהטרידו אותי", אומר אלון, אחד מהם הוא "שם שמאוד לא מצא חן בעיני מכיוון שהאסוציאציה שלו אחרת לגמרי, אבל חברי הוועדה החליטו להשאיר אותו". וכך קרה שעד היום מתסובב בנגב צמח עם השם המשונה 'זיזיים חשופים'.


++++++++++++++ בוקסה איריסים++++++++

וועדת שמות ארץ ישראל שפעלה בשנות ה-40 קבעה את השם אירוס, שבכל העולם נקרא איריס. זאת מכיוון שהשם אירוס מופיע במשנה. "כל השנים סבלתי את השם הזה" מספר עזריה אלון, "ותבעתי שהשם יהיה איריס, למרות זה שאולי במשנה זה אירוס". הדעות בוועדה נחלקו, וההכרעה הועברה למליאת האקדמיה, שהחליטה החלטה נדירה: ששני השמות תקניים.

אירוס, איריס

בזה לא תם הויכוח באשר לשם הפרח המרהיב. כשאומרים איריסים, הכוונה היא בדרך כלל לאחד ממיני האיריס השייכים לקבוצת האונקוציקלוס – סמלה של החברה להגנת הטבע. השם שנשתרש להם הוא ‘אירוסי ההיכל’, אותו הציע פרופסור אבי שמידע, על שום החלל הגדול שמציע הפרח לחרקים ללילה. לעומתו, טוען שנים חוקר הטבע, ד”ר עזי פז, כי זהו השושן הנזכר במקורות, ומציע לקרוא להם ‘איריסי השושן’ (בערבית הוא נקרא סאווסאן). השימוש באירוס ההיכל או באיריס השושן, ממש מצביע לאיזה קליקה משתייך הדובר. וועדת השמות, בכל אופן, לא נדרשה להכרעה בעניין זה. זאת מכיוון שאין מדובר בשם של מין או בשם של סוג, אלא בשם של קבוצת מינים (ויש הטוענים תת-מינים), ולקבוצות לא ניתנו שמות.


+++++++++++בוקסה מינוחים++++++++++++

לפעמים מספיק לפתוח מילון על מנת להבין את כל המושגים החוזרים על עצמם בשמות צמחים רבים. לפעמים לא. דוקטור יובל ספיר, עוזן להבין כמה מהמונחים הלא מובנים:

מצוייץ – עם ציצית שערות. הן יכולות להופיע בחלקים שונים של הצמח. לחורשף המצוייץ ציציות על הזרע, ולצפרנית המצוייצת, ציציות בעלי הכותרת
משובל – בצורת שיבולת. אבל לא שיבולת. לנענע המשובלת, למשל, תפרחת ארוכה וצרה אך אין זו שיבולת מכייון ששיבולת היא אחת מצורות הפריחה של דגניםנענע משובלת
משונץ – בעל שנצים, שקעים. "למחרוזת משונצת יש כמו מתניים כאלה בין זרע לזרע על הפרי, אלה השנצים".
מגובשש – בעל גבשושיות, בליטות בשרניות. לאספסת המגובששת ולחלבלוב המגובשש גבשושיות על הפרי.
מקרין – בעל בליטות דמויות קרניים. אלה יכולות להופיע בחלקים שונים של הצמח: בלוטוס המקרין ובפרסה המקרינה, הקרניים הם בפירות. בחלבלוב המקרין הן חלק מהפרח שדי קשה לראות בלי עדשה טובה.
משונשן – עם שיניים, אבל זעירות.
אשון – חסר גמישות, נוקשה.
מנוצה – דמוי נוצה. חלק של הצמח שחלקיו מסודרים אלה מול אלה משני צדיו של עורק ראשי
מקורקפת – קבוצה של תפרחות בצורת ראש. תרגום של קפיטטוס (מלשון קפיטה, ראש)
קיפח – דק וגבוה. הקוצן הקיפח, הגזר הקיפח, וקיפחים אחרים הם דווקא לא מהמקופחים, אלא פשוט צמחים זקופים.


++++++++ בוקסה, רשימת השמות המשונים ++++++++

כף אווז גדושה
מלענן יפה שיער
בקבוקון מקומט
פרעושית משלשלת
משקפיים חרמוניים
חומעה משולחפת
זיזיים חשופים
באשן תמים
פינית מבאישה
מגנונית פרושה
נוציץ מנוצה
צלף מצרי
מציץ סורי

עוד מועמדים:

ארכובית שבטבטים
חלבלוב מגובשש
אהרונסוניית פקטורי,
עלקלוק רחב עלים
נעצוצית סבוכה
אבובית מקורקפת
חרחבינה מגובבת
פרסת סוס משונצת
מחרוזת משונצת
דרכמונית מצרית
זמזומית מפושקת
זיפנוצה מחוספסת
ירבוז מופשל
מרשנטיה
זון אשון
זעזועית גדולה

וכמובן: צפילילית המערות. אין באמת כזה צמח

קישורים

מאגר המונחים של אקדמיה ללשון עברית
http://hebrew-terms.huji.ac.il/


גלריה מקושרת

אירוס, איריסחינניתכרבולת מקרינהדם המכביםmushroomsנרקיס מצוינרקיס סתווינענע משובלתעוקץ עקרבלוטוס מקריןשיכרוןמשובלזכר ונקבה ברא אותם. טריסטרמיותטריסטרמית

Posted by גילי in כללי

2 תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שני, 19 נובמבר, 2007 בשעה 10:32 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

2 תגובות to “איך נקבעים שמות מינים”

  1. יובל ספיר says:

    מאמר מצוין!

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says:

    קיבלתי הפניה למאמר מפורום האתר "צמח השדה". אחלה מאמר!
    תודה!

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>