דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
20 ינואר, 2008

הפתעות ביער, כמה אטרקציות תחת עצי קק"ל

לפני שבועות אחדים הזדמנו ליער יתיר. מי שהוביל את טור המכוניות המשפחתיות היה נטול יעד מסויים, וכשעצרנו כך סתם באמצע היער אי אפשר היה שלא להתאכזב. אמנם האוויר היה יותר קריר ויבש מאשר ביער חורשים או ביער בן שמן, אבל מראהו הכללי של המקום לא היה שונה במאום: יער אורנים. לאיש לא היה ברור מדוע צריך להרחיק כל כך על מנת לראות את אותו הדבר. יש משהו מבאס ביערות קק"ל, חייבים להודות בזה. אותו נוף קקל טיפוסי של חורש אורנים, שבמקרה הטוב – ובעיקר בעונה הנכונה – גדלות תחתיהם רקפות, כמעט הפרח היחיד שיכול לחיות בצלם. עם זאת, בלא מעט מקומות ניתן למצוא בין עצי היער דברים מעניינים. אמנם לא גמדים ופיות – זהו לא באמת יער ככלות הכל – אבל עתיקות, מעיינות בעלי חיים מיוחדים, וגם נוף, יש גם יש.

סלמדרות בביריה

ביער ביריה שמצפון לצפת, היער הנטוע הגדול בגליל, מסתתר אחד מבעלי החיים הנדירים בארץ, הסלמדרה, דו-חי דמוי לטאה המסוגל לחיות במים וביבשה. אחד המקומות בהן מתרבות הסלמדרות הוא מעיין היישוב הקדום נבוריה הנובע מתוך מערה קטנה, עין נבוריה. בחורף מגיעות הסלמדרות למעיין, מזדווגות ומשריצות ראשנים במים. עד לפני שלוש שנים הייתה באיזור אוכלוסייה גדולה, עשרות רבות של סלמדרות, ואפשר היה לראותן צועדות בלילה בדרך הנוף. בשנתיים האחרונות נפגעה האוכלוסיה. חלק מהאוכלוסייה נפגע בשריפות המלחמה, אבל את הפגיעה העיקרית גרמו דגי זהב. בשנים האחרונות קיימת תופעה של חבורות צעירים אשר "משפצים" מעיינות, מכשירים אותם לטבילה, ונוהגים להשאיר בבבריכות דגי זהב כסימן הכר, ובכדי שינקו את המים. הדגים "מנקים" את המים גם מהדו-חיים, מפרים את האיזון הביולוגי, ואוכלים את ראשני הסלמדרות והטריטונים.

על מנת להציל את הראשנים, הוציאו אנשי הקק"ל את הדגים מהמים באמצעות שוקר חשמלי. זרם החשמל במים גרם להם לאבד את ההכרה ולצוף, מבלי להרוג אותם או את הראשנים. אח"כ מיינו את בעלי החיים, את מה ששייך החזירו למים, ואת מה שלא – לקחו.

הסלמנדרות יוצאות אחרי הגשם, במיוחד אחרי הגשמים הראשונים של השנה. הסיכוי לראותן לא גדול, אך מי שחפץ בכך יכול לנסות ולעשות זאת בלילה שאחרי גשם. גופן שחור, אך יש להן הכתמים הכתומים מאוד חזקים על הגב, והן בולטות יחסית. כדאי לזכור שבערפן זוג בלוטות המפרישות נוזל ארסי, להגנה מפני טורפים.

המעיין נמצא לצד דרך נוף יער ביריה שמתחילה מדרום למושב דלתון ומסתיימת צפונית לצומת מחניים. לא רחוק ממנו נמצאים שרידי בית הכנסת העתיק של נבוריה, שנבנה בשנת 564 לספירה, והוא אחד הקדומים בגליל. באתר ניצבים כיום שני טורים של ארבעה עמודים. חזית בית הכנסת שוחזרה בחלקה, ואליה תתווסף בקרוב רפליקה של המשקוף עליו הייתה הכתובת לפיה מתוארך בית הכנסת.

מעיין נחבא בהרי ירושלים

הטרנד של שיפוץ המעיינות חזק במיוחד באיזור הרי ירושלים, ואינו פוסח גם על מעיינות הנובעים ביערות קק"ל. חלק מהמעיינות – למשל עין חרת שבהר חרת – משופצים באופן עצמאי בעוד אנשי קק"ל משגיחים מרחוק. אחרים, משוקמים על ידי הקרן הקיימת בעצמה, לא פעם על ידי חוגי הנוער שלה. המוכרים יותר הם המעיינות שלאורך שביל המעיינות היורד מחורבת סעדים (עינות עמינדב, עינות עוזי ועין תמר), ואחת מפינות החמד היותר נחבאות נמצאת בעינות בוקר שביער הקדושים.

בעוד רוב המעיינות נגישים ברכב, אל הבריכה הקטנה שאוגמת את מי הנביעות ניתן להגיע רק בהליכה. גם שילוט אליה אין, ולא קל למצאה. שביל העזים שעובר בסבך היער, יורד שתי מדרגות סלע מהדרך הדרומית (הכחולה) של היער, ומוביל לפינת חמד אמיתית. מלבד הבריכונת הקטנה, שניתן לקרר בה את הגוף בימים החמים (חודשיים שלושה והם כאן), יש במקום עצי בוסתן, גפנים עבות גזע, צמחי תה, וגם זולא של ממש: קומקום תה על שאריות מדורה, ערסלים, מזרונים מרובבים, וגם שלט: "חבר יקר, שמור על הניקיון והשקה הבוסתן. תודה. אולבבו". אולבבו (על שם הבלדיר האפלולי של מאיר אריאל) הוא שם הקבוצה אשר "בנתה" את המעיין. זה מאותם מקומות בהם לא מפתיע למצוא ערכת קפה מצויידת היטב, ובתוכה הסבר כתוב כי כל אחד מוזמן לעשות בה שימוש ולתרום את חלקו. המקום, מן הסתם, מתאים יותר לצעירים זרוקים מאשר לטיולי משפחות, אבל אי אפשר שלא להתפעל מהקסם שלו, מרוח הנעורים הטובה.

נוף בכתף שאול

המוני מטיילים מגיעים לגלבוע עם פריחת האיריסים על ההר. בכדי לראות טבע ונוף, תמיד מומלץ לנסוע למקומות אחרים מאשר אלו שכולם נוסעים אליהם, ולא בעונה בה מציף את האתרים זרם המבקרים. כך גם בגלבוע. כשהאיריסים אינם פורחים, אפשר לנצל את נסיעה לכיוון בית שאן וצפונה, לטיול בדרך נוף גלבוע, לנסוע על גב ההר ולא בכביש הראשי העובר למרגלותיו, ולרדת לעמק בכביש המתפתל לכיוון הסח'נה.

החניון המרכזי בגלבוע הוא חניון כתף שאול, המוכר היטב לעוסקים במצנחי רחיפה. הר שאול נקרא על שם מלך ישראל שנפל בקרב בפלשתים בגלבוע (שמואל א' ל"א), וגבעת יהונתן הסמוכה קרויה על שם בנו, שנפל עמו בקרב. במקום דרכי גישה, חניונים רחבי ידיים, מגרש משחקים לילדים, פינות פיקניק ושבילי טיול רגליים. ניתן לערוך טיול רגלי להר שאול. מהפסגה הבולטת מהרכס העיקרי של הגלבוע, תצפית נוף יוצאת דופן. טיול רגלי אחר, להר גיבורים, מחייב הליכה קצת יותר מאומצת, ומאפשר תצפית היקפית וראות עד לחרמון. מי שאינו חובב הליכה יכול בהחלט להסתפק בנוף הנשקף מכתפו של הר שאול, שגם הוא עוצר נשימה: עמק יזרעאל, עמק חרוד, עמק הירדן וכן הרי הגלעד והגליל.


עצים עתיקים ביער עירון

בין האורנים של יער עירון מסתתרים לא מעט עצים מעניינים באמת. כשנכנסים ליער, נדמה בתחילה שזהו אותו מדבר אורנים מוכר, אך אט אט נחשפת תמונה אחרת. מלבד האורנים יש גם ברושים ולא מעט איקליפטוסים, ובינהם נגלים פה ושם עצים של ממש, חרובים ואלונים עתיקים, גזעיהם מגובששים מזוקן, ומפוסלים בשלל צורות.

הידוע שבעצי היער הזה, הוא אלון אחד זקן (האגדות מרחיקות עד 600 שנה), שנודע בסביבה כבלוט אל-ג'יני, אלון ששוכן בו ג'יני, שד. זה לא שאנחנו מטילים חלילה ספק בכך שהוא חי וקיים, אבל את האגדות על השד, שאגותיו, ומעלליו נחסוך לעצמנו. בעלי דמיון מפותח יוכלו לראות את זרועותיו בשני הבדים העבים שיוצאים מגזע האלון, ודמויות אחרות בגזעים אחרים. אחד האלונים מזכיר (לפחות לכותב שורות אלה) את דמותו של אטלס הנושא את הגלובוס על גבו.

היער נמצא בגבעות עירון, בכניסה לואדי ערה מכיוון מערב. מכביש 65, פונים דרומה לכיוון מחצבות ורד, ואחרי כ-500 מטר ימינה לדרך עפר. כ-200 מטר בהמשך השביל, בתוך הסבך מימין, נמצא אלון השד, אולי עוד נותר על השביל גל האבנים שסימן אותו. שווה לטייל ביער, בין הרקפות הרבות, והעצים העתיקים המעניינים.


שביל הקיסר

את עיקר שמו קנה 'מסלול הקיסר', בקרב חובבי רכיבת האקסטרים באופניים, אך המסלול בין האורנים המסתירים דרכים עתיקות הוא כעיקרון מסלול מעניין וקצר להולכי רגל. השביל בן שלושה וחצי הקילומטרים שבפארק עצמאות ארה"ב, מסומן באדום (במפות סימון השבילים ובשטח) ויורד מחורבת חנות לצד הכביש העולה מצומת האלה לכיוון צור-הדסה (375).

חורבת חנות (חרבת אל-חאן), בנוסף להיותה חניון קק"ל, הייתה תחנת דרכים, אחת מנקודות השליטה על הדרך הרומית מעזה לירושלים, שנסללה בעת מרד בר כוכבא או לכבוד ביקורו של אדריאנוס קיסר בארץ כשנתיים לפני פרוץ המרד. במקום שרידי חורבה ביזנטית, שאריות מבנה חאן מהתקופה העות'מנית, בריכה חצובה לאגירת מים ושרידי מבנים מהתקופה הרומית-ביזנטית. במרכז החורבה (ליד דרך העפר היורדת לעין מטע), מבנה קדום שקירותיו השתמרו וברצפתו פסיפס עם ציורים ועיטורים צבעוניים. הפסיפס מכוסה חול. נהוג לכסות אחריכם ולהשאיר את המטאטא שם. בכניסה לחניון, גבעה קטנה, שיש המכנים 'תל גלית'. עולי הרגל הנוצרים חסכו לעצמם את הירידה לעמק האלה בו נערך קרב דוד וגלית (ובעיקר את העליה חזרה), וקבעו פה את המקום בו יעשו כמעשה דוד, יזרקו אבן גדולה ויסובו על עקבותיהם ירושלימה.

מסלול הקיסר המוביל עד לשרידי בית בד משוקם (גם הם לצד כביש 375), עובר בחלקו על דרך הקיסר ממנה נותרו מדרגות חצובות בסלע, להנאת הרוכבים. בהזדמנות זו שווה להזכיר כי עשרות מטרים משם מתוכנת אוטוסטרדה במקום הכביש היפה הצר והמתפתל: כביש מס' 39 הוא כביש ארצי מהיר (2-3 נתיבים לכל כיוון) המתוכנן לעבור מירושלים לאיזור קרית גת, ולא להשאיר דבר מחווית מסלול הטיול הזה.

http://www.moriah.co.il/project.aspx?cid=42&id=358

גתות

הגת היא המקום בו בוצעה בתקופות קדומות פעולת הפקת התירוש. הגתות, קצת לא נעים לומר, משמשות לנו ראיה לכך שגם אם כבשנו את הארץ מידי המוסלמים, דורכי היין היו כאן לפנים. בעיקר מניח את דעתנו לראות גת או שתיים בין חורבות כפרים ערביים הנחבאים גם הם בהמוניהם ביערות. זו תהיה הגזמה לומר שאין יער שאי אפשר למצוא בו גת, אבל לא הגזמה פראית. בין היתר יש גתות ביער לביא, ביער כברי וביער חרובית, וגתות אחדות בפארק קנדה (בשביל המעיינות למשל), במדרון המערבי של תל חדיד וכן במצפה מודיעין שביער בן שמן, בפארק בריטניה לא מעט גתות, שתיים מרשימות מהן בשביל הגתות שבתל שקלון. שביל גתות יש גם ביער המלאכים שחריה, ואילו ברכס שורק ביער עמינדב נמצאת חוות הגתות.

לו היינו עושים קצת יותר שיעורי בית, לא היינו מפספסים בביקור הנ"ל ביער יתיר את שביל המתקנים החקלאיים. בקרן הקיימת מסבירים כי זהו שביל הליכה באורך של 600 מטרים, היורד מחניון בור המים. לאורך השביל בורות מים, גת חצובה בסלע בשלושה משטחים מדורגים, ומפרכה לריסוק זיתים. מפרכה היא האבן הכותשת את הזיתים בבית-הבד כשלב בהפקת שמן זית. יש השערה האומרת כי היה במקום מפעל לייצור מפרכות ומכאן גם ריכוזן הגדול. לאורך השביל גדרות אבן ששימשו כמכלאות צאן. הימצאות מתקני חקלאות רבים בסמיכות זה לזה הוא תופעה יוצאת דופן, מציינים בקק"ל, וייתכן שהדבר מעיד שבמקום היה ריכוז אוכלוסייה גדול. בסופו של השביל גם מערת קבורה.

יער יתיר משתרע על פני 30 אלף דונם, והוא גדול היערות בישראל. יש בו דרכי נוף, שבילי טיול, אתרים ארכיאולוגיים, חניוני פיקניק ומאגר מים גדול. חיטוט באתר האינטרנט של הקרן מגלה שנחבא בו גם משהו יוצא דופן באמת: חדר אירוח ומידע ביער. "החדר, שהוקם במקור לטובת יערני קק"ל, הוסב לאחרונה לשימושם של כלל המטיילים", נכתב שם "ניתן למצוא בו בנוסף למפות דפי מידע על מסלולים שונים באזור, גם מקלחת חמה, מיטות ומזרונים, חיבור לחשמל וקומקום להכנת שתייה חמה". החדר פתוח למבקרים כל שעות היממה, ללא צורך בתיאום מראש, והכל – בחינם.

תמונות


אלון ביער עירון
השד ביער עירון

זוג אלונים זקנים בעירון
אלונים ביער

אטלס ביער עירון
ואחר שמזכיר את אטלס

עין נבוריה
רוב המבקרים לא יודעים, אבל יש שם סלמנדרות. עין נבוריה

בית כנסת נבוריה
עתיקות בית הכנסת של נבוריה

בית כנסת נבוריה
קיר משוחזר בכניסה לבית הכנסת העתיק

צבי ביער ביריה
צבי ביער ביריה

כתף שאול
נוף מכתף שאול

עיינות בוקר
הבריכה בעיינות בוקר

עיינות בוקר
"זולה" בעיינות בוקר

שלט עיינות בוקר
חבר יקר, השקה את הבוסתן. בעיינות בוקר

נוף קק
נוף קק"ל טיפוסי – בגליל? בכרמל? בהרי ירושלים? אולי בגלבוע?! הכל אותו דבר

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום ראשון, 20 ינואר, 2008 בשעה 17:10 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>