דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
4 מרץ, 2008

טיול בנחל קינה

…וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה אֶל-גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר: וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה…

התעוררנו בבוקר בפחון של מוסא. עוגיות, תה, קפה, ויאללה להתארגן לדרך. תיירות אקולוגית היא מאוד אופנתית, אבל אם מישהו מחפש תיירות אקולוגית נטולת חרטא, זה לא צימר עם ג'קוזי וקומפוסטר בלב השטח הפתוח אלא לינה בפחון בדואי בכפר לא מוכר. קשה לי ממש להמליץ על זה, אבל מלבד האפשרות לישון במקום יותר חמים מאשר אוהל סיירים בשטח, ולראות קצת עזים חמורים וגמלים – תמיד חוויה לילדים, זה גם מקנה כמה וכמה פרספקטיבות על העניין הבדואי הסבוך. קבענו עם המארח שלנו את סידורי האיסוף בסוף המסלול, והתחלנו ללכת לכיוון חרבת עוזה. על גדר העץ של מוסא, ממש ליד הסימון משולש הצבעים של שביל ישראל, שלט באדום: "רוצים לחיות בלי מכרות", מזכיר להולכים שאולי השביל לא לתמיד פה.

קר, קר הבוקר במדבר, ואנחנו מתחילים לחלץ עצמות. עד שמגיעים לעוזה, כמה מאות מטרים. חורבת עוזה ניצבת מעל נחל קינה, וצופה אל הקניון שלו מלמעלה. קינה הייתה עיר בגבולה הדרומי של יהודה, ואף כי הקמת המצודה מתוארכת לימי יהושפט אחנו מעדיפים לחשוב שזו היא קינה המקראית, ושקצין המשלט של שלמה המלך דפק פה קופה ממיסוי נחושת. החורבה, כמו חורבת רדום אותה ניתן לראות בראש קו הרכס שמדרום מערב, היא אחד הביצורים של הדרך העתיקה שעברה מערד (תל ערד) לצפון ים המלח. סימון השבילים אולי כחול, אבל פה עברה דרך אדום המקראית (עכשיו מתכננים פה מסוע למחצבים).

הרבה אבנים, בדיוק כפי שהבטיח מוסא כששאלנו מה יש לראות פה. משפט אחד, ששמעתי פעם או פעמיים בערבית של שבת מהדהד בראש: …האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם". אכן, חורבה מבית ראשון. אבל לא באנו לחפש שורשים, באנו לטבול. ואנחנו יורדים מהמבצר לכיוון הנחל והמפל שבו. במדרון ממול חבורת ילדים צעקנית מבעירה מדורה. הרבה אבנים, לכאורה נוף משעמם, אבל כשיורדים לשטח, הרזולוציה של המבט משתנה, ופתאום מתחילים לראות דברים שמסתתרים מן העין כאשר, למשל, מגיעים ברכב שטח עד למקום, ועצרים להתבונן. דורס קטן, נעמד לא רחוק ואני לא מצליח להוציא ממנו תמונה של ממש, אבל התמונה מספיק טובה על מנת שיספרו לי שזה כוס חורבות. בשביל לצלם ציפורים צריך להיות מוכוון צילום ציפורים, ואנחנו מוכווני צעידה. כבר לא כל כך קר, מורידים עוד שכבת ביגוד.

הפריחה עוד לא ממש התחילה, פעם שעברה שהייתי כאן, כבר היו פה צהובים וסגולים ולבנים ציפורן חתול והרדופניון יהודה, זהבית ושלח ומנתור, ורוב מינים לרוב. לעת עתה פורחים רק מעטים, זמזומית נמוכות, ומקור חסידה בודד. שני פרפרים צהובים מתפרפרים ומזכירים שיש פה חיים. בערוץ רוכב צעיר על פרדה, מוביל גמל. מספר שהוא לוקח אותו לים המלח לפגוש נקבה. מורידים עוד שכבת ביגוד.

אנחנו חוצים שדה חצבים ענק. באמת ענק. ההר כולו מנוקד ירוק כהה. בקייץ, כשתפרחות החצבים עולות זה בטח מרהיב, וגם עתה. המדבר עוד לא ממש מוריק, חיטת הבעל הבדואית רק נבטה, והשדה מועצם על ידי האין-ירוק שסביבו. הערוץ מעליו אנו צועדים נהיה מצוקי, והסנוניות מצווחות את השמיים. עוד עיקול והנה ראשו של המפל. חבורת נערים עסוקה בגילגול אבנים לשפת המצוק ובהשלכתן למים. במקום לגלגל דברים אחרים ולגלוש באינטרנט כמו כל ילד נורמלי, הם מפוצצים את הבלוקים הללו לתוך הבריכה שאנחנו חושבים לשחות בה: בירכת גינא בשפתם, גב קינה. אנחנו ממשיכים לרדת, סומכים על השכל הישר של הילדים. וכשאנחנו מתקרבים הסלעים אכן מפסיקים לעוף למים. מודירים את שכבות הביגוד האחרונות.

עשינו את זה. קרים המים, מאוד קרים, והטבילה עושה טוב, פוקחת את הנפש לחיות שאין כמותה. במקום לעזוב לילדים את הצעצוע שלהם, אנחנו מתיישבים לאכול, ואבנים בגודל הולך וגדל מתחילות ליפול למים שלידנו. דיאלוג אנכי מסתיים בזה שהגדול יורד לקחת סיגריה.הוא לא מתרצה להצטרף לארוחה הדשנה שסחבנו עד הלום, עולה חזרה, ומטח האבנים המכוון אלינו, נפסק רק לאחר שאני מתרגל טיפוס מצוקים אנכי ומהיר, עושה פוזות מאיימות, וממנה אחראי אי-זריקת אבנים. בסך הכל קטע לא נעים במה שהיה אמור להיות שיאו של יום הטיול.

המסלול המעגלי, שמוביל חזרה ל'חניון" של מוסא הוא מסלול קצר יחסית למיטיבי לכת. באתר של החברה להגנת הטבע הוא מופיע כמתאים לבני 10 ומעלה, והוא בן 5 שעות בסך הכל. מכיוון שהשארנו הפעם את הילדים בבית, החלטנו "לתפור" עד לנחל חימר והמפגש שלו עם כביש ערד דימונה. משהו כמו 7 קילומטרים נוספים. עתה, משאנחנו נכנסים לנחל הקניוני, חשבנו, יהיה לנו קטע טיול במדבר קצת פחות מיושב, ולא בשולי כפר לא מוכר.

מכיוון שהזמן החל דוחק, החלטנו להישאר על השביל המסומן, שבחלקו הראשון עובר מעל לנחל. בדיעבד זו הייתה טעות, לעלות ולרדת, אבל עם השנים התרגלנו לסמוך על מסמני השבילים, במקום על שבילי העזים. באמצע העלייה, קצת מעל צניר יוצא הדופן ביופיו, מתגלעת אי-הסכמה באשר לנתיב. אחד רוצה להמשיך ללכת על קו הגובה, והשני רוצה לעלות לגובה בו הנחל מתפתל פחות, על מנת לקצר. עניין פילוסופי. נפרדנו, כל אחד תפס קו גובה, איבדנו קשר עין, והלכנו כל אחד עם עצמו ועם המדבר. אל תעשו את זה בבית כמו שנהוג לומר. כמסוכם, נפגשנו על השביל המסומן שיורד אל הואדי. כצפוי, אי ההסכמה לגבי המסלול התגלתה כמיותרת – הגענו יחד.

רק משירדנו לערוץ, התבבר שההליכה על המדרון ולא בערוץ, איפשרה לנו באמת קצת שקט. מתברר כי זו ממש אוטוסטראדה, פה נער רכוב על חמור מוריד עדר גמלים קטן כשמנגינה מסתלסלת מהסלולרי שלו, שם אחד אחר חוזר עם זכר מרביע מאיזור המכתש הקטן, ולא מבין למה טיפוסים עשירים שכמותנו הולכים ללא בהמת משא, (או כמו שהוא מגדי את זה "נוסעים בחמור"), והנה שניים שיושבים לצד הפרדות מחכים לחבר עם חמור לבן ("אם תראו אותו, תגידו לו שהחברים שלו מחכים לו"). לא שלא היה נחמד לפגוש את החב'רה על הדרך, אבל זה מנפץ את אשליית המדבר הריק מאדם, וזמן לתה לא היה לנו. אתה מבין, אומר לי שותפי לטיול, מדברים על דרכים נבטיות, על דרכים היסטוריות וכל זה, אבל אלו דרכים שמשתמשים בהן עד היום.

אחרי המפגש עם נחל חמר, והמצוק המקסים שנראה כאילו פיסלוהו באבן הגיר בהזמנה, פתאום, באמצע הכלום, ערימות שפוכת שמזכירות סלילה של כבישים מהירים, וקיר בטון בודד. פצע נטוש במדבר. סילו ברזל זרוק (למחפשי הברזל), ומה שמתברר אחר כך כמחצבת גיר נטושה. שאריות אשליית המדבר הריק מאדם, מתנפצות סופית. בפעם הבאה, אולי נעשה את זה על חמורים.

++++++++++++מודיעין שלום++++++++++++++

מסלול סיבובי יוצא משולי הכפר הבדואי הבלתי מוכר פורעה. השביל מוביל דרך חרבת עוזה אל נחל קינה, המפל והגב. הולכים בשביל המסומן בירוק עד לגב ולחוזרים בשביל המסומן בכחול. השביל הירוק יורד מחרבת עוזה לעמק הרחב של נחל קינה, עולה לנ.ג. 554, יורד בערוץ המוביל לנקודת מפגש הערוצים במורד נחל קינה, בערך מתחת לחרבת רדום, ועולה עם נחל קינה עצמו עד לגב. שיאו של הטיול. משם עולים לגדה הימנית (המערבית) של הנחל, שם פונים ימינה (צפונה) וממשיכים על השביל הכחול חזרה עד לחרבת עוזה, ולמה שקיבל לאחרונה את השם "חניון מוסא".

מוסא אבו עייד, מזמין מטיילים להשאיר תמורת תשלום סמלי את הרכב ליד המאהל שלו שבכניסה למסלול בנחל קינה. מאהל היא מילה יפה, אבל בפועל זהו מקבץ פחונים, בו מתגוררת משפחתו. אבו עייד מאפשר גם ללון במקום בתנאים בסיסיים ביותר, ומציע למעוניינים בכך גם 'הקפצה' לתחילת מסלולי טיול, או איסוף מסופם. 054-2331797

++++++++++++++מהר, לפני שיגמר++++++++++++++
תוכנית למכרה פוספטים ליד ערד וכסייפה

בחודש הבא אמורה לדון וועדת התכנון המחוזית בדרום בהפקדת תוכנית מכרה שדה בריר: 9,849 דונם לכריית פוספט, כ-3.5 ק”מ מערד ומכסייפה. כיום, רוב רובו של השטח בלתי נגוע, מלבד ריכוזי “פזורה” בדואית הגרה במבני ארעי. הפוספט, מלח זרחן שנקרא זרחה בעברית, מתוכנן להגיע למפעל רותם אמפרט במישור רותם בדרך משאית שתפרץ לשם כך, ותסלל בתואי נחל קינה, עוד בתוכניות: מסוע שיוריד את המחצב הבעייתי במורד נחל קינה.

פעילים הנאבקים בתוכנית מוטרדים גם ממפגעי האבק שעלולה לגרום החציבה בישובים הסמוכים, בעיקר נוכח הבעייתיות המיוחדת של אבק הפוספט. דב פוניו, מקבוצת התושבים הנאבקים בתוכנית, צופה שההתנגדות של עיריית ערד תיחלש נוכח הדחתו ד”ר מוטי בריל מראשות עיריית ערד, ומינויו של מנכ”ל משרד הפנים לשעבר, גדעון בר-לב, תחתיו. בריל, שהודח על ידי שר הפנים מאיר שטרית לאחר שלא הצליח להעביר תקציב לעירייה, מאמין שהתנגדותו לכרייה היא שעלתה לו בכסאו. בראיון עיתנואי אמר בריל כי האחים עופר (בעלי השליטה ברותם אמפרט), הפעילו את קשריהם עם שטרית כדי להדיחו, והצליחו.

קישורים

ראיון של בריל למקור ראשון

http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces;.e34Mc3aTbNiTby0LaxmNbxqRchmMe0?articleId=27882

נחל קינה (מסלול באתר עיריית ערד)

http://www.arad.muni.il/139.html#c199

גב קינה (מסלול באתר החברה להגנת הטבע)

http://www.teva.org.il/?CategoryID=215&ArticleID=382&Page=1

תמונות

IMG_4942IMG_4985IMG_4983IMG_5018IMG_5017aIMG_5010
IMG_5022IMG_5037IMG_5045IMG_5063IMG_5064IMG_5050

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שלישי, 4 מרץ, 2008 בשעה 8:45 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>