דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
20 דצמבר, 2006

הבועה: אי שלום ואקולוגיה

חזון: פארק צפרות חוצה גבולות

"איזה מזל", אומר מתכנן הסביבה אביעד שר-שלום ומצביע על האגם היבש של תחנת הכוח בנהריים, "על פי הצילומים היו אמורים להיות כאן פרדסים, אבל בסך הכל מגדלים כאן גידולים עונתיים, כך שזה יהיה הרבה יותר קל להציף את האגם". נציגי רשויות ישראלים ירדנים והפלסטינאים שהגיעו במסגרת ביקור נדיר בתחנת הכוח הנטושה למרפסת התצפית הירדנית לעבר 'אי השלום' עוד עסוקים בנאומים, אבל שר-שלום מתעניין בדברים אחרים: "אתה רואה שם את הבתים הנטושים של מגורי העובדים? אנחנו מתכננים להפוך אותם לחדרי אירוח". כשהוא הוא אומר 'אנחנו', הוא מתכוון לארגון הישראלי-ירדני-פלסטיני 'ידידי כדור הארץ המזרח התיכון'.

הארגון מציע להקים 'בועה' של תיירות וטבע באיזור אי השלום בנהריים, פארק צפרות חוצה גבולות. על פי התוכנית שהכין שר-שלום בשיתוף התושבים עבורו, יוצף 'אגם רוטנברג' מחדש, בתי היישוב שהוקם עבור עובדי תחנת הכוח, תל-אור, ישופצו ויהפכו למלון אקולוגי, ומבנה תחנת הכוח עצמה – למרכז מבקרים אליו יוכלו להיכנס מישראל ומירדן.

בשנת 1927 החלו העבודות להקמת תחנת הכח ההידרואלקטרית בנהריים, פרי חזונו ועבודתו של פנחס רוטנברג. המפעל הגדול שנועד לספק אור ליישובים משני עברי הירדן, הוקם בעבר הירדן בשטח האמיר עבדאללה שחנך אותו בקיץ 1933. מי הירמוך נסכרו ויצרו לאגם מלאכותי 'בריכת הירמוק' שחובר באמצעות תעלה מאוזנת (תעלת האפס) אל הירדן במטרה לאפשר זרימה דו כיוונית של מים. מן האגם המלאכותי, הוזרמו המים בשצף והניעו את הטורבינות שייצרו חשמל עד 1948 עת נתפס המפעל בידי כוחות עיראקים, ונהרס.

מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל לבין ירדן, נמצא כל שטח תחנת הכח בריבונות ירדנית, אך חלק מן הסכרים נמצאים באי השלום. אי השלום הוא קרקע בריבונות ירדנית שהוחכרה לדורות לקיבוצים בעמק הירדן. על פי הסכמי השלום בין ישראל ירדן האי מתפקד כבועה בה קיימת גישה ישירה של חקלאים ושל מבקרים משטח ישראל, וכן מותרת גישה מבוקרת של מבקרים מירדן. אמנם מאז רצח 7 תלמידות התיכון הישראליות במקום במרץ 1997 כמעט ואין מבקרים מן הצד הירדני באי, אך במהלך המפגש חזר והדגיש מפקד איזור צפון הבקעה הירדני, קולונל מוחמד מנסיר, כי הרשויות הירדניות מאשרות לכל מי שמעוניין בכך לבקר באי, כל עוד הוא מציג תעודות.

הכוונה היא שהפארק יוקם לאורך נהר הירמוך, על קרקעות מדינה ירדניות ועל קרקע שניתנה לישראלים בחכירה לדורות, בצדו הירדני של הגבול. לזכר שיתוף הפעולה ההיסטורי בין שני האישים, עלה הרעיון לקרוא לאגם שיוצף מחדש "אגם רוטנברג-עבדאללה".

כמקובל באזורים ביוספריים בעולם, מסביר שר-שלום, ה'בועה' תכלול אזור גלעין ואזור חייץ. אזור הגלעין יכלול את שטח האגם אליו יועתקו מיני חי וצומח האופייניים לירדן ולירמוך. סביב האגם יוכשרו מגדלי תצפית בציפורים, מסתורים לשהיות ארוכות, ומסלולי הליכה 'צפים'. אזור החייץ יכלול את אזור האי, כשהקרקעות החקלאיות שבחזקת הישראלים יעובדו בגידולים המתאימים לפרנס ציפורים נודדות (בוטנים לרווחת העגורים, בריכות דגים לרווחת הקורמורנים), וכן את מבני המפעל ומגורי העובדים של תחנת הכוח של רוטנברג שבו יוקם מלון אקולוגי ומרכז לוגיסטי לתפעול הפארק. הרעיון להפוך את הבתים לכפר אקולוגי, נתקל במציאות מזמינה: בתי הפקידים של חברת החשמל נבנו מבוץ עוד בטרם כבר המזגן את חיינו, ולכןהם תוכננו באופן אקולוגי. מהמלון יצאו סיורים ברגל, באופניים וברכב חשמלי לגדות האגם, וסיורים בהפלגה בלתי ממונעת באגם עצמו. הכניסה ל'בועה' משני הצדדים תהיה מבוקרת. הכניסה מהצד הישראלי יכולה להיות דרך מעבר הירדן ההיסטורי (גשר הישנה) ודרך מעבר סכר הירמוך בסמוך לאשדות יעקב.

בארגון ידידי כדור הארץ מאמינים כי הקמת פארק אקולוגי חוצה גבולות במקום תביא לתמורה חיובית לתושבי האזור משני צדי הגבול ותמורה סביבתית חיובית. הצד הירדני של הגבול נמצא בתת-פיתוח תיירותי, ופרויקטים של תיירות אקולוגית שהוקמו בירדן, דוגמת שמורת דנא ופארק הצפרות בעקבה, זכו לביקורות מחמיאות ביותר ולביקורים רבים. גם בצד הישראלי של הגבול קיימת תנועה ערה מאוד של מטיילים בצפון שלא מתעכבים בעמק הירדן, היצע תיירותי הולם יעצור אותם לשהייה ממושכת יותר באזור. עניינו של המטייל הישראלי בתיירות אקולוגית גובר והולך, מציינים שם, ובישראל הוכרו עד היום רק שני כפרי נופש כאקולוגיים. "לירדן הוא ייצור אתר תיירות ראשון משמעותי בצפון. לישראל עוד אטרקציה גדולה לתיירות נכנסת ולתיירות פנים שכבר קיימת בצפון" מסביר שר-שלום", הירדנים יהנו מזרם התיירות הקיים בישראל, והישראלים יהנו מאטרקציה שאי אפשר ליצור בישראל". כמו על מנת להמחיש את העניין, כשאנחנו מגיעים למבנה תחנת הכוח, כמוגם לצד הירדני של הגשר בגשר, נציגי אתרי התיירות של אשדות יעקב ושל גשר יוצאים מגדרם מרוב התרגשות. אחרי שנים שהם רק רואים מנגד את המיתוס הגדול של ההתיישבות בעמק, הם זוכים לגעת בהיסטוריה, שמוקפת עתה במאות חצבים שצמחו בשטח שהיה ממוקש עשרות שנים.

שר שלום מזכיר כי מספר חובבי הצפרות בארץ ובעולם גדל מדי שנה. "מעריכים כי כ-60 מליון איש באירופה ובצפון אמריקה משקיעים זמן וכסף בתחביב זה. תיירי צפרות הם פלח תיירותי נחשק שכן הם ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, ונוטים לשוב (כמו הציפורים) לאתר שהאירוח בו מוצלח מבחינתם".

המרוויח האמיתי מן הפרוייקט הוא נהר הירדן. כיום, מדרום לסכר אלומות, זורם בירדן ביוב. והיה אם יתממש הרעיון, יזרמו הזורם בסמוך לדגניה, בית זרע, אפיקים ומנחמיה מים נקיים. "נהר הירדן בין סכר אלומות לנהריים ינוקה, בהתאם לתכנית מורד הירדן, הציפורים יחגגו, ובעיקר כולם יראו שנהר נקי זה טוב וילחצו להמשיך את נקיון הירדן והזרמת המים דרומה".

המים הם ככל הנראה המשוכה העיקרית שהמיזם צריך לעבור. כיום, על פי ההסכמים בין ישראל לירדן, מספקת ישראל מים לירדנים, ובנוסף משמשת הכנרת 'מחסן' למים ששואבים הירדנים מן הירמוך בשנים גשומות. מאחר ש'תעלת האפס' השתמרה במצב טוב, קיימת האפשרות להשתמש באגם נהריים בתור 'מחסן' שכזה, ולהעביר מים ממנו לעבר הירדן או להיפך. תצרוכת המים של הצפת האגם, היא המים שמתאדים מאגם בן 500 דונם.

המרשים ביותר בתכנית הוא פשטותה, כמעט הכל כבר שם: האגם, מערכת הסכרים והתעלות, המבנים על שפתו, ואפילו רוב התשתית המשפטית. הציניקנים יאמרו כי מה שיכול לעצור תוכנית שכזו היא שהיא לא גרנדויזית מספיק, שאין בה מכרזים של עשרות או מאות מיליוני דולרים, שהרי מה שבעקר צריך עבורה הוא החלטה, וקצת מים.

- אז מה צריך על מנת לממש את החזון?

"דיון ברמה גבוהה בין ישראל וירדן על שינוי פרטים טכניים בהסכמי המים. נכונות של שני הצבאות להזיז גדרות ולשנות נהלי שמירה. לנקות את החרא מהירדן הדרומי. לבנות מערכת שאיבה מהאגם לתעלת עבדאללה. למצוא פתרון לצבא הירדני כדי לבנות מלון במגורי הפקידים ועוד מספר דברים קטנים".

- וזה לא בשמים?

"אם רוטנברג ועבדאללה יכלו לפני 75 שנה, פרס ועבדאללה לא יכולים היום"?

null
אגם נהריים היבש, ובתי מגורי העובדים, תל אור

nuull
תחנת הכוח בנהריים במבט מהצד הישראלי

null
בדרך לבניין הטורבינות בנהריים

null
בניין הטורבינות בנהריים

null
מעבר היסטורי. הגשר של גשר

null
זרימה איטית של שפכים ומים מלוחים. הירדן באיזור קיבוץ גשר

null
תעלת הביוב שמתחברת לירדן בסכר אלומות

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום רביעי, 20 דצמבר, 2006 בשעה 8:40 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>