דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
1 מאי, 2008

די להקמת ישובים

אולי די? מזמן הגיע הזמן להפסיק להקים יישובים חדשים. ואתם ממשיכים בשלכם כאילו אין מחר, כאילו אין עתיד לארץ. בשביל מה חזרתם לארץ האבות? בשביל לא להשאיר ממנה כלום?

מדינת ישראל היא כנראה המקום היחיד בעולם בו הקמת ישובים חדשים היא שגרה. אלו כבר לא רק ארגוני הסביבה שזועקים על הנזק הנורא הכרוך בכך, אלא גם מוסדות התכנון שקבעו מדיניות ברורה בעניין: אין לנו אדמה ליישובים מיותרים. אבל בכל פעם מחדש מרימה את ראשה התפישה העבשה שהתאימה אולי לשנותיה הראשונות של הציונות, ונמצא התירוץ החדש (כמו גם הדרך הפלתתלה) לאשר עוד ישוב ועוד ישוב – על פי רוב באופן של הכשרה בדיעבד של פעילות בלתי תקינה.

הפעם זה מצפה עירון. היאחזות שהוקמה בקיץ 2003 על ידי מערכת הביטחון (ובאישורה שלה עצמה) בפינה הצפון מערבית של השומרון, מעל וואדי ערה. בשנת 2005 אוזרחה ההיאחזות באופן לא חוקי, ורק לאחר עתירת החברה להגנת הטבע לבגץ, והתערבות היועץ המשפטי לממשלה, הוחל בתהליך הסדרת חוקיות היישוב, גם זה אחרי המועד שקבע היועץ לפינוי. ההסדרה נזקקה ללא פחות מאשר החלטת ממשלה אשר התקבלה בפברואר השנה. על פי הנחיות החוק, החלטת הממשלה היא עקרונית ומתקבלת כהחלטה שלא מגבילה את שיקול הדעת של הדרג מקצועי אליו עובר העניין. המועצה הארצית ומשרד האוצר צריכים להמליץ את המלצתם לממשלה, ולאורה היא מחליטה את החלטתה הסופית. כפי שהדברים נראים כעת אין מה שיעצור את האיוולת: המועצה מיישרת קו עם הממשלה, והסיכוי שתעמוד על עקרונות התכנוון לה עצמה ותתנגד להקמת היישוב – קלוש.

במקרה של עירון הדבר מרגיז שבעתיים: רק לפני 3 שנים דחו מוסדות התכנון תכנית להקמת היישוב הקהילתי הערבי דאר אל חנון באותו מרחב פתוח ממש. הסיבה, כמה אירוני (או שמא עירוני): ערכיות השטח הפתוח. בנימוקי דחיית התוכנית ההיא נאמר בין היתר כי מתוך חשיבות השטח הפתוח הרגיש, לא יהיה נכון לפגוע ברצף המיוער, ואין ליצור בו מוקד בינוי כזה או אחר. "נדגיש כי עקרונות תכנון אלה" נאמר שם, " יפים הן לגבי ישוב ערבי והן לגבי ישוב יהודי".

תיאוריתית. מכיוון שמעשית, בסוף אפריל החליטה הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ועדת משנה של המועצה הארצית) לבחור בחלופה של עירון. הבחירה התקבלה למרות שבחינת החלופות (המתחייבת מהליך התכנוני) העלתה שהחלופות האחרות זוכות לניקוד גבוה יותר בשיטת הניקוד הנהוגה.

שורש המחלוקת הוא בניגוד המובנה שבין השמירה על רצף ההתיישבות היהודית לבין שמירה על רצף השטחים הפתוחים. מה שהצד הכביכול "ציוני" לא רואה הוא שהגישה הדבקה במיתוס ההתיישבות מתייחסת לערבים כאל מין חיית בר, ומקפלת בתוכה לא את אהבת הארץ וטבעה, אלא פחד מפניה. אם נמשיך להתנהג כלפי הארץ כמו הזונה במשפט שלמה, גורלנו יהא כגורלה.

הפוליטיקה היא פוליטיקה, והדבר הכי מטריד מבחינה סביבתית הוא שאחרי שתאושר הקמת הישוב היהודי, בטח גם יאשרו את הקמתו של היישוב הערבי. לא יעזור בית דין (ובטח שלא בית הדין הגבוה לצדק, שסביר שגם יחייב זאת נוכח הקמת הישוב היהודי). אז גם מי שעוד תקוע ב-48 ייאלץ להסכים שכל הסיפור היה מקח טעות. דבר אחד בטוח: הארץ תבכה, והקבלנים יצחקו כל הדרך אל הבנק. ואולי בזה דברים אמורים מלכתחילה.

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום חמישי, 1 מאי, 2008 בשעה 13:17 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>