דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
8 ספטמבר, 2008

יום בדרך הטבע

שלוש מילים הספיקו לי לי על מנת להבין את העיקרון של 'דרך הטבע'. בדוכן של התוכנית בכנס החברה להגנת הטבע, הסבירו שזוהי יוזמה הפועלת על פי העיקרון של הארגון האמריקאי LNT, שזה ראשי תיבות של Leave No Trace. זה הזכיר ניסוח אחר של עיקרון העל של התיירות האקולוגית: להשאיר רק עקבות רגליים, ולקחת רק תמונות, כמו שאומרים באנגלית. נשמע טוב, "לא להשאיר עקבות", אז החלטתי ללכת על זה.

כשחשבתי על טיול אולטרא אקולוגי היה לי בראש משהו שונה בתכלית מכל הקטע הצבאי של "קדימה, חבר'ה, אתם יכולים, אתם גברים, קטן עליכם". יותר מדי מסע כומתה לטעמי. כשלעצמי אני לא יכול ממש להתלונן. אמנם טיפוס מדורם הכנרת למצפה אלות בסוף יולי אינו טיול בפארק, אבל לעומת בני הנוער שעשו את זה עם תרמילי הענק על הגב, מה יש לי לומר, בסך הכל עם ילקוט קטן, אולי עשרה קילו. אבל הם.

"לא להשאיר עקבות", הייתי צריך לחשוד בניסוח שיהיו פה יותר מדי אלמנטים של הישרדות. הייתי צריך גם להבין שלא יהיה מנוס מניחוח קל של צבאיות, שהרי הפרוייקט הישראלי נגוע בציונות. הרעיון הוא שקבוצות מעורבות של נוער יהודי מהעולם – על פי רוב אמריקאים, ושל ישראלים – חלק מהם מעיירות פיתוח, מטיילות במסע להכרת הארץ דרך הרגליים בשביל ישראל.

התוכנית המרכזית של 'דרך הטבע' היא 'נוער בשביל ישראל', הכוללת היא שלושה שבועות לאורך שביל ישראל בצפון הארץ והקפצה לעוד קטע של כשבוע על השביל בדרום. תוכנית נוספת היא תכנית שנתית שנקראת 'קהילת נתן', זוהי לפיתוח מנהיגות לנוער מעולי אתיופיה ומעיירות פיתוח (השנה עבדו עם נוער מעוטף עזה), חלק מבני הנוער הבאים ממשפחות במצוקה כלכלית, מקבלים מלגה ובתמורה תורמים לקהילה במשך השנה.

הארגון האמריקאי, כך על פי אתר האינטרנט שלו, הוא מלכ"ר שקיים מאז-94, ומגדיר עצמו כמרכז לאתיקת שטח. שורשיו נעוצים בשירות היערות האמריקני שהחל להתעסק עם העניין עוד בשנות ה-60, והוא נוסד בעקבות כנס בנושא פעילות שטח בו השתתפו ארגונים, רשויות וגם יצרן לציוד שטח. החינוך, כך מאמינים שם, הוא הדרך היחידה לשמירה על השטחים הפתוחים, ובנוסף לתוכניות החינוכיות שלו הוא עוסק גם בהכשרת מדריכים ברמות שונות. אולי מכיוון שמדובר בארגון בו פועלות רשויות רבות הנוגעות לתחום השטח, האתר מדגיש כי LNT הוא תכנית חינוכית ומוסרית, ולא מערכת כללים וחוקים.

עם זאת, יש כללים וחוקים שלחבר'ה שטיפסו איתי את מעלה אלות לא היו בהכרח קלים או מובנים. המטילים בתוכנית הישראלית – שאינה חלק מהארגון האמריקאי, אלא רק בהשראתו – מתוודעים לשבעת העקרונות המגויירים של דרך הטבע: תכנן והתכונן היטב ; טייל ולון במקומות יציבים (Durable) ; היפטר מפסולת בצורה נכונה; השאר את שאתה מוצא; הפחת את השפעת המדורה; כבד את החי; התחשב במבקרים אחרים.

שבעת העקרונות מפורטים לדרכי התנהגות ברורות. כך למשל באיזור הומה מטיילים צריך להשתמש בשבילים ובאתרי לינה קיימים, וללון בשטח מצומצם, באזורים ללא צמחיה. באתרים בהם שלא נרשמה נוכחות אדם, יש דווקא לטייל במפוזר על מנת להימנע מהיווצרות שביל, וללון על פני שטח גדול. שטחי לינה הולמים קיימים, מציינות ההנחיות, ואין צורך לייצרם. בכדי להגן על גדות נהרות ואגמים, יש ללון במרחק של לפחות 70 מטר מהם. הפירוט באשר לשמירה על חיות הבר מסביר שיש לצפות בחיות ממרחק, אין לעקוב אחריהן לגשת אליהן או להאכיל אותן. וכי יש לשמור על החיות גם על ידי אחסון נכון של מזון ופסולת.

"את", צווח פתאום אחד הנערים, "אני צריך את". מאי שם נשלף את צבאי קטן, והבחור רץ לחיק הטבע. החבר'ה מחייכים, וכך באה על פתרונה אחת הסוגיות היותר מטרידות שבלא להשאיר עקבות. "את הצרכים", מסבירים העקרונות, "יש לעשות בבור בעומק 15-20 ס"מ, במרחק של לפחות 200 מטר ממים, שטחי לינה ושבילים, ולהקפיד לכסות ולהסוות את הבור". אם מישהו מכם חשב להשאיר נייר בתוך הבור הזה – שיחשוב עוד פעם.

חשבתי ששלוש מילים הספיקו לי. לו הייתי נשמע לעקרון הראשון (תכנן והתכונן היטב), לא הייתי מגיע למקום שבו חם כל כך שצריך פשוט לברוח ממנו, ולא הייתי מגיע ליום האחרון בחלק הראשון של המסע, שהוא החלק הרגלי. אבל זה היה היום שלי, ושלא כמו בימים האחרים – היה יעד מאוד מסויים על המפה אליו חייבים היינו להגיע. אוטוטו יגיע הסתיו, ויעל יוקליס, מייסדת התוכנית ומנהלתה, תסביר שנפלתי על יום יוצא דופן מבחינה זו. בדרך כלל מה שקורה הוא שאחד החניכים מקבל את תפקיד 'מנהיג היום', ואת ההזדמנות לנהל את הקבוצה לחצי יום או יום, לנווט, ולהחליט על קצב ההליכה. יוקליס מעידה על חניכיה שהם יוצאים מהיום הזה עם תחושת מסוגלות מאוד גבוהה.

ההליכה חרגה מהמקום שצריך להיות לה, והפכה מאמצעי למטרה. התחלתי לחשוד בזה בערך ב-4 וחצי לפנות בוקר. הגענו לסכר דגניה, והקבוצה לא עצרה על מנת לראות ולשמוע במה מדובר. המשכנו על הסוללה שבין ערוץ הירדן לבין תעלת הביוב שנשפכת לנהר בסכר אלומות, וכלום, אף מילה. צעידה צעידה צעידה, קדימה חבר'ה, קטן עליכם, בואו נזדרז לפני שמתחמם. אחר כך אנחנו מדלגים על עצירה בצל העצים שגדלים על גדת נחל יבנאל הזורם לאטו, ויושבים לאכול בצל עמוד מתח גבוה, במקום בו הייתה זה מכבר ערימת זבל סוסים, המלא חיפושיות (בעצם אלו פשפשים אדומים, העונים ככל הנראה לשם אדמון מצרי, אבל אי אפשר לכתוב מלא פשפשים). רבע שעה של דגני בוקר ואגוזים עם אבקת חלב, וקדימה לדרך. קטן עליכם.

כשאנחנו עוזבים את גדת נחל יבנאל, אני מחליט שאני מדליק אש לקפ, עם כל הכבוד לחוקים. כללי המסע הם שבצפון הארץ אין להדליק מדורות, אבל גזייה לא הבאתי. מפאת לחץ הזמן – כי במוקדם או במאוחר יודיעו החבר'ה מהמשרדים הממוזגים בתל אביב שחם מדי מכדי ללכת – אני אפילו לא יכול לקיים את עיקרון הארגון האמריקאי שיש לשרוף את כל חומר הבעירה ששמת במדורה, לקרר את האפר ולפזר אותו, ומסתפק בכיסוי האש. המחשבות על ההשפעות שיש על מסלול הטיול הן דבר שמעסיק מטיילים רבים, וגם כאן הדעות חלוקות. אולי נכון היה להשאיר את המדורה מוקפת אבנים, ושיהיה מקום למדורה, שיקרא למטיילים לעצור, ולא עשרות מדורות מכוסות. אנו ממשיכים במעלה לעבר שמורת חורשת יעלה.

המשתתפים בתוכנית מחולקים ל-4 קבוצות בחלוקה כפולה: הפרדה בין בנים לבנות והפרדה בין דתיים לבין מה שמוגדר 'פלורליסטים'. אני תמה מדוע הקבוצה הפלורליסטית נפרדת גם לבנים ולבנות, ויוקליס מסבירה כי ההפרדה היא אך טבעית כשמדובר בפעילות אתגרית. "הקשיים עמם מתמודדים הבנים והבנות הם אחרים", היא מסבירה, "ובכלל, ממתי גברים ונשים עושים ספורט יחד". הקבוצה אליה צורפתי, הייתה קבוצת הבנים הדתית. חבר'ה על הכיפאק. כמו תמיד, יש את הבכיין שנגרר מאחור, ואת הישנוני, ואת המתלהב, ואת אלה שמכרכרים סביב המדריך. תוך כדי ההליכה ניכר על אחד מהם שהוא אפילו נהנה מממנה. חום איימים, אבל ספנסר מניו-יורק (כמדומני) כל כולול רוח ספורטיבית.

לפני שנים אחדות החליטה יוקליס, אז מנהלת מוצר בתעשיית ההי-טק, שהיא רוצה לעסוק בחינוך באמצעות הטבע, וחיפשה ללמוד את התחום. כשהגיעה לאתר האינטרנט של ארגון נ.ו.ל.ס (בית הספר הלאומי למנהיגות שטח), הבינה שמצאה את שחיפשה. היא רצתה לעשות את התוכנית שלהם, אך להפתעתה זה לא הסתדר מכיוון שהיא שומרת שבת ("הגישה שלהם הייתה מאוד מכבדת, אבל זה לא יצא"). בהמשך הגיעה אל LNT אשר נ.ו.ל.ס היה ממקימיו.

המחשבה שיש ודאי עוד שומרי שבת שרוצים ולא יכולים לעשות דבר שכזה, הביאה את יוקליס לחזור לבי"ס למניהגות שטח, עם הצעה להביא את התוכניות שלהם לקהילה היהודית בארה"ב. הצעתה התקבלה, ובמשך שנתיים הפעילה באמצעות עמותה שהקימה תוכניות שלהם לקבוצות יהודיות, שהותאמו גם בתכנים שלהם. אז החליטה שהיא רוצה להביא את זה לארץ "גם כי אני חיה פה, וגם כי רציתי שיכירו את הארץ".

הרעיון היה לפתוח סניף של LNT בישראל. אז לא היו לארגון נציגויות במקומות אחרים, ואנשיו אישרו לה להשתמש בחומרים של הארגון. היא פנתה לחברה להגנת הטבע, והגיעה לנעמי צור, שהייתה מנהלת קהילת ירושלים בחברה. "היא אישה עם ראש מאוד פתוח, והיא ישר אמרה לי 'קחי שולחן עם טלפון ותתחילי לעבוד'. שנה עשיתי את זה בהתנדבות". כעבור חצי שנה, במרץ 2004 יצאה הקבוצה הראשונה של תלמידים מבוסטון, והפיילוט הראשוני של התוכנית יצא לדרכו בקיץ אותה שנה. "ניסיתי לשלב את הערכים שמלמדים בארצות הברית, עם הערכים של החברה להגנת הטבע, ועם הקשר לארץ ישראל", היא אומרת. הדבר ניכר במקראה הדו-לשונית הגדולה שנושא איתו כל אחד מהחניכים. "מה ששונה הוא הקבוצות הקטנות, וההתייחסות האישית אל הילד". הקבוצה שטיפסתי איתה מהכנרת הייתה הגדולה ביותר השנה, עם 12 חניכים ו-3 מדריכים. יחס שאין דומה לו בטיולים. "אני רוצה שהם יצאו מפה עם אהבה לארץ ישראל ואהבה לטייל".

הקבוצה קצת מתפזרת לאורך השביל. מאחור, מלמד בראנו המדריך שניים שלושה חניכים מצטיינים לנווט, ואני, שמסתובב כהרגלי כעז חסרת דאגות יורד מהשביל מבלי משים (ובניגוד לכללים!), ועולה למישור הבא בדרכי שלי – שעוברת הפלא ופלא, בשדה חרוש ולא בטבע הבלתי מופר. קטנה הארץ. רק אני וחבורת המנווטים שמאחור מגיעים לשמורה. חבל, הילדים שהגיעו מאמריקה לתור את ארה"ק, חולפים על מקום מושבה של יעל אשת חבר הקיני, ולא נכנסים בצל שמונת השיזפים הקדושים. האחרונים ננזפים בקשר, ומדביקים את רוב הקבוצה שעצרה לצד שיזף קטן במעלה ההר לתפילת שחרית.

להם, אולי בגלל שהם נטולי זכרונות מהטירונות, זה דווקא כיף. כך לפחות הם אומרים כאשר אנחנו נחים את מנוחת הצהריים הארוכה, מחכים שיעבור עומס החום. עם זאת, זה לא מה שהם חשבו שזה יהיה. במובן החיובי כמובן.

אפילו ג'ף מיוסטון, שבכלל הנחיתו עליו את ההשתתפות במסע ללא הודעה מוקדמת, מסכים. "בשבוע הראשון, בגלל שחשבתי שזה עונש, סבלתי הרבה, אבל עכשיו אני חושב שזה כיף". בעברית לא עברית הוא מספר שאבא שלו החליט שהוא יוצא למסע, "אני יושב כל היום מול המחשב" ,הוא מסביר, "חשבתי שכמו כל שנה אנחנו מגיעים לחופשה אצל סבתא שלי בארץ, וכשהגענו אמרו לי שאני הולך לקייטנה". כל אחד מהם מגיע ממקום אחר: אחד מקבל את זה כסוג של עונש על חיי נער אמריקאי, אחד משתתף כחלק מתוכנית הסיוע לעיירות פיתוח, ואחר עבד כל השנה על מנת לממן את ההשתתפות שלו. על גובה התשלום מבקשים ממני לא לדבר איתם. גם כאן הקשת רחבה מאוד, מהשתתפות מסובסדת ועד אלפי דולרים. "אתה יודע מה הקטע הכי טוב? שלא מתקלחים איזה חודש", זורק אחד מהם. אני רק פנטז על איזו אמבטיה, אבל התגובות של השאר מלמדות שהוא לא היחיד שעוד לא יצא לגמרי משלב הריבים עם ההורים על רחצה.

אחרי שבועות אחרים של הליכה, הם נשמעים כמו מי ששמחים לצאת מחיק ההורים. אחריות, הם חוזרים ואומרים, אנחנו הרבה יותר אחראיים עכשיו. הם גם מסכימים על תחושת ההישג, שבעמידה במסע תובעני שכזה. על כוס תה צמחים בצל החרוב, הם כבר יודעים עוד בטרם ייתם המסע שמשהו בהם השתנה. ספנסר (מניו-יורק כמדומני), מספק תובנה שמפתיע לשמוע מנער בן 14: "זה עוזר לך לעבוד על הבעיות האישיות שלך". אני בוחר שלא להיכנס לשם, ושואל שוב, את החבורה מה השתנה. "אתה מתחיל להעריך דברים", אומר אחד מהם, "אפילו דברים פשוטים כמו מים, או פירות טריים". הוא כבר לא ייקח כמובן מאליו את המקרר בבית המלא בפירות קרים, הוא מסביר, וכולם על סף ההזייה. פירות קרים. במקום פירות קרים מגיע הטנדר עם מים לא חמים. גם זה משהו עבור החבורה המאובקת שמחכה בחום הצהריים של יולי בצל העצים.

עומס החום חולף, ולקבוצה נותרה העלייה למצפה אלות. העלייה האחרונה. אולי זה דייב, ראש הקבוצה שחזר מליווי אחד החולים, אולי זו המנוחה הארוכה, ואולי זו העובדה שנותר מספיק זמן עד לשקיעה והנחת באוויר, אבל עכשיו זה סוף סוף מקבל צורה של טיול. אפילו אני, על ילקוטי הקליל וההקפצה שמחכה לקחת אותי למיטה הרכה, מרגיש בראש המעלה סוג של סיפוק ברוח הערבית המחייה. אפשר רק לדמיין מה שזה עושה למי שהגיעו לכאן מהחרמון. "הילדים יצאו משם עם כל כך הרבה ביטחון עצמי", אומרת יוקליס במבט לאחור. "זה הסיפור, מה שילד עובד בחודש מבחינת השיפור שלו כבן-אדם".

קישורים

אתר דרך הטבע

http://www.derechhateva.org

אתר Leave No Trace

http://www.lnt.org

אתר נ.ו.ל.ס

http://www.nols.edu/

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שני, 8 ספטמבר, 2008 בשעה 15:19 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>