דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
18 נובמבר, 2008

טיול למעלה זרון

ללכת אחרי דב זו חוויה בפני עצמה. את ההליכה המשותפת במורד מעלה זרון אנחנו עושים לכבוד תוכנית חיפוש הנפט בשולי שמורת מדבר יהודה, והחשש שזה לא יהיה טיול שניתן יהיה לעשות תמיד. בגיל 77 מדלג דוב פוניו מערד בשבילי המדבר בצורה מעוררת התפעלות. הטייל הותיק שהקים את קבוצת 'קשר ערד למדבר', מכיר את השבילים כפי שמעטים מכירים, וההליכה איתו בשבילים הלא מסומנים, מזמנת התבוננות אחרת על השטח.

באופן כללי אנחנו בגבולו הדרומי של מדבר יהודה, למרות שגיאוגרפית אין לו גבול דרומי ברור. בסמוך עובר כביש ערד – נווה-זוהר, וכמו הדרך העתיקה התוואי נקבע בגלל שכאן נקטע לראשונה המצוק הגדול שלאורך ים המלח, מצוק ההעתקים, והירידה נוחה. אנחנו יורדים לשטח ליד השלט המפנה לקידוחי הנפט "צוק תמרור".

צמד המילים "מעלה זרון" מוכר בעיקר לג'יפאים, המכירים אותו כקטע אתגרי, רצוף מכשולי עבירות, המצריך יכולת נהיגה טכנית אפילו בירידה. עם זאת, המעלה כאן עוד הרבה לפני שמישהו העלה בדעתו נסיעה בגי'פ לשם ההנאה (או בכלל), והוא דרך מצויינת ונוחה להליכה, כמ גם לרכיבה על גמל. פוניו מסביר שכבר אברהם אבינו עבר כאן.

אחרי כמה מאות מטרים אנו פוגשים את חוגי הסיור של הקק"ל. המטיילים כבר יצאו, וליד שאריות הלילה חונים כלי רכב. פוניו, שעבד גם איתם, מארגן לנו הקפצה לחניון הלילה שבקצה השביל הכחול. מכאן ואילך אנחנו ללא סימון שבילים. מכיוון שאני עם מסמן שבילים מקצועי, אני רגוע.

מאז עבר לגור בערד לפני שנים אחדות עסוק פוניו בין היתר בסימון שבילים באיזור. במפת סימון השבילים של מדבר יהודה, ניתן לראות שערד מוקפת במסלולים סיבוביום המקיפים אותה כמו עלי כותרת. כמסמן שבילים, הוא אחד ממתי המעט שמסתובבים במדבר בשבילים שאינם מסומנים, תרים אותו לעומק.

הפרידה מהקווים על המפה ובשטח היא אולי החוויה החזקה ביותר שמזמן המסלול . כבר אין הליכה על השביל האדום עד הפיצול של השביל הירוק, אלא הליכה במדבר ששפתו אחרת: התבוננות בשביל עצמו, ובעיקר התבוננות בסימנים הדקים, הנעלמים כמעט, שהותירו פה ההולכים לפנינו. סימוני השבילים כאן הם מהסוג האחר, העתיק והעכשיו כאחד – הרוג'ום.

רוג'ום (ובעברית רוגם) הוא גל אבנים. לעתים הוא גדול מאוד ולעיתים מגדל של ארבע או חמש אבנים המסמן נקודה על השביל. ג'יפאים פורצי דרכים (שלא נדע מצרות) משתמשים בטכניקה עד היום, וכך גם הבדואים שמשתמשים בדרכי המדבר המסומנות ללא פח צבע ומברשת.

תחילת הליכה בירידה מתונה. המדבר יבש כמו לפני גשם ראשון. בעוד כמה שבועות, אני יודע, אפשר יהיה לראות כאן המון פרחים (לא מרבדים, אבל המון מינים). כעת נותרו רק עמודי פריחה של החצבים שפרחו כאן בקיץ. השביל יורד קצת ועולה, ואני מתבייש להודות שהאיש הולך מהר מדי בשבילי. רציתי לשאול 'מה אתה רץ', אבל הוא לא רץ, רק הולך ממש מהר ומדבר בניחותא.

והנה הרוג'ום הראשון. לא סתם מגדל אבנים שמישהו סידר, אלא סימון מהודר של דרך ראשית. גל מכובד, אולי חצי קומת אדם גבהו, וראשו מחודד. אני לוקח אבן קטנה ומניח מלמעלה, מצטרף למשחק 'סימני דרך' היסטורי. "יש איזה משפט של עזריה", הוא אומר, "השביל יותר חכם או משהו".

- "חכם השביל מן ההולך בו", אני יורה, ומבטיח לעצמי לברר מאיפה הציטוט הזה. קל להבין את זה כאן.

האינטרנט תספר לי שזה פתגם סיני עתיק, והבלוג של רוביק רוזנטל יגלה שאת הביטוי טבע עזריה אלון ב-1946 בבטאון 'המחנות העולים'. אלון פתח את אחת מהרשימות במדורו "רשמים מן המדבר" במילים: "זכור ושמור: חכם השביל מן ההולך בו. אם עלית בו – אל תעזבנו, כי הוא צודק תמיד". רוזנטל מציין כי אין סימוכין לטענה שלביטוי מקור מוקדם יותר כפתגם בדואי. הרוגם מסמן את ראש המעלה, מסביר דב.

בירידה, נגלה נוף הקדומים של חווארי נחל זוהר שבגדתו עובר המסלול, ובצדי השביל מתרוממים הר יזרח והר חימר הכהים. הנוף הוא נופו של ים המלח – אם אפשר לקרוא לדבר הזה ים – סוללות ארוכות מפלחות את פני המים וברגע תעתוע סתיו יבש, נדמה שאלו בריכות הדגים בעמקי הצפון. עוד רוג'ום, יפה במיוחד, מזכיר את הדרך העתיקה.

בהסתמך על הארכיאולוג יוחנן אהרוני, המזהה את מעלה זרון כחלק מ"דרך אדום" המקראית, ביקש פוניו לסמן את השביל רשמית. הפקח האיזורי נדבק גם הוא בהתלהבות מיופי הדרך שנזנח, אך הבקשה לסימון נדחתה. ברשות הסבירו זאת ברגישות העתיקות שלאורך הדרך. פוניו חושד כי הדבר קשור לקידוח הנפט בשמורת הטבע, ולצינור שיעביר מים לאתר הקידוח המתוכנן בתוואי המעלה.

"חשוב לי שילדי ישראל יטיילו כאן", הוא אומר, ובעיקר תמה מדוע נשכחה דרך אדום. חלק מהאשמה הוא תולה בחברה להגנת הטבע, אשר שותפה לקידום דרך הבשמים ("שהיא לא שלנו בכלל, אלא נבטית"), ולהגנה מפני חציבת פוספטים בערבה, בעוד כאן לא נעשה דבר לקידום הדרך העתיקה, או לעצירת תוכניות החציבה הגדולות. בתוכניות הקידוח הם דווקא נאבקים.

חצב אחרון. כל אחיו כבר יבשו, אבל חצב בודד עדיין עומד בסוף פריחתו ממש, כתר פרחים קטנים בראש העמוד מגלה שנותרו לו יומיים. עוד מעט קט, ומצד זהר נגלה בתחתית המעלה. בעצם מדובר בצמד מצדים על הדרך הקדומה: על מדרגת נחל מצפון לערוץ שוכן המצד הישראלי מתקופת הבית הראשון, אך בולט ומרשים הרבה יותר המצד הרומי-ביזנטי שבערוץ הנחל . מגדל מבוצר הבנוי על גבעת חוואר שנותרה עומדת בתהליך הבליה עתיר השנים (גבעת מִשְאָר), ושאריות של חומה. את יופיו של המקום מקלקלים מבני משאבות המים. כשאנו מגיעים, מתגלה גם יתרונו של מתקן השאיבה: בצל סככה מאולתרת מכין לנו מסעוד, שומר המתקן, תה משובח. סיום נהדר להבטחתו של פוניו: מסלול נפלא לכל מטייל שרוצה לחזות במראות מדבר יהודה ולא להקדיש לזה יותר משעתיים-שלוש.

מסעוד מספר שהדרך שימשה להעברת מלח מסדום לעזה. לפעמים, הוא משאיר את המכונית בתל ערד ובא דרכה בגמל. אין לדעת כמה זמן היא תישאר שם בעבורו, בעבור המטיילים, ובעבור הדורות הבאים. לי רק נותר להצטער שעל מנת לשמר אותה, יסמנו בה שביל ויפגמו ביופיה.

קישורים

רוביק רוזנטל:

http://www.keter-books.co.il/p-21_a-1/

Posted by גילי in כללי

תגובה אחת »

פוסט זה פורסם ב- יום שלישי, 18 נובמבר, 2008 בשעה 11:17 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

תגובה אחת to “טיול למעלה זרון”

  1. אודי אורון says:

    נשמע מרתק!
    איפה התמונות???
    בינתיים אפשר בקלות ובפשטות לסמן את השביל וירטואלית עם שרות "המפות שלי" במפות של גוגל לטובת המטיילים שיודעים לא ללכת לאיבוד.
    הנה, לדוגמא שביל אילן: http://maps.google.com/maps/ms?hl=iw&ie=UTF8&msa=0&msid=110405375893858904207.00045af5423cda10b6084&t=h&z=16
    אודי

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>