דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
27 נובמבר, 2008

אופוע חשמלי – נסיעת מבחן

אחרי שלוש דקות נסיעה, אני רואה על לוח השעונים שנותר בקטנוע חשמל ל-65 קילומטרים. עצם העובדה שאני יושב על קטנוע מנהלים היא חוויה בפני עצמה (בכל זאת עבר זמן מה מאז שירדתי על ארבע, כמו שקוראים לזה הרוכבים). ובעיני מוצא חו דווקא המספר על הלוח, כשהתחלתי ברכיבה הציג הלוח 55 קילומטרים עד ל"תדלוק" הבא, והנה, עד קצה רחוב שוקן זה עלה ל-65. אני אפילו מבין למה זה קרה.

ההסבר אינו ממש מסובך. אחת התכונות של המחשב שמפעיל את הכלי היא שהוא משקלל את אופי הנהיגה האחרונה עם מצב המצברים בכדי לספר מה הטווח שנותר. גם את זה אפשר בטח להגדיר בקובץ ההפעלה. מלבד תכונותיו המופלאות של הכלי, אחראי לזה אופן הנהיגה האקולוגי שלי: צריכת החשמל שלי, בדומה למהירות, הייתה מאוד נמוכה.

על הוקטריקס שמעתי לראשונה כשצילצלו להזמין אותנו לנסיעת המבחן. ישר אמרתי כן. בטח גם הייתי חושב שזה מתאים אם הייתה זו מכונית ידידותית לסביבה, אבל מעל לכל – יהא זה חשמלי או מכאני – רכב דו גלגלי הוא ממש, אבל ממש, הרבה יותר ידידותי לסביבה מכל מכונית. הוא לא רק צורך פחות אנרגייה, אלא גם פחות כבישים.

את דקות הרכיבה הראשונות יש להקדיש בעיקר לתרגול הבלימה עם המצערת. זו לא באמת מצערת. זו אמנם אותה תנועה סיבובית של ידית הכידון, וזה מרגיש אותו דבר, אבל זה בעצם מתג שמסובבים שמעביר פקודה למחשב "לתת גז". זה גם מסתובב אחורה, לבלימה ולרוורס. כן, מדובר בקטנוע עם רוורס.

לא רק המהירות הנמוכה הביאה לצריכה נמוכה יחסית של אנרגייה, אלא גם אותה תכונה שיש לרכבים חשמליים: כשהם בולמים על המנוע, המנוע מתפקד כדינאמו, ומחזיר את אנרגיית התנועה לסוללות. אם מביאים בחשבון שיחסית לרוכבים על קטנועי המנהלים אני גם קל משקל, ברור למדי שבסך הכל זו לא חכמה שנתוני הנסיעה שלי הרבה יותר אקולוגיים לעומת קודמי. יותר מאוחר, כשאדהר אל תוך הקרירות שעולה בערב מהפרדסים שלצדי כביש גהה, ירד המספר פלאים (בגלל המהירות הגבוהה), ולרגע קט תחלוף במוחי המחשבה הכי מטרידה שבכל העניין כולו – האם אגיע לשקע הקרוב (יש לו כבל כמו של מקרר).

שופוני יא נאס. אחרי שנים בטרנטה, אני על כלי כלי. יותר מזה, הרישיון שהוצאתי בבגרותי היה ל-50 סמ"ק, ומעולם לא רכבתי בארץ על משהו גדול מזה. עכשיו אני על משהו שמרגיש כמו 250 לפחות – ואל תשאלו כמה סמ"ק זה. סססמק, אין לו נפח מנוע. אולי למנוע יש הספק שמקביל למנועי 125, אבל הוא לא מאבד אנרגיה על כל מיני דברים שהדלק רגיל, וכמעט כולה מגיעה לכביש. כלי ארוך וגדול, שלמרות שהוא שייך לקטגוריה "קטנועי מנהלים', הוא לדעתי יותר אופנוע מקטנוע. 220 קילו אם אני זוכר נכון. אולי לא לא אופנוע כבד, אבל אופנוע. אדום.

- "חשמלי אחי"?

חשמלי לגמרי. ומבלי שהתכוונתי אני כבר עונה למטר השאלות המפרגנות: "ארבע שעות לטעון אותו פול, אבל אחרי שעתיים יש לך כבר שמונים אחוז מהבטרייה"; "סוגר קצת יותר ממאה"; "תלוי במהירות אבל הטווח שלו בין 50 ל-100 קילומטר" וגם "יקר. איזה 50 אלף שקל", שיקדים את אותו "לא, לא, רק סיבוב הדגמה". (מי שמעניין אותו הוקטור של הוקטריס, שימשיך למפרט הטכני).

הייתי צריך לנסוע לחברים שמבינים, אבל נסעתי להראות אותו לזקן. לקח לנו שעה להגיע עד אליו, אם כל המדרגות וזה, ואז הוא שאל אם אני לוקח אותו לסיבוב. לא הפעם, אולי ליומהולדת 80. לא היה קל לתמרן אותו את הוקטרקיס על ז'בוטינסקי (בטח אתם מכירים, חבר של ארלוזורוב), אבל שרדתי. בסוף היום גם ארגיש ברגליים כמה שרירים ששכחתי. בעיקול של המחלף, אני נזכר בעוד דבר ששכחתי – האהבה הנושנה לחיים בקסדה. אח! החירות.

אחד על אופנוע ספורט כבד שעוצר לידי ברמזור, אומר משהו על הגדולה שבשקט שלו. "כן" אני אומר, "השקט שלו. והרוורס". הוא כבר מזמן לא שם. ברמזור השקט שלו באמת מופתי, אבל בשנייה שמסובבים את מתג המצערת, הוא עושה קולות של מלגזה. צחי זיו, היבואן, מספר שהולכים להתקין לו גם רעש, ושאפשר יהיה לבחור סגנון. גאדג'ט לשרוטים. אני מגיע הבייתה בשלום, תוקע את הכבל בשקע של חדר הכניסה לבניין, וטס למלא את תפקידי כנהג הסעות בעוד החירות בטעינה.

בערב אני עוד נותן קפיצה לאח האחד שעוד רוכב, והוא מתלהב. לקחתי לי יום להירגע לפני שהתיישבתי לספר, כי ככה זה אצלנו באקולוגיה. במבט לאחור: מגניב לאללה. אם זה אכן נכון שהוא לא צריך טיפולים, הוא אפילו לא יקר (רק עולה המון כסף). גם כאן השאלה היא למה משווים, ובעצם קשה להשוות כי הוא בכל זאת מוגבל על ידי עצירות הטעינה הארוכות. גם צריך למצוא סידור לטעינה, כי לפחות אצלנו בבניין המסר מהשכנים היה ברור: מהר מאוד שלפו את התקע מהשקע. כשלעצמי אני כבר פטור מהטרדה הזו, אבל עניין נוסף הוא שצריך לברר מה קורה עם הקרינה באיזור האשכים. כל זרם חשמלי מחולל שטף אלקטרו-מגנטי הידוע כמסרטן ברמות מסויימות. ויש עוד נקודה מטרידה.

החריץ של השוק שלו הם בני עשירים בני 16. הוקטריקס, למרות גודלו משקלו ומהירותו, מצריך רישיון נהיגה מדרגה 2A, שניתן להוציא בתיכון. אולי אני טועה ואין הורים חסרי אחריות, אבל העובדה שמותר להוציא רישיון לכזה דבר, בתור התחלה, עוד לפני שרכבת על משהו אחר חוץ מאופניים – מטרידה. עניין של ההדרגתיות, גם של גיל, זה ושל גודל פיזי (של הרוכב), ושל העוצמה שלו במקרה תאונה שמסכנת גם אחרים, לא רק את הרוכב (משקל של 210 קילו כבר אמרנו?). זה פשוט לא נכון להתחיל לרכב על כזה קטנוע כבד. כל שנותר לקוות הוא שהיבואנית לא תעודד את זה. למנוע מוקטריקסים להגיע לילדים, בעיקר ביד שנייה, אפשר רק בחוק. אולי הגיע הזמן להגדיר A3 – אפשר לחשוב על גיל 13 למשל.

קישורים

אתר המותג

http://vectrix.co.il/

מפרט טכני

http://vectrix.co.il/tech

הזמנת נסיעת מבחן

http://vectrix.co.il/testdrive

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום חמישי, 27 נובמבר, 2008 בשעה 12:46 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>