דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
9 דצמבר, 2008

5 מסלולי אופניים למשפחות

בתחילה התייחסו אל זה כאל 'טרנד', אבל חזרתם של האופניים כאמצעי תחבורה וכאמצעי נהדר לטיול, כבר מזמן הוכיחה את עצמה כתחייה של ממש. מעבר להיותם אמצעי הטיול הכי ידידותי לסביבה, בעיקר בארצות בהן נותרו שטחים פתוחים נרחבים, האופניים מאפשרים חוויה אחרת. הם מהירים יותר, מאפשרים לעבור מרחקים גדולים יותר, ולתפוש את הנוף ביחידות גדולות יותר. בהשוואה להליכה כמובן. בהשוואה לרכב, בעצם איך אפשר להשוות את הטיול המנותק ברכב, לטיול באוויר הפתוח בו מרגישים את האדמה בכל סיבוב גלגל, שומעים את הגלגלים מסתובבים, ואת העולם במקום את המנוע.

יש משפחות רוכבות. את אלה כדאי להפנות ישר למסלול ממדרשת שדה בוקר לעין עקב, אולי היפה במעיינות הנגב, שמופיע באתר האינטרנט "באופן אחר",של ד"ר חזי יצחק. לילדים גדולים. גם למי שאינה משפחה רוכבת, אלא סתם משפחה שרוצה לצאת לטיול אופניים, יש המון אפשרויות טיול ממטולה עד אילת. צריך להזכיר קסדות וקרם הגנה מפני השמש?

נחל אלכסנדר

אחד הדברים ששוכחים מהר מאוד ברגע שמתחילים ללחוץ על הדוושה ומפסיקים לדווש, הוא עד כמה קשות העליות. מה שנראה מישורי לחלוטין מחלון המכונית, יכול להיות הבדל של יום ולילה בכיווני נסיעה שונים, וממש עדיף להתחיל במישור. כל כך הרבה פורסם כבר על עמק החולה, איזור קלאסי לרכיבה שייתרונו הבולט הוא בכך שהוא שטוח, שאפשר להסתפק בלהזכיר אותו בלבד. בעמק מגוון אפשרויות, ולמרות השמועות, מאפשרים כניסה באופניים לאגמון החולה ולא מחייבים להשתמש בשירותי ההשכרה במקום.

יבוא יום ועוד נרכב במורד נחל אלכסנדר מהר גריזים ועד לים, בינתיים יכולות משפחות להסתפק ב-15 הקילומטרים שברכיבה מקיבוץ מעברות לשפך הנחל ובחזרה. זהו מסלול קל לרכיבה ולניווט העובר לאורך הנחל המשוקם, וניתן למשוך אותו גם 4 שעות.

מתחילים בחניון הכניסה לנחל סמוך למעברות: פונים בצומת 'העוגן' (כביש 4) מערבה לקיבוץ משמר השרון, וימינה לקיבוץ מעברות. כ-300 מטר אחרי הקיבוץ רואים חורשת עצים עם חניון מסודר.

הקטע הראשון עובר ב"פארק איטליה" המפותח, ונמשך לאורך "קטע נחל לדוגמה". שביל אופניים (ועגלות) סלול, שעובר לאורך האפיק הרחב של הנחל האיתן, ונמשך לאורך כ-3 קילומטרים עד לגשר הצבים שבפארק "צבי הנחל". כאן מתקיימת האוכלוסייה הגדולה בישראל של הצב הרך המצוי, צב ענק החי במים מתוקים. אורכו של הצב ששרד גם בירקון (לפחות עד לפני שבועיים) מגיע עד ל-120 סנטימטרים, ומשקלו ל-50 ק"ג. בעיקר בשעות אחר הצהריים מתקבצים במקום צבים רכים רבים. מגדל התצפית שעל הגבעה המלאכותית משקיף על מרחבי עמק חפר כולו (?).

בגשר הצבים משכירים בסופי שבוע אנשי 'פאן באופן', אופני הרים וכן אופניים זוגיים ומשפחתיים. ניתן לדווש עד לפארק איטליה ובחזרה (כשעה ורבע), בכיוון ההפוך עד לחוף וחזרה (כשעתיים), ואפילו גם וגם. על מנת למנוע המתנה לאופניים מומלץ להזמין אותם מראש בטלפון 057-7700772. שישי ושבת, 08:00-17:00, 30-45 שקלים לרוכב.

מכאן ועד הים – הקטע הפחות מפותח, והרכיבה היא בדרכי עפר. להוציא קטע אחד בו מתרחק השביל מהנחל על מנת לעבור תחת מסילת הרכבת, השביל ממשיך לאורך הנחל. במסלול המון פינות חמד עם שולחנות פיקניק על שפת המים. מומלץ לעצור למרגלות גבעת הכורכר עליה ניצבת חרבת סמארה, בחניון גדול בצל עצי אקליפטוס, בו ברזיות למילוי מים.

בראש הגבעה שרידי בית גדול מאבני כורכר, אשר נבנה בשלהי המאה ה-19 ע"י עבדאללה סמארה, בעל קרקעות מטול-כרם, שהפך לתחנת מכס עותמנית, ותצפית על עמק חפר, השומרון, והדיונות שמסביב. בחורף ובאביב ניתן להינות מהפריחה האופנייית לבית הגידול הכורכרי ההולך ומתחסל. צבעוני השרון למשל. המרחק מכאן לשפך הנחל בחוף בית ינאי הוא כשני קילומטרים.

על הקו הכחול – חוף הים

הגענו לים. הרכיבה לאורך קו המים, היא על חול מהודק אך רך משהו, ומישורית לחלוטין. קטע יפה ומבודד יש למרגלות מצוק חוף השרון. מחניית מכון וינגייט (בתשלום) יוצאים בשביל מסומן כחול, שגולש על הדיונה (כמעט בלתי אפשרי לרכיבה) עד לחוף הים. 12 ק"מ חוף עד למרינה בהרצליה.

מדרימים לאורך מצוק הכורכר המרשים של החוף. המצוק מתמוטט וחשוב לזכור שמסוכן לעצור להפסקות בבסיסו. באחת העצירות שווה להתבוננן במצוק ובשכבותיו, וכן בסלעי החוף הבנויים תלכיד צדפות. אפשר לבלות שעות לימוד נוכח כל מה שפולט הים. מגוון הצדפים עולה כשמתרחקים מחופי הרחצה, ולא פעם ההפתעות מגיעות מעבר לים: החל באבני פומיס (נראות כמו טוף לבן) שמגיעות מסנטוריני ומסטרומבולי וכלה בחפצי ערך שנפלו מספינות וצפו לחוף, וכלובי עופות מענפי דקל שמקורם במצרים. בין לבין, בליל השפות על אריזות הפלטיק מדהים. אם נתקלים בנפצים שהתעשיות הצבאיות זרקו לים – לא לגעת.

החוף שוקק חיים: חרקים שונים ומשונים, צדפים, חלזונות, הכל חי ולא מוכר. מומלץ להביא זכוכית מגדלת להתבונן ברכיכות. ניתן לראות (ולהראות לילדים) את ההבדלים בין היצורים החיים בקו המגע עם המים לבין אלו החיים מתחת לפני המים ממש. הציפורים רבות בחוף: חופמים, שלדגים, לבניות, וחרמשונים מעוקלי מקור בצבע הסוואה מנוקד. הבריות מוסוות פחות: פליטי שנות השישים למיניהם שמבלים ברצועת החוף מוסיפים לאווירת החופש כללית. הילדים, מטבעם, מתרגשים מהעירום הרבה פחות.

בחוף געש (כ-4 ק"מ מפולג) עלייה נוחה. אפשר לסיים כאן או להמשיך דרומה לפחות עד דרומית לארסוף, שם, עשרות מטרים מהחוף, מתקבצים על ספינה טבועה עופות חובבי דגים דוגמת קורמורנים. מעט דרומה, בשפך תע"ש, מתלול המצוק מאוד מסוכן בחורף. נוכח סכנת המפולות סומן עוקף לשביל ישראל שעל קו המים. אחד הפתרונות הוא להגיע עד לשפך ולחזור לגעש (מי שמעדיפים מסלול הלוך וחזור, עדיף שיתחילו מגעש, בגלל הדיונה בפולג). אם הים שקט והמעבר פתוח זה מסוכן פחות, ואפשר להמשיך עד למרגלות המבצר הצלבני המרשים של אפולוניה, שם עובר השביל בין חומות המבצר שנפלו מהמצוק. מכאן עוד כ-3 קילומטרים עד למרינה של הרצליה.

במדבר

המדבר הוא כר נרחב לרוכבים ברמות שונות. אסף עמיחי ממרכז הרכיבה 'גיאופן' שבקיבוץ שדה-בוקר, מנדב את המסלול הקל ביותר במדבר. המסלול, "כמעט ברמה של גלגלי עזר", הוא מסלול מעגלי בן 5 קילומטרים במישור שדה צין.

המסלול מתחיל בתחנת הדלק שבכניסה לצריף בן גוריון. מדרום לתחנה, שביל כורכר כבוש מוביל אל תחנת שאיבה של מקורות, שמיד לאחריה מתעקל השביל שמאלה (מזרחה) אל דרך עפר שעוברת בין מטעי הזיתים והפיסטוקים של שדה-בוקר. לאחר כק"מ פונים ימינה (דרומה) בדרך העפר הראשונה הפונה לכיוון זה, ולאחר כ-300 מטר מתחברים לשביל מסומן בשחור המוביל לשדה צין ולמנחת הנמצא בו.

שביל מסומן באדום מוביל מקצה המנחת אל מצד צין, מצד רומי ששמר על הדרכים הקדומות באזור, ולאנדרטה לזכר איתן מינץ, חבר גרעין לשדה-בוקר שנהרג בדרכו לפטרה ב-1953. מהמקום תצפית מרהיבה על בקעת צין. ממשיכים עם הסימון האדום עד לגן הפסלים – פרי עבודתו של הפסל הסביבתי עזרא אוריון. צבעו של השביל הופך ירוק עד לנקודת חיבור נוספת לשביל השביל האדום. אם רוצים להכפיל את המסלול נשארים על השביל הירוק המתעקל בעיקול חד שמאלה, ומוביל עד מדרשת בן-גוריון. משם ממשיכים על קו המצוק לקבר בן-גוריון, ומתחברים לשבילים המקבילים לכביש 40 המובילים לנקודת ההתחלה. המסלול הקצר ממשיך בשביל האדום אל דרכי עפר לא מסומנות העוברות בשטחי החקלאות של הקיבוץ – ואל סימון שבילים שחור והדרכים מהתחלת המסלול.

"זה ממש מישור", מסביר עמיחי את היתרון הגדול של המסלול. מסלול משפחות נוסף "שביל ערוץ הטרסות", שסומן על ידי המרכז ביוזמת המועצה האיזורית, מופיע באתר האינטרנט שלה (http://www.geofun.co.il). המרכז גם משכיר אופניים (80 שקל ליום), עם כסאות תינוק אם צריך, וטריילר – עגלה נגררת לקטנטנים, וכמו כן מסייע בשמירת רכבים, הקפצות ושאר מנהלות, ומדריך טיולי רכיבה ( 050-6276623).

נחל קיני – בתוך הירוק

הגיע הזמן לקצת עליות. אילן שחם (ראו מסגרת) ממליץ על כשעתיים-שלוש בנחל קיני – מסלול קצר ומעט קשה יותר. המסלול עובר לצד הנחל שזורם כל השנה, ומאפשר שכשוך כשלא קר, ביקור בטחנות קמח עתיקות, ובדרך כלל אינו עמוס במטיילים.

חונים במתחם תחנת הדלק בצומת מגידו (לכיוון ואדי ערה). ממשיכים מערבה לאורך הכביש בדרך עפר שפונה ימינה בגבול היער, ואחר-כך מתעקלת שמאלה (צפונה) ומגיעה עד למעל לערוץ הנחל. ממשיכים מערבה מעל הערוץ, ולאחר כשני קילומטרים עוברת הדרך לגדת הנחל הצפונית. קטע זה של הדרך עולה ויורד בנוף סגור של חורש אורנים, שרקפות מתחילות לפרוח בו עתה.

אחרי חציית הנחל, פונים ימינה לרכיבה לאורך הנחל – במגמת ירידה. חולפים על פני מאגר מים (לא לרחצה) ורגע לפני שמגיעים לבית קברות מוסלמי, פונים ימינה בינות לעצים, ונכנסים לטחנת קמח עם מים זורמים וצל, "בריכה עם כמה קשתות וצבי מים". טאחונת אל ג'יסר, טחנת הגשר, נקראת כך משום שנבנתה על שרידי גשר רומי עתיק. הטחנה היא אחת מטחנות א-לג'ון, כפר ששכן על שרידי יישוב קדום אותו מזהים החוקרים עם כפר עותני המופיע במשנה. הטחנות פעלו עד שעברו לקיטור בראשית המאה ה-20.

כשיוצאים מהטחנה, פונים ימינה, ושוב ימינה מסביב לבית הקברות. אחרי כ-400 מטר פונים ימינה בשלישית, לשביל המוביל לשפת הנחל, ושמאלה לאורך הנחל שבגדתו סבך צמחי המים ושרידי בסתנים. שחם מתאר "קטע בו רוכבים צמוד לנחל זורם מתחת לעצים, שזה מאוד יפה". חולפים על פני גשר אירי ואחרי כמה מאות מטרים חוצה דרך הנחל, ומובילה למכוניות.

דרך פארק עדולם

דרך פארק עדולם – מסלול קל עד בינוני לילדים שאורך שעתיים שלוש – עוברת בכבישים שנסללו כדרכי ביטחון אחרי מלחמת 67. לעתים נוסעות בהם מכוניות מטיילים וצריך להיזהר בסיבובים שמא יבוא רכב ממול. פונים מכביש 38 לגבעת ישעיהו. דרך הפארק יוצאת מיד ימינה מסומנת בירוק, אך את המכונית עדיף להשאיר ליד המסעדה שמשמאל.

הגבעות פרחוניות מאוד, עתה פורחים הסתווניות ובני-החצב, ומשטחי כלניות יפרחו בעונתם. התחנה הראשונה, לאחר כ-20 דקות רכיבה, היא בחורבת מדרס, מתחם מערות קבורה ומחילות מסתור אופיניים לאיזור (יורדים ימינה מהדרך הראשית לפי השילוט). שביל מסומן מחבר את אתרי החורבה: מערכת המסתור בהן ניתן לזחול, מצבה ייחודית בדמות פירמידה קטומה, מערות קבורה ומערת קולומבריום. כשחוזרים לדרך פונים שוב ימינה.

אחרי כ-20 דקות מגיעים לדרך מסומנת כחול המובילה תוך כ-10 דקות לחרבת עתרי, חורבות כפר מימי בית שני. ליד עץ שקד בודד פונים ימינה לדרך עפר המובילה לשער ברזל, ומעפילים ברכיבה או ברגל. בכפר נמצאו מקוואות ובי"כ שקדם לחורבן הבית (!) אשר מתחתיו מחילת מסתור קצרה לזחילה מהירה. ניתן לראות מספר בתים משוחזרים חלקית, משקופים עם מזוזות, וגת עתיקה ומשוכללת מאוד (בשולי הכפר ממזרח לבתים).

זו הגבעה הגבוהה באיזור, והתצפית אל גבעות הקירטון ששימשו להתיישבות בתקופת בית שני, והעמקים שביניהן ששימשו בעיקר לכרמים, מגלה שכך גם כיום. הרבה יין.

חוזרים לשקד הבודד, ופונים ימינה להמשך הכביש ממנו הגענו, בירידה בת דקות ספורות עד לצומת T בה פונים שמאלה לדרך סלולה לא מסומנת בצבע. עוד כ-20 דקות רכיבה עד לכניסה האחורית לגבעת ישעיהו. עוברים את השער וממשיכים במושב ישר לשער הראשי, אחריו פונים ימינה, ורוכבים בזהירות למכונית, עוד 3 דקות בכביש הגישה למושב. אם נהניתם מזה, אתם אולי בדרך להיות משפחה רוכבת.

++++++++++מסגרת+++++++++++++++

אין גיל שאפשר להתחיל

"רכיבה עם המשפחה, זה הרבה יתר איטי", אומר אילן שחם, איש הייטק וחובב רכיבה מקצועי (כותב במגזין אופניים, ומנהל פורום רכיבה). שחם, שהפך את התחביב לעניין משפחתי, מסביר שהקצב לרכיבה עם ילדים מאוד משתנה, והוא בממוצע 4 קמ"ש כולל העצירות. "מעשית, שכשרוכבים, אני לא חושב שרוכבים ממש לאט" הוא מוסיף. טיול אופניים עם ילדים, מתברר, הוא הרבה יותר טיול והרבה פחות אופניים. דווקא נחמד.

הם מטיילים באופניים פעם בחודש וחצי, בדרך כלל 10-15 קילומטר, אך לפעמים מתקרבים גם ל-20. "הילדים די מיומנים ומאומנים, ובכל זאת זה לא קל", הוא מודה. על מנת להתמודד עם הקושי הוא מציע לקחת צ'ופרים "שעוזרים לעבור את הטיול בכיף". בדרך כלל מציידים את הילדים בתיק גב קטן עם הדברים שלהם, או תיק מים קטן, הוא מספר, "אם אתה שם את הצ'ופרים בתיק שלו, הוא יותר מאושר".

אין גיל שאפשר להתחיל. לדבריו, יש ילדים שכבר בגיל 4 או 5 זורקים את גלגלי העזר, ומתחילים לרכב בשטח ולעשות מסלולים ארוכים, בעוד ילדים אחרים מתקשים גם בגיל 7 או 8. עם זאת, הוא לא רואה בילדים המתקשים סיבה לא לצאת לרכב: יש המון אמצעים כמו כיסאות ונגררים שמאפשרים לסחוב ילדים בכל הגילים, כך שאפשר להסתדר – כל עוד יש שרירים ברגליים של ההורים. גלגלי עזר, לעומת זאת, אינם משהו שמתאים לטיול אופניים. אפשר אמנם להשתמש בהם במסלולים כמו באגמון החולה, או בנחל אלכסנדר עד גשר הצבים. "אבל אם אתה ממשיך עד לים, יש את ח'רבת סמארה, יש יותר עניין". וזה הרי העניין בטיול, העניין.

שחם ממליץ לצאת מספר משפחות ביחד, מכיוון שזה נותן מוטיבציה לילדים. במיוחד בטיולים עם ילדים, הוא מציין, יש הבדל גדול בין מסלול שטוח למסלול גבעי. צריך להיזהר מלבחור במסלולים קשים מדי, על מנת להשאיר את הילדים תמיד עם 'טעם של עוד'. אפשר לצאת גם למסלולים שלרוכבים המתקדמים נראה שלא שווה לצאת בשבילם מהבית.

זה בסדר גמור שבמקומות הקשים, מי שקשה לו עובר ללכת ברגל. אם הילדים עושים את זה, ממליץ שחם לא לברוח להם, אלא לרדת מהאופניים וללכת יחד איתם.

שחם גם מזכיר עניינים טכניים לא פחות חשובים, כמו למשל לזכור להביא מספיק מים לכולם. "חשוב גם לדאוג להגנה מפנצ'רים", לעיתים שוכחים כי גם לגלגלים של הילדים מגיע חומר למניעת תקרים בצמיגים, וגם להביא ציוד תיקון תקרים, ופנימיות רזרביות גם לאופני הילדים.

Posted by גילי in כללי

תגובה אחת »

פוסט זה פורסם ב- יום שלישי, 9 דצמבר, 2008 בשעה 4:40 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

תגובה אחת to “5 מסלולי אופניים למשפחות”

  1. אבי בן זקן says:

    נהנה מאד לקרא את הבלוג שלך גילי
    אתה מוזמן לבקר בגלרית צילומי הטבע שלי
    יש כמה פרפרים שלא הצלחתי לזהות עדיין:
    (:
    http://www.flickr.com/photos/evilmacro/

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>