Cyclamen persicum
אם יש פרח שבאמת קל להכיר ולזהות, זו הרקפת, מהמוכרים שפרחי הבר המוגנים. יחד עם הכלנית והנרקיס הי מסמלת את אחת ההצלחות הגדולות בתולדות שמירת הטבע בארץ – קמפיין פרחי הבר המפורסם של שנות הששים. המנהג הנפוץ לקטוף פרחי בר בכמויות גדולות וכמעט הביא להכחדת מינים. מסע הסברה נמרץ – בעיקר בקרב ילדי בתי-הספר – הביא למיגור כמעט מוחלט של התופעה ולהתאוששות פרחי-הבר בארץ. אוכולוסיית הרקפות שהלכה והתמעטה עקב הקטיף הרב התאוששה, וכיום הרקפת המצויה שוב מאוד מצויה.
אחד הדברים שעושים את הרקפת לנפוצה כל כך בענינו היא שהיא פורחת בעיקרי שביעדי הפיקניק – יערות קק"ל. ככל שהפרח נראה עדין, היא קשוחה, הרקפת, ובניגוד למרבית הצמחים היא יכולה לגדול ולפרוח בצל אורנים – העץ הנפוץ ביותר ביערות קק"ל. מיעוט הצמחים האחרים מאפשר לרקפות לתפוס את השטח וליצור מרבדי פריחה.
אנו נוטים להתרשם שיש יותר רקפות ממה שיש באמת גם בזכות העובדה שהפרח מאריך ימים. בעוד פרחים אחרים חיים ימים אחדים, כל רקפת נותרת פתוחה כ-3 שבועות, ולכן בכל זמן נתון יש יותר פרחים פתוחים. הסיבה לכך, היא ככל הנראה מיעוט החרקים המאביקים אותה. אתר 'צמח השדה', מציין מחקר (שוורץ-צחור ר', דפני א', איזקוביץ ד' 2001), שגילו כי המאביק העיקרי של הרקפת הוא עש קטן שהפרח כולו משמש לו אתר הזדווגות ומצע להטלה. מכיוון שנמצאה התאמה למחזור החיים של העש, לחושיו, לגודלו ולמבנה הפה שלו, ייתכן שהפרח התאים עצמו לחרק הזעיר.
להוציא איזורים יבשים במיוחד (בהם מקדים הפרח) עלים דמויי-לב משורטטים בקווים לבנים, מקדימים לצאת מן הפקעת לאחר הגשמים. אחריהם מתברג לו הפרח הסגול, שיכול להיות כהה או בהיר מאוד, לבן ממש. טבעת כהה מעטרת את ראש הרקפת, או את תחתיתה, תלוי איך מסתכלים על זה. אחד הדברים שמייחדים את הצמח הוא הפרח ההפוך: עלי הכותרת מופשלים לאחור ואיברי המין, למטה, מוגנים מהגשם שסביר שיכה ברקפת מתישהו במשך פריחתה הארוכה.
אתר פריחת הרקפות המרשים "גבעת הרקפות" שליד גלעד הוא המפורסם ביותר, אבל להתבונן ביפי הפרח אפשר בכל החבל ההררי, מהגולן ועד הר חברון.
מה יפה היא רקפת הסלע. רקפת דאשתקד
מתאימים בגודל, ובמחזור החיים. עשים על רקפות
Posted by גילי in כללי