דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
1 פברואר, 2007

טיול לרמלה

רמלה היא אולי לא המקום הראשון בארץ אליו כדאי לקחת תיירים, אבל היא אחלה יעד ליום טיול. ביום אחד לא מספיקים לראות הכל, ואפילו נשארים עם טעם של עוד, בעיקר – אין דרך תקינה פוליטית לומר את זה, וזה נאמר בלי שמץ אירוניה – אלו שאוהבים לטייל בעולם השלישי. רמלה אינה עולם שלישי, אבל היא ללא ספק ישראל השנייה, וזה יותר קרוב ממה שנדמה בדרך כלל. זה כנראה הקסם שלה, מצד אחד היא הדבר הכי ישראלי בעולם, מעורבת טוב טוב, ומצד שני היא עולם אחר. כבר לא אומרים 'ישראל השנייה', אני יודע, אבל היא כאן, לגמרי, ושווה ביקור.


מעבר לחן של רמלה, לשלל הריחות והצבעים, ולאתריה הראויים, היא יעד טיול מהמועדפים עלי מכיוון שהיא זמינה ביותר למטייל ברכבת. תחנת הרכבת רמלה נמצאת במרחק עשרים דקות נסיעה מתל-אביב, ושלוש דקות הליכה ממרכז העיר, בו נמצאים רוב אתרי העיר בסמיכות רבה.

מומלץ להתחיל במוזיאון רמלה שהוקם לפני כחמש שנים ממש ליד הכניסה לשוק מהרחוב הראשי (הרצל) ומספר את תולדות העיר. רמל הוא חול בערבית, ונראה כי השם נגזר מכך שהוקמה בשנת 716 במקום לא מיושב. רמלה לא התפתחה כעיר חשובה אלא נבנתה ככזו מלכתחילה: החליף סולימן לבית אומיה הקימה כבירת 'ג'ונד פלסטין'. העיר היחידה שהקימו המוסלמים בארץ נבנתה בצורה בעלת חשיבות באיסלם – ריבוע, ובמרכזה מסגד גדול – רבוע גם הוא. מפעל המים של העיר כלל אמות מים ובריכות אגירה תת קרקעיות מרשימות. ברוב ימי שלטון המוסלמים פה היא הייתה העיר הגדולה והחשובה בארץ, חיו בה ערבים יוונים ושומרונים וכן קהילה יהודית גדולה, בהם קראים.

במוזיאון דגמים של המסגד ושל בריכת הקשתות, שני האתרים הנוספים שבאחריות עיריית רמלה. חוברת התיירות שהוציאה העיריה אזלה, וניתן להורידה מאתר האינטרנט של העירייה. עם זאת, לא מומלץ לבקר באתרים בסדר המוצע בחוברת שמתעלם משעות הפתיחה שלהם. במוזיאון ניתן לקבל מפה ולרכוש כרטיס משולב לשלושת האתרים שבאחריות העירייה. מחירי הכניסה, בכל אופן, סמליים.

המסגד העתיק (המסגד הלבן או מסגד ארבעים הלוחמים) נמצא כיום ברחוב דני מס, וגם ברשימה הטנטטיבית של ישראל לאתרי מורשת עולמיים של אונסק"ו. רוב רובו של המתחם עיי חורבות, ורק שאריות של קשתות נותרו מהמבנה המפואר בן שמונת הדונמים, שנבנה בשלבים עד לתקופה הממלוכית. בעיקר נותר ממנו הצריח המתנשא לגובה של 30 מטרים, המגדל הלבן. הצריח נבנה בראשית המאה ה-14, ונחשב לאחד המבנים היפים בארץ. תמונתו אף הופיעה על השטר המנדטורי של 5 הלירות. 111 מדרגות גבוהות מובילות לראשו, משם נשקף נוף נרחב מהרי ירושלים ועד מגדלי תל-אביב. בולטות בלובנן מודיעין ושהם, שתי ערים שהקמתן היא אחת הסיבות להזנחת רמלה בכך שמשכו אליהם אוכולוסיות חזקות. בסמוך למגדל, גדלים שיזף ענקי ושקמה עתיקה, ומעבר לגדר בית הקברות הצמוד קבר נבי צלאח, מבשר האיסלם, שקבור בלא מעט מקומות. הכניסה למאגרי המים התת קרקעיים שמתחת לחצר המסגד נאסרה לפני כשנה, בעקבות רעידת אדמה שהפכה אותם למסוכנים.

על הנייר, מחברת 'טיילת הארבעים' את המסגד עם בריכת הקשתות, השריד המרשים ביותר של מפעל המים הנ"ל. לעת עתה מחברת אותם רק העובדה ששניהם נסגרים בשתיים וחצי. (לזכות העירייה יאמר שקטע הטיילת בין השוק לבין רחוב קהילת דטרוייט, שהיה גם הוא על נייר בלבד, רוצף, נוקה, ונפתח למעבר). לא ברור אם בריכת הקשתות מתאימה יותר לביקור מבוגרים או ילדים. עבורנו, זה המקום המוזר בו שכנו אלימלך זורקין וחבר מרעיו בסרט חסמב"ה. מדרגות תלולולת יורדות אל מאגר המים המקורה. האולם התת-קרקעי מואר מפתחים בתקרה ששימשו לשאיבת המים שבקרקעיתו. שמה הערבי של הבריכה 'ברכת אל ענזייה' מעיד על שימוש במאגר להשקיית צאן, הנוצרים קראו למקום 'סנטה הלנה'. עבור הילדים צפות סירות אחדות על פני המים שעמקם כמטר. הם בטח ישמחו לשוט תחת קשתות הבריכה המרשימות, אך הבריכה קטנה וספק עד כמה יתלהבו הילדים של היום מן העניין.

דורות של חיים משותפים לבני שלוש הדתות הוא אחד הדגשים במוזיאון שנמצא במבנה שהיה בית ראש העיר עד 48' (וחורבת נרקומנים עד לפני שנים אחדות, על פי הארכיאולוגית נטלי מסיקה שהקימה אותו). מכיוון שהוא משמש גם כיד לבנים, יש בו גם חדר הנצחה. למרות הדגש הפוזיטיבי, ההיסטוריה של רמלה עמוסה מלחמות בדיוק כמו ההיסטוריה של הארץ שהייתה בירתה. העיר ידעה הרס רב גם ברעשי אדמה, הראשון שבהם כמה עשרות שנים לאחר הקמתה. הטבלה הכרונולוגית של המוזיאון מגלה כי לאחר שנהרסה כליל בשתי רעידות אדמה במאה ה-11( 1068, 1033) ננטשה העיר. כך מצאו הצלבנים את העיר הראשונה שכבשו בשנת בדרכם לירושלים (1099). שוב ושוב כבשו המוסלמים והנוצרים את רמלה אלו מאלו . מאז ועד שהממלוכים כבשו סופית את העיר, היא החליפה ידיים לא פחות משבע פעמים.

בין כיבוש לכיבוש הספיקו הצלבנים לבנות כאן באמצע המאה ה-12 כנסיה גדולה. כמאה שנים לאחר מכן, עם כיבוש העיר בידי הממלוכים בשנת 12660, התאסלם המבנה סופית, ומשמש עד היום כמסגד הגדול של רמלה, ג'אמע אל כביר הסמוך לשוק. למרות השינויים שנערכו בכנסייה (צריח מואזין, כניסה בקיר הצפוני, ומחראב בקיר הדרומי), בתוך המבנה פנימה ניתן לראות כי זהו מבנה בזיליקה עם שתי שורות עמודים מרשימות. לפני כשלוש שנים שופץ המסגד, חצרו רוצפה מחדש, והטיח שהותירו הבריטים על המבנה העתיק הוסר בהוראת רשות העתיקות (כך לפחות על פי אנשיו). שאר המבנים בחצר חופו אבן ונראים כחדשים, בהם קבר שיהאב א-דין, אחיינו של צלאח א-דין, מכובשי רמלה.

שוב ושוב הופכת העיר מצומת דרכים חשוב, לעיר עלובה וקטנה. בתקופה הממלוכית היא יודעת עדנה, אך באמצע המאה ה-14 מרוקנת אותה מתושביה המגיפה השחורה. בסוף אותה מאה מתיישבים בה אנשי המסדר הפרנסיסקני ומקימים מנזר ואכסניה (שמיד נגיע אליהם), העיר משתקמת והופכת למרכז לסחר בתבלינים, אך שלושים שנה לאחר הכיבוש העותמאני שוב מחריב אותה רעש אדמה. הבריטים הופכים אותה לעיר מחוז, וברעידת האדמה של 1927 היא שוב חוטפת. קארמה רעה שנובעת בעיקר מכך שהיא בנויה על קו שבר טקטוני.

האחרונים לכבוש את העיר היו היהודים. העיר נכנעה ביולי 1948 במבצע דני, ואלפי תושביה הערביים גורשו מזרחה. הגרסאות השונות מדברות על 12 עד 17 אלף תושבים, מהם נותרו ברמלה 400 עד 1,200 איש בלבד. כבר בנובמבר אותה שנה החלה המדינה הצעירה ליישב בעיירה עולים חדשים מרומניה פולין רוסיה בולגריה, שארית הפליטה, ובשנות ה-50 הצטרפו אליהם עולים מעירק מרוקו ותימן, וכן בני עדת הקראים שעלו ממצריים, ופליטים ערביים מאיזור קרית גת והנגב. על פי נתוני העירייה, כיום חיים בעיר כ-35 אלף עולים ותיקים, כ-20 אלף עולים חדשים, כעשרת אלפים מוסלמים וכחמשת אלפים ערבים נוצרים. כ-70 אלף נפש.

המוזיאון קטן, חביב ובלתי ממלכתי בעליל: לצד ממצאים ארכיאולוגיים מפות ומסמכים המוצגים בחדרים המוקדשים לתקופות השונות בחיי העיר, מוצגים גם חפצים שתושבים הביאו מהבית לתצוגת חיי המעברה. גולת הכותרת של התצוגה היא 'המדונה של רמלה': פסלון אישה מעצם מן המאה ה-8, כנראה קמע, נשתגלה בחפירות שערכה רשות העתיקות בשנת 1996 בעיר. מספיקה שעה קלה על מנת להתאפס על ההיסטריה של העיר ועל אתריה, ולהמשיך אליהם. מנהלו החדש של המוזיאון, ד"ר יגאל סתרי, מזכיר תוכניות לפיתוחו, ואומר כי בעוד כשנה תיפתח בו הקומה השנייה.

אחרי כל כך הרבה היסטוריה, אין כמו איזה שוטטות בשוק הססגוני, או טעימה מהמסבחה של רמלה ששמה יצא למרחוק. שניהם במרחק פסיעות אחדות מהמוזיאון. אך מכיוון שהכניסה לכנסייה הפרנציסקנית היא רק בשעות הבוקר, צריך מי שרוצה להספיק עוד קצת תרבות והיסטוריה, להזדרז ולדלג לעת עתה על השוטטות בשוק. אשפרות נוספת היא להתחיל אצל הפרנסיסקנים. 400 שנה יעברו מאז הקמת האכסניה ועד שיתארח בה האורח המפורסם ביותר – נפוליאון שכבש את העיר בתחילת 1799. מספרים כי בוקר אחד הפריע המואזין במסגד חזיפה אלימני הסמוך את שנת הבונפארט, וזה מצדו שלף את אקדחו וירה במואזין שנפל אל מותו מהצריח. כשנפוליאון נסוג מהארץ, טבחו המוסלמים בנוצרי רמלה. בתחילת המאה ה-20 הושלם בניין הכנסייה הניצבת שם היום, וגולת הכותרת בה הוא ציור מקורי של טיציאן המתאר את המעמד בו הוריד יוסף הרמתי את רבו לקבורה מן הצלב יחד עם נקדימון, תלמיד נוסף של ישו. העובדה שרמלה לא נבנתה על שרידי יישוב קדום לא הפריעה לנוצרים לזהות את העיר עם הרמה ממנה בא יוסף הרמתי. האב רפאל קפוטו, מנהל בית הספר במנזר, שפותח את הדלתות עבורנו, מתעלם מן הציור, ואחר כך מפטיר שזה אינו הציור המקורי. בכלל, למרות שהמקום מופיע בחוברת העירייה שנוקבת גם מחיר כניסה (3 שקלים), אנשי הכנסייה אינם ששים להפכה לאתר תיירות, והכניסה היא בתיאום מראש בלבד. העפם לא זכינו לראות את החדר בו לן המצביא הצרפתי.

בנוסף לשוק יום רביעי המפורסם יש ברמלה שוק קבוע שהזכיר לחבר שגררתי איתי הפעם את שוק הכרמל. הוא קטן יותר, צפוף פחות, ובעיני הרבה יותר סימפאטי. את הפרצופים שרואים שם, לא יעזור, בקושי רואים בעיר הגדולה. (הנה באה האירוניה) אותנטי, מאוד אותנטי. שוק יום רביעי נערך בשטח הפתוח שמעבר למסגד הגדול. המוני דוכנים, והמוני רוכלים פורשים את מרכולתם על-גבי הארץ ומציעים אותה בהליכה. חגיגת שוק אמיתית. מציפורים ועד כלי עבודה, מביגוד מודרני ועד מציתים בחצי שקל, מגושי חלבה טרייה על המשקל, ועד כלי פלסטיק שמלות בדואיות וסוכריות גומי מתועשות בשלל צבעים. מה לא. חגיגה אמיתית עם כל הגועלנפש שיש לכלכלת השוק הגלובלית להציע בזיל-הזול. אם יום אחד אכן ישלימו את גדר ההפרדה, השוק ישנה את פניו. הרבה מהרוכלים, כך נדמה, מגיעים מן "השטחים", וכך גם הסחורה.

בין העולים שהתיישבו ברמלה היו גם עולים ממצרים בני העדה הקראית שהקימו בה את המרכז העולמי של היהדות הקראית, שעשרות אלפים מבניה חיים בקהילות אחדות בארץ. העדה הקראית נוסדה במאה השמינית בבבל, ובמאות שלאחר מכן חיה ברמלה קהילה קראית גדולה. הקראים, המאמינים אך ורק בתורה בשבכתב אך אינם מקבלים את המשנה והתלמוד כתורה אלהית, הם אחת העדות המעניינות בישראל. הקראים מאמנים כי הם המשמרים את מנהגי העם היהודי מימי קדם. הם שומרים את מצוות התורה כפשוטן, רואים בטקסט המקראי את הסמכות העליונה, ומנהגיהם שונים מעט ממנהגי היהדות הרבנית.

בית הכנסת הקראי שונה מזה המוכר לנו, אין בו מושבים, והמתפללים כורעים ומשתחווים (ומודים לפני מלך מלכי המלכים). אם אתם רוצים להעליב מישהו, תגידו שזה כמו במסגד. עזרת נשים יש שם בכל אופן כמו בבית כנסת. הקראים מתייחסים לבית הכנסת כאל מקום קדוש במיוחד, לא נכנסים אליו בנעליים, ומקפידים הקפדה יתרה על טהרתו במובנה התנכ"י. אפרופו זה, גם היחס לנשים שונה שם. על הכתובה, למשל, חותמים שני בני הזוג הנישאים, והיא, כמו כל התעודות הקראיות, כתובה עברית. מלבד בית הכנסת, אליו מתאפשרת ההצה בלבד, אין הרבה מה לראות במרכז הקראי, בו ניתן לבקר בתיאום וללמוד על העדה ומנהגיה, אבל שווה גם שווה לשמוע.

מודיעין:

חוברת התיירות באתר עיריית רמלה,

http://www.ramla.muni.il/tayaroot/mainP.html

מוזיאון רמלה. הרצל 112. א'-ה' 16:00 – 09:00, ו' 13:00 – 09:00. 08-9207586 ,08-9292650. 6 שקלים למבוגר, 5 שקלים לילד,חייל או פנסיונר. הדרכה לקבוצות ללא תוספת תשלום. http://www.museum-ramla.org.il

בריכת הקשתות. רחוב ההגנה. א'-ו', 08:00-14:30, שבת 8:00-16:00. 8 שקלים למבוגר, 6 שקלים לילד,חייל או פנסיונר. 08-9216873

המסגד הלבן, רחוב דני מס ב'-ה' 08:00-14:30, שבת 8:00-16:00. 5 שקלים למבוגר, 4 שקלים לילד,חייל או פנסיונר. ראשון ושישי בתיאום:

הכנסייה הפרנציסקנית, רחוב ביאליק. ב'-ו' 8:30-11:30, יש לתאם לפחות יומיים מראש. 08-9252907 3 שקלים.

המסגד הגדול, רח' שלמה המלך. א'-ה', 8:00-11:00, 12:45-14:15. 5 שקלים לאדם. משרדי הוואקף המוסלמי ברמלה 09-9225081, טאג'י מחמד, 052-2511156

מעלתי בתפקידי העיתונאי, ובמקום ללכת לבדוק איזו הודית או סינית, שוב חזרתי לאכול דווקא בחומוסייה המוכרת מכולם. האמת היא שמסעדת חליל אינה חומוסייה אלא מסעדה לכל דבר, אבל למרות הסקפטיות באשר למקומות נחשבים בעיני "מבינים", המסבחה שם פשוט מצויינת.

מסעדת חליל, רחוב קהילת דטרויט 6 (צמוד לכנסיה האורתודוקסית). 8:00-19:00, שישי וראשון 08:00-15:00. 08-9222284

null
כבר לא רק על הנייר, חתיכת טיילת

null
בליסטיקה נפולאונית. המסגד ממנו קרא המואזין, והכנסייה החדשה

null
ברוכים הבאים לארץ הקודש. המנזר הפרציסקני טרה סנטה

null
בניין הכנסייה הושלם בתחילת המאה ה-20. הכנסייה עצמה
תצלום: שי פוזין

null
ומעוד זווית
תצלום: שי פוזין

null
ומעוד זווית

null
בשוק

null
בין שני השוקים

null
שוק יום ד'

null
בשוק יום ד'

null
שוק יום ד'

null
בשוק יום ד'

null
ציפור בר למכירה. שוק יום ד'

null
שוק יום ד'

null
חלבה טרייה טרייה. שוק יום ד'

null
לא הצליח לי להדגיש בצילום את העשן. 80 קילו דלעת משוק יום יום

null
מתרשה לקרוא. 8 שקל קילו שרי

null
בקבוק לימונדה בשקל. מזיגה רמלאית

null
החירגוליציה כולה

null
בריכת הקשתות

null
בריכת הקשתות

null
בריכת הקשתות

המגדל הלבן
מהמרשימים שבבניניה העתיקים של הארץ המגדל של המסגד הלבן

המגדל הלבן
טיפוס מפוקפק. המגדל הלבן

null
המסגד הלבן מחלון המגדל

null
יונה ומגדל אחר מחלון המגדל הלבן

null
יונה ובית קברות מגג המגדל

null
יש שטיח, ולא נכנסים בנעליים. בית הכנסת הקראי

null
האמת היא שמבקרים לא נכנסים בכלל. בית הכנסת הקראי

null
לא מזוזה, סתם עשרת הדברות. משקוף בבית הכנסת הקראי

Posted by גילי in כללי

2 תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום חמישי, 1 פברואר, 2007 בשעה 10:34 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

2 תגובות to “טיול לרמלה”

  1. ליהיא says:

    שלום רב!
    נהניתי לקרוא את מה שכתבת.
    אני סטודנטית לאדריכלות שנה ה' בבצלאל.
    פרויקט הגמר שלנו הוא על רמלה.
    אשמח לדעת אם יש לך עוד חומר, תמונות מן העבר…
    או שתוכל להפנות אותי למקומות בהם אולכ להשיג.

    ליהיא

  2. גילי says:

    הי ליהיא,
    נרה לי שהכי נכון לפנות למוזיאון רמלה. ואולי לפנות גם לנטלי מסיקה שניהלה אותו בעבר
    http://www.nataliemessika.co.il/

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>