בעידן הצילום הדיגיטלי נדמה שהמצלמות יודעת לעשות הכל לבד. למרות זאת, את כישרון הצילום אין להן לעת עתה, אלא רק לבני האדם. המנהג "לכוון וללחוץ" נותר כנראה עוד מימי מצלמות הכיס של פעם, שבאמת לא ידעו לעשות כלום, אבל גם מצלמות פשוטות יחסית בימינו מצוידות בכל הפונקציות הנדרשות על מנת להפיק מהן יותר.אם רק מכירים את המצלמה וכמה עקרונות בסיסיים אפשר להעלות בקלות את רמת התמונות. 25 צעדים לשימוש יעיל במצלמה הביתית.
חכו שנייה
צילום, כך אומרים, הוא להקפיא את הרגע. זה לא מדויק. שתי תמונות שצילמו את אותו הדבר – האובייקט כמו שקוראים לזה – או את אותה התרחשות, מאותו כיוון כללי, באותו רגע, יכולות להיראות שונות בתכלית. צילום אינו הקפאת הרגע אלא רישום באור. צילמתם משהו? עכשיו חכו שנייה, וצלמו תמונה שנייה במחשבה שנייה: תנו את הדעת על מה שלא ראיתם בתמונה, על איך המצלמה מכוונת, על מה בעצם צילמתם.
מה עוד בתמונה
נהוג לדבר על מושא הצילום (האובייקט, העצם), ועל הרקע. אפשר גם לחשוב על מספר מושאי צילום. לפחות בתמונה השנייה, שימו לב לעצמים הנוספים שנכנסו למסגרת מלבד מה שאתם מצלמים. אתם מצלמים את החברה על רקע הנוף המדהים על שפת המכתש? לא חייבים לקחת למזכרת גם את חוט החשמל שעובר לה מעל לראש. או אולי כן. כך או כך, כדאי להיות מודעים לו.
צאו מהמרכז
מעניינת ההתרחשות ככל שתהיה, הדרך הטובה ביותר לייצר צילום משעמם היא לשים את האובייקט במרכז, לפקס, ולצלם. ברירת המחדל של רוב המצלמות, והנטייה שלנו, היא לשים את נקודת הפוקוס ואת האובייקט במרכז. במצלמות ישנות שמאפשרות לפקס רק במרכז התמונה, פשוט מפקסים, ואז מזיזים את המצלמה עם החצי לחיצה, שמים את המסגרת במיקום מוצלח יותר ומצלמים. כיום כמעט בכל המצלמות יש אפשרות להזיז הצידה את נקודת הפוקוס ובעיקר את האובייקט, וליצור תמונה מעניינת יותר. ככה, גם תוכלו לברבר משהו על חשיבות הא-סימטריה באסתטיקה היפנית, אם תיקלעו פעם לדיון פלצני במיוחד.
צאו מהאוטומט
זה לא משנה אם אתם הולכים על חצי אוטומט או על כיוון ידני לגמרי (פול מניואל, M), עזבו אותכם מאוטומט. על פי רוב זה מוציא תמונות אוטומטיות. בתור התחלה כדאי להתחיל לעבוד עם הפונקציה הנקראת A או Av (Aperture value, ערך מִפתח). בפונקציה זו, אתה קובע את מִפתח (גודל) הצמצם, והמצלמה קובעת באופן אוטומטי את מהירותו על פי כמות האור.
כנסו לפוקוס
המצלמות החדשות יותר, יודעות להחליט בעצמן איפה הן שמות את הפוקוס, ואיך. עם כל הכבוד למהנדסים של פוג'י, קביעת נקודת המוקד באופן ידני, היא מימוש הזכות לקבוע מה תהיה נקודת המיקוד של הצילום, ולהשפיע על איך שהוא נראה. כאמור, לא כדאי שהיא תהיה במרכז. מי שמשתמש בזום ידני יכול להשתמש בפרקטיקה ממש פשוטה: זום-אין על האובייקט, חצי לחיצה לקיבוע הפוקוס וכמות האור, ואז זום-אאוט הזזת המסגרת למקום הנכון, ולחיצה. הפוקוס, חשוב לזכור, הוא הדבר האחד שממש אי אפשר לעבד במחשב אחר-כך.
כבו את הפלאש
תתפלאו לגלות כמה מעט אור צריך על מנת לצלם. שימוש בפלאש (מנורת הבזק) הוא תחום בפני עצמו, ואלא אם אין ברירה ותרו על הפלאש. לפי שאתם מבזיקים נסו להגדיל את הצמצם, להגביר את הרגישות לאור (iso), והקטינו את מהירות הצמצם. על פי רוב זה יספיק לצילום תמונה לא מטושטשת, נבלי "לשרוף" את מושא הצילום, דבר שפלאש ביד לא מיומנת נוטה לעשות.
גם הגודל קובע
אנחנו לא רוצים להשתמש במילים גסות כמו "קומפוזיציה", אבל לא רק המיקום של העצם בתצלום קובע אלא גם זווית הצילום וגודל העצם. התקרבו, התרחקו, זוזו. שינוי המיקום משנה כמובן לא רק איך יראה העצם עצמו, אלא גם איך יראה הרקע.
המשחק עם הרקע הוא אחד הדברים החשובים בצילום. מעבר לבחירה של מה נכנס ולא נכנס לתמונה, אפשר גם להשפיע על איך הוא נכנס, באיזה גודל ובאיזו חדות. זה קצת יותר טכני, אבל לא נורא מסובך.
טשטשו את הרקע
הבליטו את הנושא. תמונות שבמרכזן (זה לא אומר באמצע) אובייקט חד שסביבו רקע מטושטש במיוחד עושות לנו את זה. למרות שזה עוזר, לא חייבים זום אימתני לשם כך. ניתן להקטין את עומק השדה (תיכף נגיע לזה), ועוד הרבה יותר פשוט: ניתן להתקרב למושא הצילום (האובייקט, האובייקט). ככל שהעדשה קרובה יותר, ומרחק המיקוד שלה קטן יותר, הרקע מטושטש יותר.
טשטשו את הרקע 2
עומק שדה הוא אחת התכונות החשובות של כל תמונה. בשפה לא מקצועית ניתן לומר שבכל תצלום המיקוד יכול להיות עם טווח חדות קטן, כשרק העצם שבמוקד יהיה בפוקוס, או כזה שגם עצמים קרובים ורחוקים יהיו בפוקוס. בעוד שדה רדוד (או צר) משמש להבלטת הנושא והפרדתו מהרקע, שדה עמוק משמש להכללת יותר פרטים בתמונה כנהוג למשל בצילום נוף.
צמצם פתוח, שדה רדוד. f/5.6
צמצם סגור עד הסוף. שדה עמוק. f/29
את עומק השדה קובע גודל הצמצם, המסומן ב-f/x. ככל שהמספר (ה-x) יותר קטן, הצמצמם יותר פתוח, ועומק השדה קטן יותר (העניין יותר מורכב וזה תלוי גם במרחק המוקד, אבל זה כלל האצבע). לכן, צילום ב-f/5.6 יפיק תצלום בעל עומק שדה צר יותר (כלומר עם רקע מטושטש) מאשר צילום ב-f/8.
רקע מלפנים
אנחנו חושבים על המושג "רקע" כעל משהו שנמצא מאחור, אבל הרקע בתצלום יכול להיות גם מלפנים או מהצד. מה שעושה אותו לרקע הוא נטייתו להיות מחוץ לפוקוס, העובדה שהוא פחות חד, וגם דברים שקשורים במשמעות התמונה. רקע שנמצא לפני האובייקט דווקא (אם לא אכפת לכם שאנחנו קוראים ככה לבחורה שאתם מצלמים), יכול להפוך תמונה ליותר מעניינת.
במסגרת הרקע
אחת מתכונותיו של הרקע היא יצירת מיסגור לתמונה (framing). ניתן להשתמש בכל דבר כמעט: ענפי עץ, גשר, קשת הצעצועים של התינוק, ואפילו תקרת החדר או קו הרקיע שיכולים לעשות את העבודה. מבלי להיכנס לעומק הנושא: צלמו דרך חלונות ופתחים בעלי צורה מיוחדת, בין ענפי עצים, וכיוצא באלה.
לרקע יש גודל
בעיקר בתמונות עם רקע חד יחסית המתווסף לנושא, יש חשיבות לגודל העצמים שברקע. אפשר להגדיל ולהקטין את הרקע בצילום מבלי לשנות את גודל העצם שבתמונה: אם מתרחקים מהעצם, ועושים זום-אין העצמים שמאחוריו גדלים. אם מתקרבים אליו ועושים זום-אאוט העצמים שמאחריו קטנים. עד כאן באשר לרקע.
צאו מהמסגרת
החוכמה היא לא לצלם את המובן מאליו. אם רוצים להביא איזו זווית אישית בצילום, צריך קודם כל להיכנס אליה: למשל להתבונן בדברים מאוד מאוד מקרוב. יצאתם לצלם טבע בחורף? אולי כדאי להתמקד גם בפירות החצב, ולא רק בכלניות שכולם מצלמים.
ראו את הנולד
באלבום ילדותי, יש סדרת תמונות בהן אני נראה מחליק במגלשה בגן השעשועים. עם הראש כלפי מטה. המגלשה היא מגלשת פח של פעם שנגמרת משהו כמו 30 ס"מ מעל החול. בתמונה השלישית אני שתול עם הראש בחול. אני חושד באבא שלי שהוא ידע בדיוק מה הוא הולך לצלם, הממזר.
השכימו קום
השעות הטובות יותר לצילום בדמדומים כשאור השמש רך ואדמדם, וזווית הפגיעה שלו נמוכה. אם להקצין את זה: הסיכוי לצלם תמונה טובה בצהרים יום קיץ שואף לאפס. קרינת האור החזקה משאירה אותנו בערך עם צילומים שהנושא שלהם הוא אור וצל.
התכופפו
גובה העין שניחנתם בו אינו בהכרח הזווית הטובה ביותר לצילום. כשאתם מצלמים ילדים, צלמו אותם מהגובה שלהם, לא שלכם. זה תקף גם לגבי פרחים, ובכלל: התבוננו בתמונה שמתקבלת מגבוה או מנמוך, התכופפו, עלו על שרפרף. קשה למצוא זווית מעניינת מבלי לשנות זווית.
ייצבו את המצלמה
בעיקר בתנאי אור קשים המצריכים חשיפות ארוכות יותר, ובשימוש בזום חזק, יש חשיבות גדולה ליציבות המצלמה. מצלמה לא יציבה יוצרת תמונה מטושטשת. לשם כך משתמשים בחצובה, אך ברוב המקרים גם אם הייתה לכם אחת היא נשארה בבית. אין אלא להזכיר את המ"כ מהטירונות: לנשום לאט ועמוק, וללחוץ על ההדק בדיוק ברגע שמילאתם את הריאות באוויר. יש גם משהו רוחני בלעצור את הנשימה להרף עין ברגע שמצלמים. בנוסף, אם יש לכם על מה להישען – קיר, מכסה מנוע, שולחן – זה עוזר לייצוב המצלמה.
ישרו את האופק
אלא אם אתם עושים את זה במכוון, שימו לב שהאופק אופקי. כלומר שהמצלמה מאוזנת. נכון, אפשר תמיד לתקן את זה במחשב, אבל מעבר לכך שזו עבודה מיותרת, מאבדים את השוליים של התצלום, ולפעמים יש להם חשיבות.
צלמו מהעינית
יש מצלמות מקצועיות שאין בהן פונקציה של צילום מהצג המשמש להתבוננות בתמונות, אלא רק מהעינית. בינינו, זה לא רציני לצלם מהצג, עם כל כך הרבה "רעש" מסביב. עזבו את המסך, היכנסו למצלמה, והשתמשו בעינית. התמונה הטובה נמצאת שם בפנים.
תרביצו חופשי
כל מי שראה צלם עיתונות מגיע למערכת וזורק 4 'רולים' בשביל תמונה אחת שתיכנס למחרת לעיתון יודע שהדרך הטובה להוציא תמונה טובה באמת היא לצלם הרבה מאוד תמונות. בימי הפילם, היה צריך לחשוב פעמיים לפני כל לחיצה. יש מי שעוד זוכר את הימים בהם היינו מביטים דרך העינית, מכוונים, מפקסים, ומוותרים על הצילום. מגבלת המקום הייתה ממשית, וזה עלה הרבה כסף. היום זה כבר לא כך. צלמו הרבה, ממש הרבה, ואת אותה תמונה מספר פעמים בערכים שונים של מהירות וגודל צמצם.
הגדילו (והקטינו) את החשיפה
ישנם כמה שיטות בהן יכולה המצלמה למדוד את האור. בדרך כלל היא עושה ממוצע כלשהו של כמות האור, על פיו נקבעת החשיפה. לכן, גוף שהרקע שלו מואר ייראה חשוך בצילום, וגוף שהרקע שלו חשוך ייראה מואר מדי, שרוף. כמעט בכל המצלמות יש אפשרות להגדיל ולהקטין את החשיפה על מנת לתקן את זה. סימנו של פיצוי החשיפה (EV) הוא +/-, והוא מופיע על סקאלה שנעה בין 2- ל-2+, (או בין 3- ל-3+).
סדרו אלבום
קשה להשתפר בצילום ללא התבוננות בתמונות לאחר הצילום, ובחירת הטובות שבהן. אין כמו מלאכת סידור אלבום, מודפס או דיגיטלי, על מנת ללמוד מהטוב שבמורים – הניסיון.
הזהרו מדיבורים
כשמצלמים מישהו שמדבר, יש סיכוי נמוך מאוד שהוא יראה נורמלי בתמונה. על פי רוב הוא יהיה בפה פעור, בעיניים עצומות (אנשים ממצמצים, אתם יודעים), עם הבעה מוזרה, או אם כל אלה גם יחד. אין דרך להתגבר על זה מלבד לצלם צרורות של תמונות. זו גם הדרך להשוויץ במצלמה שלכם שיודעת לצלם 12 תמונות בשנייה.
הרשו לעצמכם למרוח
לפעמים דווקא מריחה של משהו שזז, מוסיפה לתצלום ולא גורעת ממנו. לרוב מומלץ לצלם עצמים נעים במהירות צמצם גבוהה אשר "מקפיאה את הרגע", אך דווקא הורדת המהירות יכולה ליצור אפקט מריחה שמוסיף לתמונה.
בצילום חצי אוטומטי, הקטנת מיפתח הצמצם והורדת רגישות החיישן (iso, החלופה הדיגיטלית של רגישות הסרט המוכרת כ-ASA) יורידו את מהירות הצמצם. על גלגל המצלמה גם פונקצייה ייעודית לקביעת מהירות הצמצם הנקראת Tv (Time value) או S (Speed). בפונקציה זו, אתה קובע את מהירות הצמצם, והמצלמה קובעת באופן אוטומטי את גודלו על פי כמות האור.
חפשו צורות וצבעים
אלה לא פנים של תינוק, זה כתם עגול וורוד. אחד הדברים שהופכים צילום לגרוע הוא עיסוק בתוכן שלו ללא כל עיסוק בצורה. התבוננו בצורות שבמסגרת מבלי להתייחס למשמעות שלהם, חשבו על הפרח כעל כתם אדום. בתור התחלה: יש כתם צל על האובייקט?
חפשו את האור
נהוג לומר שהכי טוב לצלם עם הגב לשמש. יש בזה משהו, אבל זה לא בהכרח נכון. עצם המואר מאחור יכול ליצור עליו קישוט אור, וגם הסינוור עשוי להתקבל יפה. בכל אופן חשוב לתת את הדעת על מקור האור וכיווניו. חלון בוהק, ארובות עיניים מוצלות, הצל שלכם – כל אלו דברים שאנחנו לא רואים בעין בלתי מזויינת, אבל נוכחים בתמונה ומשפיעים עליה מאוד.
***
ראיתם דבר יפה שאתם רוצים לצלם? בין אם אלה ערפילים באור הזריחה ובין אם זה חרדי נשען על תמונת דוגמנית בתחנת האוטובוס, חשבו איך אתם רוצים לצלם את זה. אלא אם זה צילום שמטרתו לציין שנועה התחילה ללכת ב-11/1/11, עניין חשוב בפני עצמו, לא מספיק להכניס את האובייקט למסגרת וללחוץ.
נכון, על פי רוב אין יותר מדי זמן לתכנונים, אבל עם מעט תרגול, כל עניין מהירויות החשיפה, גודל הצמצם ועומק השדה הופך אינטואיטיבי למדי. כל מה שצריך לעשות הוא לזכור שהכפתור היחידי במצלמה ממנו צריך להיזהר הוא כפתור הפורמט, שמוחק את כל התמונות. מלבדו, כל שאר הכפתורים שם על מנת שתשחקו בהם.
לגבר מדריכים צילוםPosted by גילי in כללי