דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
15 מרץ, 2007

איריסים. נסיעה דרומה

אירוס שחום בגבעות גורל
אירוס שחום בגבעות גורל

הכי אני אוהב אותם בלתי צפויים על מסלול הטיול, קבוצה פה, קבוצה שם, ובעיקר לא במקום בו מופיע על המפה "פריחת אירוסים". שמחתי למשל לפגוש באחד האביבים שעברו את אירוס ירוחם בירידה מכיוון מישור ימין אל נחל ימין המנקז אותו, על מסלול חביב במיוחד למיטבי לכת. השבוע, עקב צוק העתים (הזמן קצר, הפריחה מרובה, ובעל הבית חוסך) זה היה מסע דילוגים בין אתרי פריחה של שלושה מיני איריסים שיש בדרום – אירוס שחום, אירוס הנגב ואירוס ירוחם – כולם נגישים ברכב פרטי.

תחנה ראשונה – גבעות גורל

האירוס השחום, הכהה מבין האיריסים בארץ, נחשב לתת מין של אירוס הגלבוע. הדעות חלוקות באשר לגבול שבין שני המינים. עד לפני שנים אחדות דיברו על שלושה ריכוזי פריחה של אוכלוסיית האירוסים של גבעות גורל. שניים מהם, הצליחה הקקל להציל מפני עצמה, לא לפני שפרסום ב-ynet עצר את הריסתם הסופית, ואפשר לראות אותם ביער דודאים. תיאור השתלשלות העניינים של הסיפור ההוא באתר הקקל רחוק מלהיות מדוייק, אבל יש שם תיאור הגעה ומפה, ופריחה. כשלעצמי בחרתי בריכוז השלישי, הטבעי, ממש בסמוך לצומת גורל.

אמנם ישנן כמה דרכים צדדיות ויפות להגיע בהן דרומה, אבל נדמה כי כל מי שמדרים עובר ממש ליד האיריסים שבצומת גורל – ושווה לעצור. בשבת אולי אפילו עומד שם גזלן. צומת גורל הוא הצומת בו פונה בשנים האחרונה כביש 40 פנייה חדה שמאלה, והופך לעוקף באר שבע (ועבור מי שהדרום בשבילו היא שכונת התקווה: כביש שש כבר נוגס בביר מאחז). ממש אחרי הפנייה שמאלה עובר הכביש מעל פסי הרכבת ומיד אחר-כך, משמאל, ירידה נוחה לעבר הגבעה שעליה ריכוז פריחה יפה. אני משכנע את עצמי שזה לא שדה מעובד הדבר הזה שהשביל הכבוש ואני הולכים דרכו, ועולה על הגבעה שנותרה מאתר הפריחה דרכו סללו את עוקף באר שבע. מדווחים לי על פריחה רבה במיוחד בתל ערד. גם שם האירוס שחום.

האיריס הכמעט שחור הזה יכול להופיע בכל מיני גוונים: חום בהיר, וסגול כהה, וסגול פחות כהה, וסגול לא כהה כלל ועיקר (הייתי אומר גם ארגמן אבל את זה תפס איריס אחר). ממול עובדים במרץ מערבלי הבטון, ומישהו מניח קו צינור בטון שאולי יהיה אפשר ללכת דרכו בין שטיפון לשיטפון. בין לבין עוד המון פרחים: צבעוני, ומקור חסידה גדול במיוחד, ואיש אחד מאוניברסיטת באר שבע שבא להראות לאורח מגרמניה את יפי הארץ מספר לי שעמוד הפריחה הגבוה הזה שלבש סוודר לכבוד קור המדבר, אינו סוג של מרווה אלא צמריר או משהו כזה, הייתי מהמר של שלהבית. זהו הסייפן הסגול (נדיר למדי), ושלזה קוראים הרדופניון, ושהצהובים הקטנים הם לא נוריות אלא דמומיות דווקא. בקיא האיש. וכן, השביל שכבשו רגלי המטיילים, דווקא עובר בשדה חיטה. חיטת בעל נמוכה, שטרם העלתה שיבולים. נוכח בקשות הגולשים בפרק שעבר, אמנע מלהרחיב על חיטה של יהודים וחיטה של בדואים. בעוד שבוע שבועיים אגיע אינשאללה לאיריס ההדור באיתמר, אבל בינתיים אני בנגב, ופה כמובן אין פוליטיקה – רק פרחים. המון פרחים. קול קורא לנדוד לנדוד.

אירוס הנגב

אם כבר יש עוקף באר שבע, אני עוקף את באר שבע בואך אירוס הנגב בנחל סכר, ואולי, אני חושב לעצמי, אספיק גם לאלו שבהמשך הכביש לניצנה. מכיוון שגם ככה זה הטיול של השבוע שעבר, אני מסתפק בקרובים שיותר שבהם. אחרי רמת חובב אני מחפש את סימן ההיכר, תחנת אוטובוס בלי גגון (ובלי פוליטקה עכשיו), יורד ימינה לשטח ומאפס את המטר-מטר. חולף על פני אוהל בדואי בודד, על קצת מהמורות בדרך, על קטע חולי ביוחד שמזכיר לי לא להתחפר, ואירוסים אָין. הרבה מדי לעומק השטח (זה פחות מקילומטר, שלא תבינו) אני פוגש קטע שביל חולי ממש שמשכנע אותי לרדת מהאוטו. הבום של ריח הפסולת הכימית, מזכיר לי ריח של בית מרקחת של פעם, ומשכנע אותי סופית להכניס לרוורס. אני נוסע לחנות במקום חניה מוסדר – ליד האוהל. אהלן וסהלן.

מכיוון שאני מתבייש לדבר ערבית, שני הצעירים מבנים שאני מחפש כמהין ושולחים אותי לכביש רביבים. לא, לא כמא, סאווסן, אני מתעקש, ומראה תמונה של הפרחים. לא, אין פה, הם מסכימים. יש, אני מתעקש, מישהו שיודע אמר לי. משימתי העיתונאית היא הרי להביא את התיאור האחראי והעדכני לדרכי ההגעה למקום הפריחה, ולמצבה, ואני לא ממש מתכוון לוותר עכשיו. הם, מצדם, חושבים שבאתי לקחת את הפרחים, ולא – כמו שאומרים באינגליז – לקחת תמונות. אני שואל ונענה כי אין בעייה שאשאיר את המכונית ואלך לחפש. עאבד מצטרף אלי. אנחנו עולים על הגבעה, והוא מספר לי שעלי העירית טובים לכאבי שיניים. הריח הורג אותי. אני מנסה לתעל אותו לכאב ראש – ולא מצליח. הוא חוזר לאוהל, ואני הולך לחפש. וגם הוא, אבל הוא לא אומר לי את זה.

מצאתי. פרח אחד ולידו ניצן שיהיה גם לגולשים, ועוד אחדים כמאה מטר ממנו – אחרי פחות משעה. בין לבין אני גם פוגש באיריס מיניאטורי בסגול בהיר בהיר, והמון פרחים. מצלם, חוזר לאוהל, וקצת אחרי חוזרים ההם עם אגודת איריסים ביד, על בצליהם. מעניין אם מישהו שילם להם פעם משהו על דברים כאלה או שזו יוזמה (משהו שבפוליטקה יגידו לכם שאין לבדואים). בכל אופן, זה איריס שלישי פה – גם הוא מהמיניאטורים, בסגול עז. חראם, אני אומר לו (למרות שזה לא ממש פרח מוגן), וגם שזה לא זה, ומראה לו במצלמה מה חיפשתי, והכי טוב לשים אותם באדמה, ועכשיו, אם כבר יש לך פרחים תמצא אישה. אחרי שאנופף לשלום אראה אותו שם אותם באדמה לצד האוהל.

עאבד כבר לא לא מריח את זה, ואני רואה כוכבים. אני לא יודע לכמה מכם יצא לראות כוכבים. לא בסרטים המצויירים, בחיים. פתאום, קצת חושך בעיניים כמו לפני שמתעלפים, ונצנוצים של אור. אני עף, אני אומר לו, אני מסטול לגמרי מהחרא הזה, וחושב שהתחנה הבאה תהיה כבר על אירוס ירוחם.

התחנה הבאה היא דווקא במרחק תחנת אוטובוס אחת, עמוד (בלי גגון) שהשלט עליו מכריז 'נחל סכר'. נכנסים, מודדים 400 מטר, והופס הנה מלא איריסים בשיא פריחתם. עכשיו הריח קורא לי לנדוד לנדוד, לראות פרחים כשכל הזמן הריח לוחץ מבלוטת הזיכרון הסמוכה עמידה בתור של ילד חולה בן שלוש, נו באמת. כיוון שוויתרתי על תחנת האיריסים בקילומטר ה-132, בדרך לניצנה (יש לימן עם איקליפטוסים), אני כבר חושב הי דימונה. יש שם אמנם מפעל טקסטיל שאולי מסרטן את הסביבה, אבל לפחות לקרינה המייננת אין ריח.

למרבה השמחה אני מחליט לנסוע דרך שמורת אירוס ירוחם. (מכיוון שרק עכשיו מתברר לי שההוא במישור ימין, גם הוא 'איריס הנגב', ולא 'איריס ירוחם'). זה בערך באמצע הדרך בין ירוחם לדימונה, השילוט טוב יחסית, המקום מגודר, הרעייה אסורה, הכניסה חופשית, ומסלול ההליכה כבוש היטב ברגלי מטיילים ומסומן ביתדות וחוט משני צדיו. למרות שהשלט אל הכניסה לשמורה ממציא מילה אנגלית חדשה, IRUS, בשער עצמו שלט המסביר כי הפרח בשמורת הטבע iris yeruham הוא the petra iris, אם חסר למישהו עניין על דרך הבשמים. חייל בעמדת שמירה ממול מדווח על תנועת הרכבים המגיעים לשכונה, ומתלוננן שלא החליפו אותו זה שעתיים. הנה זה מתחיל לשעמם, עוד איריס ועוד איריס, והם קצת מתחילים להיראות לי יותר מדי דומים. אני לא מספיק לחשוב את זה, ובמרכז השביל, מקיפות שלוש יתדות קבוצה של איריסים שפורחים בצהוב בהיר. כמה מרענן. בסך הכל, אפשר לגמור את המסלול הבלוני (קו המוביל למסלול מעגלי) בחצי שעה בקלות, ומלבד איריס פטרה פורח פה גם האיריס הקטן של עאבד (צהרון מצוי). מלבד איריסים ראיתי מלא מלא מצליבים, את צבעוני הנגב ,ומנתור ונץ חלב וזהבית ובן פרג ופרג ופרפר וסביון ועוד איזה מורכב צהוב או עשרה. כשאני יוצא, מגיעים שוב הגרמני ומר טלמון, בטח פרופסור. הוא בקיא, כזכור, ומתקן אותי באשר לחוביזה טורבו שמתגלה דווקא מחוץ לשמורה – זה לא סוג של חלמית, אלא סוג של חוטמית. שיהיה. לגבי דידי זה בעיקר פרח מקסים ופשוט. הפעם אנחנו מברכים בלהתראות, ואני ממשיך לאיריסים של מישור ימין.

תחנה סופית

ד"ר יובל ספיר, שכיוון אותי לשם שאל כמה רחוק אני מוכן לנסוע בשביל איריסים יפים. הוא עמצו לא ראה אותם כבר שש או שבע שנים. אחר כך שביקש שלא אספר על האיריסים ההם, והותיר אותי עם דילמה מקצועית. עניתי שהמחק אינו בעייה, והתעלמתי לעת עתה מבקשתו.

אני חולף כהרגלם של מטיילים על פי דימונה ביעף, עובר את צומת רותם והעיניים פוזלות שמאלה לשם גיוון. פרח גדול אירוס ירוחם, ולמרות שאני במהירות בין עירונית העין קולטת, הרגל עוברת לברקס, ואני אפילו לא הולך להתבונן בו מקרוב, רק רושם עבור מחפשי האיריסים של גבעות קדמאי את העובדה שזה ליד הקילומטר ה-128 (כביש 25 אם איבדתם אותי). משהו לא נראה לי כשאני מעמיד את המכונית בצומת צפית.

מסתובב, לא מוצא. הולך בערוץ, חוזר, לא מוצא. מלוח ספוגי מצליח לתפוס את תשומת לבי, ועוד איזה פרי ירוק עם עלים כמו של חצב, ואני פא בשביל זה פה. אולי אני לא זוכר נכון, לא יכול להיות. עושה עוד סיבוב. אין. הדוינה הזו כבושה לגמרי, מלאכותית עד זרא, ודבר לא צומח בה מלבד מרכזת טלפונים או משהו דומה. מה? גם את זה הרסו? חוזר לאוטו לחפש את ההסבר ששירבטטי, מגלה שזכרוני לא הטעני. רובם, רשמתי לעצמי, מתחת לעמוד החשמל. אני הולך חזרה לראות אם משהו שרד באיזור עמוד החשמל. יוק.

ונעבור לחדשות

מ"א רמת הנגב מפרסמת מרתון של הדרכות באתרי פריחה עם רט"ג ובית ספר שדה, צלצלתי, בשניים מהטלפונים לא ענו, בשלישי לא ידעו על מה אני מדבר. הדוברת בטח אוטוטו מעבירה את המידע. תחנת המידע, בכל אופן היא בתחנת הדלק של צומת טללים – והיה אם שאלתם את עצמכם.

עדי טופר, טיולי אופניים, מספר שלא רק הפטריה שעל שמה קרוי המושב ממלאת עתה את השטח סביב כמהין, אלא גם איריס הנגב. "הגשם בטח יגמור אותם".

מטר לפני שער הכניסה לקיבוץ ניר יצחק יש דרך עפר שעוקפת את הקיבוץ. מצפון לקיבוץ נמצא אתר אירוס הנגב שנשחשב להכי יפה. לא חדש, אבל שווה הדגשה. אגב, גם קיבוץ מגן מגן על אוכלוסייה של איריס הנגב. שמורת עציץ (גם אם אינה שמורה מבחינה סטטוטורית).

בשבת, (17.3) עורכת החברה להגנת הטבע טיול אוטובוס למבוגרים אל פריחת אירוס ירוחם ואל חרבת חלוקים ("נגלה את העיר האבודה, בה נמצאו שרידים מרשימים ומסתוריים מהתקופה הישראלית הקדומה”) 189 שקלים ( 126 לחברים). לפרטים והרשמה:03-6388688, 057-2003030

בשבוע שעבר הייתה בחלקים הנמוכים של הגלבוע פריחה מרובה של איריס הגלבוע. זה גם החל לפרוח עתה באיזור מבוא חמה שבדרום הגולן.
בסוף השבוע תתקיים צעדת הגלבוע הבינלאומית ה-41. מארגני הצעדה הוותיקה ביותר בארץ (והיחידה הבינלאומית), מציינים כי לאחרונה אף הוכרזה ע"י איגוד הספורט העממי האירופי כאחת מ-3 הצעדות הטובות בעולם. מגיעים החל ב-06:30 בבוקר לגן הלאומי מעיין חרוד, ועולים לאוטובוסים לנקודת הזינוק למסלולים. שיהיו בריאים האנשים. בצעדה 4 מסלולים: "משפחתי" בן 5 ק"מ (מתקיים גם בשישי, ומיועד בעיקר למשפחות, "עממי" 11 ק"מ, ושני מסלולים "בינלאומיים" בני מסלול 20 ק"מ. אחד ביום שישי ואחד בשבת. פרטים והרשמה: מוקד הגלבוע 04-6533361, 25 שקלים לאדם.

האיריס הנצרתי פורח גם הוא בימים אלה. בגבעת המורה ובנצרת הוא כבר מעבר לשיא. על פי דיווח אחר האירוסים בהר יונה, באמצע פריחתם.

למרות מה שנאמר לנו בתחילת עונת האיריסים על ידי הקרן הקיימת, לא הוקמו מחסומים להגן על אירוס הארגמן ביער קדימה מפני דריסה. זה גם לא היה עוזר. האלמונים שהשחיתו את האיריסים, עשו זאת לא רק בגלגלי טרקטורנים, אלא גם ביד. חוצמזה הם עשו סיבוב גם בשמורת קדימה – אולי על מנת להעיר גם את רשות הטבע והגנים. הרשות, בכל מקרה – הודיעה כי בכוונתה להעביר את האיריסים. לא ברור מה יותר מטריד המחשבה שאי אפשר לסמוך על קק"ל בעניין הזה, או הרושם שתפישת הגנת הטבע ברשות היא לקבץ את ערכי הטבע המוגנים לתוך השמורות.

קישורים

פעם היו כאן איריסים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2868618,00.html

מישור ימין – מעלה פלמח – נחל חתירה

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Tiyulim/maslulim/HarHnegev/HarHnegev1/ms1425.htm

בעקבות האירוס השחום ביער הדודאים

http://212.199.160.128/kkl/rad718A9.htm

רולינג, טיולי אופניים

http://www.rolling.co.il/hebrew/start.html

מרתון פריחה ברמת הנגב, שבת זו

http://www.ramat-negev.org.il/info/flowers.htm

הערת עריכה: הכללים הרי שם על מנת לעבור עליהם. כלל הההאחדה, על פיו הכי חשוב שיהיה כתוב באופן אחיד, לא ממש עוזר בחיים בעידן מנועי החיפוש. כשמדובר במילים כמו איריס/ אירוס, ששתהים נכונות, עדיף להשאיר את שתיהן בטקסט :)

איריס ודני מגולני
איריס אחד למיטיבי לכת מאחד האביבים שעברו

איריסים בגבעות גורל
איריסים בגבעות גורל

כמעט שחור. אירוס בגבעות גורל
כמעט שחור. אירוס בגבעות גורל

הכי כהה שמצאתי. בגבעות גורל
הכי כהה שמצאתי. בגבעות גורל

בדרך כלל הם יותר בהירים משחור. עדיין בגבעות גורל
עדיין בגבעות גורל

דמומית
וגם זה

אירוס שחום בגבעות גורל
ופה בכלל מצא חן העיני הכתם הירוק על הניצן שליד.

אירוס הנגב
וזה כבר בנחל סכר. איריס הנגב

איריס הנגב. נחל סכר
והנה גם עמוד חשמל

איריס
אירוס מיניאטורי בנחל סכר. מישהו יודע להגיד אותו?

איריס
אירוס מיניאטורי. צהרון קטן

אירוס הנגב
נשיקת פרידה מאירוס הנגב

וזה איריס ירוחם. the petra iris
וזה איריס ירוחם. the petra iris

אירוס ירוחם
וזה, נדמה לי, מה שמייחד אותו. העלים הצרים

אירוס בירוחם
ולפעמים מייחדים אותו דברים אחרים. אירוס בירוחם

אירוס ירוחם
או אחרים. עוד אירוס בירוחם

אירוס בירוחם
בן פרג

פרג בשמורת אירוס ירוחם
ואבא שלו

חלמית גדולה בירוחם
וחוביזה טורבו

אירוס ירוחם
וסוף סוף מתחילה השמש לרדת ולצבוע את הפרח באור. אירוס אחרון בירוחם

צומת צפית
אומרים שהייתה פה דיונה עם איריסים. צומת צפית

אירוס בירוחם
על כל פנים, עכשיו יש פה סוללה למופת. ישרה פלס.

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום חמישי, 15 מרץ, 2007 בשעה 1:16 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>