דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
11 מאי, 2011

עתיד דרך אדום המקראית

בשימוש עד היום, דרך אדום. צילום: גילי סופר
בשנים האחרונות זוכה דרך הבשמים לעדנה. מהנתיב שהוביל מחצי האי ערב לפטרה ומשם לחוף הים התיכון (ושלוחה נוספת לדמשק), נודע במקומותינו בעיקר הקטע שחוצה את הנגב ממואה שבערבה לכיוון עבדת (הידוע גם כ'דרב אל סולטאן'). 4 הערים נבטיות לאורך הדרך – עבדת, ממשית, שבטה וחלוצה – אף זכו למעמד של אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

דרך חשובה נוספת – יש שיאמרו אף חשובה יותר – היא דרך אדום המקראית, הדרך הראשית מירושלים והר חברון לאדום, המוזכרת אי אלו פעמים במקרא.

יש הטוענים שגוגל הוא הדבר הכי דומה לאלהים שקיים בעולמנו. מכיוון שאלהים נמצא באיזור חיוג תפוס לאחרונה, עשינו ניסוי קטן בגוגל, והשווינו שני מושגים: "דרך אדום" "דרך הבשמים". החיפוש העלה שדרך הבשמים מוזכרת ברשת פי עשרה ויותר מדרך אדום (כ-20 אלף פעם לעומת 1,780). שתי מחרוזות החיפוש, ראוי להדגיש, לא זוכות לפופולאריות יוצאת דופן, אפילו פחות פופולאריות מ"גילי סופר" (25,700), שלא לדבר על "מסע אחר" (171,000).

מאידך גיסא, דווקא נחמד מאוד מה שמביא גוגל על דרך אדום, מסלול אופניים שעשו החבר'ה משדה בוקר בין המצודות העתיקות שלאורך הנתיב, וגם סריקה של שני פרקים המספרים על זיהוי הדרך בשנות ה-50. אחד "גילויה של דרך אדום" מאת יוחנן אהרוני, והשני "מסתורי דרך אדום המקראית", מאת בנו רותנברג.

תהיינה הסיבות שבעטיין עלתה הדרך הנבטית על ראש שמחתנו אשר תהיינה, נדמה שקיפוחה של הדרך בה צעד אברהם אבינו (טוב, נו, לא באמת, הוא הרי סתם דמות ספרותית) מוגזם, וכי הגיע הזמן שנתן את הדעת גם על המורשת שלנו.

ההתעניינות בדרך העתיקה, המשמשת עד היום את הבדואים באיזור, אינה מקרית. בשנים האחרונות ישנן אי אלו יוזמות "פיתוח" המאיימות להרוס את הנתיב העתיק, שתיים מהן גדולות במיוחד. אף כי לא הייתי מציע למשקיעים לרוץ ולהשקיע במניות של אותה חברת חיפושי נפט, עדיין לא הוסר סופית איום הקידוח במעלה זרון (מסע אחר 000) שלאורכו עוברת דרך אדום. מטרידה הרבה יותר תוכנית חברת רותם אמפרט לכריית הפוספטים בשדה בריר שליד ערד, המאיימת – כך לפחות על פי המתנגדים לכרייה – להפוך את נחל חימר דרכו עוברת הדרך ההיסטורית למסוע פוספטים ודרך משאיות.

תושבי ערד שיצאו למאבק בתוכניות, גילו להפתעתם שחברה להגנת הטבע, לא ממש עומדת לצדם במאבק: התוכנית אינה מופיעה בדו"ח האיומים על השטחים הפתוחים שמוציאה החברה מדי שנה, וקולה לא נשמע בעניין. יתרה מזו, התוואי המקורי של שביל ישראל שעבר בדרך העתיקה, לאורך נחל קינה ונחל חימר, הוסט לפני שנים אחדות לכבוד תוכניות הכרייה. לטענת התושבים, מקריבה החברה את השטחים הפתוחים באיזור ערד, כמו גם את בריאותם של 40 אלף תושבי האיזור, למען שמירה על שטחי "חצבה מערב", שגם בהן מתכננת רותם אמפרט כריית פוספטים – כרייה שנבלמה בקמפיין 'ארץ בראשית' לפני שנים אחדות, אך עדיין עומדת על הפרק.

לאחרונה, החליטו בערד לצאת בגלוי נגד שתיקת החל"ט, ועלו על מסלול התנגשות חזיתי איתה. שניים מחברי עמותת "רוצים לחיות בלי מכרות", דב פוניו, וד"ר בתיה רודד, פרסמו מאמר בנושא. תגובת דובר החברה למאמר, הייתה קצרה ומפתיעה: "המאבק הוא בנושא בריאותי ואין זה תחום עיסוקה של החברה להגנת הטבע".

עמדת הדרג המקצועי קצת יותר מורכבת. ראש אגף שמירת טבע בחברה, ניר פפאי, מסביר שתוכנית מתאר לכרייה שנמצאת כעת בהכנה, ובמסגרת זו צריך לפעול. "חייבים לראות מה החלופות". לדבריו, כגוף בר שיח החל"ט לא יכולה רק לצעוק שאסור לכרות. "כגוף רציונלי אנחנו צריכים לראות מה הצרכים, ואז להגיד איפה. אנחנו לא מסתירים שמטריד אותנו שזה ילך למקומות מאוד רגישים". עם זאת מוסיף פפאי, שאם ישתכנעו שיש פה פגיעה בבריאות הציבור, לא יתמכו בכריה.

פפאי מכחיש מכל וכל את ההאשמה על עסקה כלשהי של בריר תמורת חצבה מערב. "אין לנו שום מחויבות, אלא רק צורך לראות את הדברים בראייה כוללת. הכי קל לארגון שמתבסס על תמיכה ציבורית פשוט להצטרף למאבק. אבל זה נורא לא רציני, זה שטחי. ומה יהיה מחר? כשיבואו ויגידו 'בוא תבחר איפה לכרות'?".

ובאשר לדרך אדום? בקושי ניתן היה לחלץ הצהרה כלשהי על חשיבותה מאנשי החברה. דובר החברה חזר וענה כי מכיוון שאין כיום כל תוכנית המסכנת את המרחב או את הדרך וגם לא יוזמה המקודמת לשימורה "אין למה להתייחס". פפאי מצדו מציין כי הוא מניח שאם יהיה מצב שיכרו, אפשר יהיה לדבר איפה יכרו ואיפה לא בתוך שטח התוכנית. "אני אומר בואו נבדוק מה הערכיות. השטח הוא גדול, ויש שטחים יותר מרוחקים. לא חייבת להיות כרייה בנחל קינה". היחיד שניתן היה לחלץ ממנו (במאמץ ניכר) אמירה כלשהי בזכות חשיבות הדרך, היא שי טחנאי, רכז שמירת הטבע בדרום: " זו מערכת שראויה לשימור, הוא אומר, וחוזר על הטענה שאין עליה כל איום "היום זה חלק משמורת טבע מדבר יהודה דרום. שכרגע לא מאוים על ידי אף תוכנית: גב קינה, חרבת עוזה חרבת רדום, וכל איזור שנמצא ממזרח לה, והדרכים שעברו בו. בסך הכל זה איזור מאוד ערכי, שתוכנית בריר לא מאיימת עליו".

דב פוניו, שמוביל את הקו על פיו יש להדגיש את הנזק של התוכניות לטבע ולערכי המורשת, ולא רק לבריאות התושבים, דוחה את הדברים בתוקף. "התוכנית הנוכחית היא להעביר את חומר הכרייה דרך נחל חימר, בדרך אדום. אין דרך אחרת. זו התוכנית ואין בלתה".

"מה רוצים לומר לי?!", ממשיך פוניו, "שאם יהיה שם מכרה למעלה, זה ייעלם לגמרי ממי שמגיע לאיזור?! הנוכחות של המכרה תחסל את המקום כאתר תיירות. נקודה". כדוגמה הוא מביא את בקעת צין. גם מי שרוצה להגיע למקום שלא נפגע, רואה בכל מקום סביבו מכרות. "זה מזעזע ולכן מטיילים שם הרבה הרבה פחות. זה היה איזור טיולים ענק שהפך להיות זניח כי הכל שם הרוס".

בשנים האחרונות הצליח פוניו להביא אלפי מטיילים לנחל קינה. "מי שיגיע לנחל קינה, לא יגיע לשלוחת צלמון", הוא אומר בהתייחסו לדרך הבשמים. "אני מכיר את שלוחת צלמון כאת כף ידי, זה מקום שנמצא מאחורי גבו של אלהים. לעומתו נחל קינה נגיש לאלפי משפחות עם ילדים שמגיעות הנה. בחגים עומדות פה עשרות מכוניות, ניגשים ונהנים מטבע. אי אפשר להגיד שאם יהיה שם מכרה זה לא יפגע בזה. דרך אדום עוברת על הנתיב ויורדת לנחל קינה עד להתחברות עם נחל חימר. יש לי את התוכניות שלהם: מסוע הפוספטים שאמור לרדת למישור רותם עובר בתוך זה". פוניו ממש כועס על אנשי החברה, ובפרט על פרופ' אמוץ זהבי, ממקימי החברה, ומנהל בית ספר שדה חצבה, שאף התבטא בעבר בעד חלופת הכרייה בערד. "אני מדבר על נכס של מורשת עם ישראל שבו עלו המרגלים של יהושע, שבו ירד יהושפט להילחם במלך מואב".

נדמה כי הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה, ירתום את הגופים הנוגעים בדבר (משרד התיירות, רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים, משרד החינוך והתרבות, פורום התיירות של הרשות לפיתוח הנגב ואחרים) ויקדם יוזמה לשימור וטיפוח דרך אדום כאתר מורשת – אם לא כאתר מורשת עולמית, לפחות כאתר מורשת לאומית.

גילוי נאות: הכותב בוחן את האפשרות להפוך לתושב ערד בקרוב

נחל קינה. צילום: גילי סופר

Posted by גילי in כללי

2 תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום רביעי, 11 מאי, 2011 בשעה 16:21 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

2 תגובות to “עתיד דרך אדום המקראית”

  1. פוניו דב says:

    שי טחנאי אומר"זה אזור מאד ערכי שתכנית בריר לא מאיימת עליו". כנראה שי שכח את התכנית להובלת הפוספט.דרך ההובלה יורדת אל נחל קינה ובהמשך אל נחל חימר- בתוואי בו עברה דרך אדום המקראית. כך זה מופיע בתכניות. כך נאמר על ידי נציג רותם -אמפרט בסיור ב18.5.2011. גם ענת רסקין מערד היתה נוכחת.

  2. Gideon Mishnaevsky says:

    המגמה המסתמנת: הפיכת הנגב המרכזי כולו למכרה פוספט
    פתוח, אחד גדול. פתרון רדיקאלי לבעייה: צבירת מידע
    והפצתו לצבור ולגורמים מקבלי ההחלטות באשר לרעה הבריאותית הגלומה בדשון עם מוצרי הפוספטים. יש מקום
    להראות תחילה סטטיסטית כי בערד למשל רבו מקרי הסרטן
    משום קרינת רקע ראדיואקטיבית. הן מאז שנות החמישים
    עת החלו לדשן שדות הטבק בסופרפוספט נסתמנה נסיקה
    במקרים של סרטן הריאות…יש מקום להשוואה בין ערד,
    מודיעין וקריית טבעון. אם יחדלו מחליבת סלע הפוספט
    יקיץ גם הקץ לרעה חולה עקשת אחרת: הפלרת המים.
    גדעון.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>