דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
17 מאי, 2011

כתם הדיו – תעשיית הדפוס וזיהום

מכל האותיות, דווקא עלי נפלה האות של הזיהום. כל ה-ז'.

תעשיית הדפוס היא מהמזהמות ביותר. בעצם, שורשיה נעוצים עמוק בזיהום: מקדמת דנא עבדו סדרי דפוס בעופרת, שהוא חומר רעיל. המעניין הוא, שכבר מהמאה ה-18 ידוע שהעופרת רעילה – אבל זה כנראה לא עניין באמת את מי שעשו הון מהענף.

לא פלא שזו נחשבת לאחת התעשיות המזהמות ביותר. יש המדרגים אותה במקום הרביעי ברשימת התעשיות המזהמות (בבריטניה), ויש במקומות דומים. כיום הדפוס בכל: עיתונים, ספרים, עלונים, ארגזי קרטון, שקיות פלסטיק, שילוט, כל עטיפה ולשונית של שקיק תה.

ראוי להדגיש שהתעשייה עוברת שינויים מרחיקי לכת, ובכלל זה בתחום השפעותיה הסביבתיות, אך עדיין, רשימת מיני הפסולת והזיהום שמייצר תהליך הדפוס אין סופית כמעט (בנוסף להיותו עתיר אנרגיה בכלל ושינוע בפרט).

המרכז לייצור נקי בהתאחדות התעשיינים תרגם לפני שנים אחדות חוברת שכותרתה "מניעת זיהום בתחום תעשיית הדפוס", המשרטטת תמונה מטרידה ביותר. לדוגמה: בשלב קדם הדפוס נפלטים לאוויר אדי ממסים שונים של דבקים המותזים לקומפוזיציית הסרט, אדים הנוצרים מניקוי גליונות הקומפוזיציה ומתהליך ההקשחה בחום של הלוחות, ואדי אמוניה הנוצרים בתהליכי האוזאליד. בשלב זה נוצרת גם פסולת נוזלית הכוללת בין היתר כימקלים עם פסולות כסף מתמיסות הפיתוח והקיבוע; תמיסות אלקליניות משומשות ממעבד לוחות האופסט עם פסולת שרפים, חומרי צבע, ומרכיבי דיאזו; תערובות ממסים ופסולות של פוטופולימרים מוצקים ומוצקים למחצה.

אפשר למצוא שם חומרים מזיקים במיוחד דוגמת טולואן, ציקלוהקסנון או כסף, אך הפרסום מצליח לסקור את התהליך מקדם הדפוס ועד לאחריו, וכן למנות את חומרי הפליטה והפסולת הרבים, מבלי שניתן יהיה להבין ממנו מה הם המזהמים העיקריים של תעשיית הדפוס.

בכלל, אם יש משהו אחד ברור שניתן לומר על זיהום הדפוס, הוא שמדובר בחור שחור אחד גדול. כתם דיו. השאלה הפשוטה לכאורה, "מה הם המזהמים העיקריים של התעשייה", נותרה ללא מענה. הצלחתי לא לקבל תשובות מהתאחדות התעשיינים, ממשרד התמ"ס, מהמשרד להגנת הסביבה, מגורמים בתעשייה, ואפילו מהמחלקה המדעית של אדם טבע ודין. שורה של מומחי זיהום ענתה את אותה תשובה בגרסאות שונות: התקלת אותי.

בבתי דפוס בהם לא ננקטות פעולות מנע, עובדי הדפוס שואפים לאורך כל היום את אדי הממסים (בעיקר תרכובות אורגניות נדיפות, VOC). "זה חלק מהדפוס", מספר גונן שגיא מהמקומון גפן המפורסם בישובי בקעת הנדיב " יש הרבה מדללים, חומרים שעושים היי". לסוטול הזה יש מחיר הכולל נזק לכליות לכבד ולריאות, ייבוש של העור, דרמטיטיס, והשפעות על מערכת העצבים. "בבית דפוס יש חומרים שאסור אפילו לגעת בהם בידיים", מתמצת את העניין יוסי מור, מחברת אקופרינט.

בעבר היה שימוש נרחב בצבעים שהכילו מתכות כבדות. כיום, עם עליית המודעת לסכנה הסביבתית הטמונה בהן, יצאו אלה משימוש כמעט לגמרי, אם כי נותרו צבעים דוגמת "כחול פרוצס" המכילים נחושת.

לשאלה באשר לתעשייה בארץ, יש יותר מתשובה אחת. בעוד בבתי הדפוס הקטנים אומרים במפורש כי "אף אחד לא בא אלינו בדרישות" והשפכים חוגגים. בתי הדפוס הגדולים עשו כברת דרך ארוכה בשנים האחרונות. דורון חרפק, מדפוס גרפיקה בצלאל, מספר שעד לפני עשר שנים היה למשל שימוש נרחב בלכה על בסיס ספירט, וכיום כבר לא רואים את החומרים הללו. "התעשייה יותר מתקדמת, הצבעים יותר על בסיס צמחי והממיסים יותר ידידותיים. כל הזמן יורדות הכמויות של החומרים הללו". בנוסף, מי שעובדים בצבעים נוזליים מתקינים מערכות ניטור שקולטות ומעבות מנדפים ואף שורפות את עודפי הגזים. הדברים נעשים בעיקר מטעמים של בריאות העובדים. חרפק מספר שהוא מחויב לנטר את חשיפת העובדים לחומרים מסוכנים, ולבצע בדיקות תקופתית לוודא שלא נחשפו. הפסולת הרעילה, "טונה, טונה וחצי מדי חודש", נאספת ומועברת לרמת חובב (טיפול שעיקרו ריכוז והרחקה של החומרים הבעייתיים – אך לא סילוקם).

כמו תמיד, השאלה היא מה החלופה. תחום הדפוס הירוק מדשדש. מור מאקופרינט, טוען שמלבד כמות הייצור אין סיבה שהדפסה ידידותית לסביבה תהיה יקרה יותר. עיקר העניין בדפוס "ירוק" הוא דווקא הנייר. באופן מסורתי נעשה שימוש בכימיקלים לייצור הנייר, הלבנתו והוצאת העצן (ליגנין) מהעיסה. "בנייר אקולוגי, כל התהליך הוא עם חומרים מהטבע, כך שגם אם אני מטמין אותו, אין חומרים שפוגעים אדמה ובמי השתייה", הוא מסביר. "יש גם נייר תואם כרומו, אחד לאחד. הוא יותר יקר במשהו כמו 20%, ושאר מרכיבי הדפוס זהים". השימוש הוא בצבעים על בסיס צמחי, ואולי הכי חשוב – אם יש ברירה נמנעים מציפויים של לכה, ובוודאי מלימינציה, ציפוי ניילון שהולך ונהיה נפוץ.

אדיר מזרחי, סמנכ"ל הפיתוח של מאירגרף, ניסה להרים מיזם של הדפסה ירוקה (greenprint.co.il) – וויתר. "אנשים לא מוכנים לשלם אפילו 10% יותר עבור דפוס ירוק", הוא אומר. מזרחי מספר כי השקיע בכך עשרות אלפי שקלים, ומאמצים ניכרים בחינוך העובדים. "בתקופה שרציתי להשליט את המהפך הזה פה, לקחנו חומר חומר וחיפשנו חלופות ירוקות. בקושי מצאנו. הדברים שמצאנו היו יקרים ב-40%. בסופו של דבר נסוגתי".

חרפק מצדו מציין שבסופו של דבר הבעיה נמצאת במקום אחר: ההתפתחות הטכנולוגית הביאה לירידת המחירים, ודווקא להגדלת כמויות הדפוס. "הדבר העיקרי הוא הורדה של תרבות הצריכה. זה כאילו נגד האינטנרס שלי לומר את זה, אבל צריך להפסיק להדפיס כאלה כמויות".

נייר ירוק? בקשו את התקן של המועצה לניהול יערות , Forest Stewardship Council) FSC).

קישורים

http://www.fsc.org

http://grafica-bezalel.com/h-about.asp

http://www.greenprint.co.il/

http://www.industry.org.il/_UploadsCl/dbsAttachedFiles/madrichdfus.pdf

http://www.bigskyprint.com/print-paper-environment.pdf

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-29428-00.html?tag=17-59-59

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שלישי, 17 מאי, 2011 בשעה 0:48 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>