דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
26 נובמבר, 2006

טיול סתיו להר הצופים

באוניברסיטה אמרו שהגן הבוטני בהר הצופים מוזנח ומצבו אינו משביע רצון, אחרים היללו את הנעשה בו בשנים האחרונות. הגרסאות הסותרות, העלו אותי שוב לקו 26 אל הקמפוס. דה ז'ה וו.

זהו ותיק הגנים הבוטניים בישראל, שהשנה חגג 75 שנים להיווסדו. את הגן הקים ב-1931 פרופ’ אלכסנדר אייג, בעזרת מיכאל זהרי ונעמי פיינברון, מחלוצי המחקר הבוטני בארץ, לימים פרופסורים שאז עוד היו עוזריו. על פי חזונו של אייג אמור הגן לייצג את כל צומח ארץ ישראל לפי חבליה השונים, כשכל חלקה היא בית גידול מסוים בזעיר אנפין. ב-19 השנים בהן הייתה ירושלים מחולקת והר הצופים היה מובלעת, היה הגן נטוש. רבים מצמחי הגן לא שרדו את התקופה, אך עם זאת לא מעט עצים שניטעו בגן בשנות השלושים והארבעים נותרו בו. לאחר מלחמת ששת הימים שבו אנשי האוניברסטה לטפח אותו.

כאשר אומרים 'לטפח את הגן', עולים בדמיון שבילים מסודרים, מדשאות מוריקות, וצמחייה גזומה על פי מיטב כללי האסתטיקה. זה לא מה שיש פה. כאן, הניסיון לחקות את פני הדברים כפי שהם בטבע, יוצר במקום חן מסוג אחר לחלוטין. פראי. אפשר ללכת פה בתוך חורש ים תיכוני סבוך ולחוש בכרמל, או בחורש לח של צפון הארץ. חלקת צומח קרקעות חול-חמרה וכורכר (ההולך ונעלם מרצועת החוף) משעממת במיוחד בעונה זו של השנה, לא ציץ ולא פרח, רק אדמה חשופה, ופה ושם מתחילים לנבוט תורמוסים וסחלבים. ממול 'דיונה' בגודל של שלוש מריצות חול. ליד כל חלקה שמייצגת חברת צומח, מפת הארץ שמראה היכן היא מצויה. והנה חבצלות שסיימו לפרוח ונותנות פרי, השלט מלמד שאלו חבצלות הנגב. ואכן, מימין לשביל חולות הנגב, הר הנגב (שני מטרים גבהו) – לשמאלו . חלקת סיני שבהמשך, על סלעייה האדומים, מוזנחת לחלוטין. ממש מיני ישראל.

זוהי שעתם היפה של העצים. מיני הנשירים הרבים, צובעים את הגן בשלכת בכל גווני הצהוב האדום והחום. האלות בולטות באדום שלהן, התאנה והגפן בעלים המשורטטים. האבא של הזית, בר זית בינוני, נותן פרי שחור קטן, והקטלב מפגיז בפירותיו האדומים והמתוקים שזו העונה הכי טובה בשבילם, כשהם רכים רכים. סטודנטית חולפת גונבת פרי לפיה בהליכה מהירה.

זה ממש לא מה שיהיה פה באביב, אבל פה ושם פורחים פרחים. החרוב פורח בתפרחת ארוכה ומעניינת, טיון בשרני עוד מתעקש בצהוב, ובשולי החורש כבר פורחות רקפות ראשונות. בעציצייה שליד מרכז המבקרים המאובק (מלא קוצים מעניינים), שלל מיני כרכומים סתווניות ונרקיסים, וגם אירוס הסרגל כבר פורח.

במרכז הגן בן עשרים וחמישה הדונמים מערות קבורה מימי בית שני, ובהן קבר ניקנור, ששמו מוכר בעיקר משער בית-המקדש המזרחי 'שער ניקנור'. נדבנים אינם המצאה ציונית, והשער נקרא על שם ניקנור האלכסנדרוני בזכות תרומת הדלתות היקרות והמפוארות לבית השני. גם שורשי הציונות קבורים פה. קבריהם של פינסקר ואוסישקין, שני מנהיגיה הראשונים של תנועת חובבי ציון, זה לצד זה בתוך ההר. נראה כי המחשבה הייתה לייסד פה מעיין חלקת גדולי האומה, אבל לי עולה מחשבה אחרת לגמרי: ממש פה הוטבע מטבע הלשון, 'בהזדמנות זו שאוסישקין מת', קיצוץ של הציטוט האלמותי של זקן השומרים אברהם שפירא: "בהזדמנות חגיגית זו, שאוסישקין מת, נעמוד שתי דקות לטובתו".

מול המערה – רחבה, ולידה ערבה מרשימה במיוחד. בהמשך, באיזור המוקדש לחברות הצומח של מקווי המים, שלוש תיכוניסטיות עומדות ליד בריכת מים שמייצגת את צומח הביצות. הבריכה ודאי יפה יותר כשאירוס הביצות או הנימפאה (שהושבה מאן לטבע) פורחים בה, אבל הן מתעניינות דווקא בבית הגידול של הקרנן הטבול (או הטבוע), מודדות את חום המים, את החומציות שלהם. שיהיו בריאות.

גם על פני המים, סתיו. עלי שלכת צפים על הבריכות וב"נחלים" שמחברים בינהן. לא לפספס את כיכר השרכים. הכיכר, חומה גבוהה ונוטפת מים המקיפה את המבקר, ובין אבני החומה, צמחים המוכרים מקירות בסביבת מעיינות דוגמת שערות שלומית, וצמחים המוכרים רק למגדירי צמחים (כמו בכל פינה פה). כל כך הרבה מינים. אפילו מי שמתמצא בשדה פרחים לא רע, יתקל בשלטים הנוקבים בשמות מוזרים שלא שמע.

במערב, אני יודע, יורדת השמש מעבר להר הבית, לא סתם נקרא ההר 'הר הצופים'. אני מוותר על הנוף המוכר לטובת חורש האלות שנטע כאן אייג (את הארזים שהיו חלק מהגן, הפכה האוניברסיטה לפני כעשור לחניון הארזים). שעה טובה וגם עונה טובה: עלי השלכת האדומים מתפצפצים מתחת לרגליים כשיורדים לרגע מהשביל שבין האלות, ומשם למצפור המדבר, הצופה לא רק על חלקת המדבר אלא גם על המדבר עצמו.

רק בבית, גיליתי בדף המצ'וקמק שאירגנה לי הבחורה במרכז המבקרים, שפיספסתי את חלקת 'נדירים ובסכנה'. חבל שאין עלונים ראויים בשערי הגן, על מנת שכל מי שרוצה יוכל לטייל בו וגם להבין משהו. מאידך, פעמיים בחודש מתקיימים בגן סיורים לציבור ללא תשלום. את זה, אני מקווה, אעשה באביב.

הסיורים הבאים: 14/12/06, 28/12/06, 11/1/07 בשעה 15:00. פרטים והרשמה: 052-8746424

+++++++++ האם הגן בסכנה ++++++++++

לאחרונה קיבלו עובדי הגן הבוטני מכתב הפסקת עבודה מן האוניברסיטה. כוונת האוניברסיטה: לפטר את צוות הגן, ולהעביר את ניהולו לחברת ייעוץ חיצונית שתפקח על שני פועלים שיעסקו בתחזוקתו. בעקבות מכתב שהפיצה מנהלת הגן, מימי רון, ובו קריאה למי שהגן חשוב להם לפנות להנהלת האוניברסיטה בעניין, נזעקו בוטנאים ואנשי מדע, חובבי טבע, וארגוני שמירת טבע להצלת הגן. לדבריהם, ניהול של הגן באוריינטצייה גינונית ולא בוטנית, יוריד לטימיון את העבודה שנעשתה במקום בשנים האחרונות, בהן הוכפל מספר מיני הצומח בגן.

בעקבות הסערה שהתעוררה, נפגש מנכ"ל האוניברסיטה, אלחנן הכהן, עם רון והציע להקפיא את הפיטורין, אך להותיר את תכניות הפיתוח שיש לאוניברטסיטה באשר לגן, על כנן. מכיוון שלגן – בניגוד לנהוג בגנים דומים בארץ ובעולם – אין וועדה מדעית מלווה, קיים חשש כי תוכניות אלו ייפגעו בייחודו כמקום המייצג את חברות הצומח של א"י, ומשמר אותן, ואת מיניהן הנדירים.

"אני עדיין חרדה", אומרת רון, "שאין גורם שיוכל לשמור על הגן מפני יוזמות פיתוח, שעלולת לעקר את עצם היותו גן בוטני פעיל". נכון לשעת סגירת הגילון טרם השיבה רון להצעת המנכ"ל.

תגובת האוניברסיטה –

האוניברסיטה העברית רואה חשיבות רבה בהמשך אחזקת הגן, פיתוחו וקידומו עקב ערכו ההיסטורי והבוטני. היות ומצב הגן הבוטני בהר הצופים לא משביע רצון החליטה האוניברסיטה לשנות את אופן תפעולו.

האוניברסיטה תמנה שני יועצים אקדמיים לליווי הגן, ותעביר את אחזקתו לחברת גינון מקצועית. האוניברסיטה מתכננת שבעתיד יהווה הגן הבוטני מוקד משיכה לציבור הרחב כדי לשתפו בפנינת טבע ייחודית זו.

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום ראשון, 26 נובמבר, 2006 בשעה 10:08 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>