דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
4 מאי, 2007

סרטן של פרחים

זה סיפור שמתחיל באינטרנט. הודעה בפורום שמירת טבע של תפוז לכדה את עיני: “יצאתי להסתובב בשדות הקרובים לשכונתי וגיליתי סדרה שלמה של מוטציות בפרחי הבר (קחוונים?). מחקר מאוד לא מעמיק ולא ממש מדעי גילה לי שהמוטציות הן אך ורק בפרחים שגדלים בשולי שדות חקלאיים. ברגע שמתרחקים משדות חקלאיים לא מצאתי אפילו מוטציה אחת. הייתכן שמדובר בהשפעת הריסוס החקלאי? אם כן, מה זה אומר על מה שאנחנו אוכלים מאותם השדות??”. להודעה צורף קישור לתמונות שצילם מחבר ההודעה שחר קובר, מאייר במקצועו. התמונות נראו מספיק רע על מנת לצאת ולברר מה זה הדבר הזה.

אלו לא באמת מוטציות, וגם לא סרטן של פרחים (למרות שזה נראה ככה). סימני עיוות שכאלו הם לעיתים קרובות סימני ההיכר של פגיעתם שם קוטלי עשבים. החשוד המיידי הוא קוטל עשבים בשם 2,4D המשמש לריסוס צמחים רחבי עלים. “זו תופעה שכיחה למדי” אומר פרופ' ברוך רובין, 'מומחה לעשבים רעים' מהמכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות, בפקולטה לחקלאות. "הבעייה היא שחקלאים רשלניים מרססים במקום את השדות מבחוץ".

הרעיון בחומרי הדברה דוגמת קוטלי עשבים המיועדים לחיסול צמחים רחבי עלים, הוא שמרסים את השדה בחומר שלא פוגע ביבול – חיטה למשל. אלה הם חומרים סיסטמיים שעוברים דרך מערכות ההובלה של הצמח ולכן מגיעים לעלים הצעירים ולתפרחות. התכשירים מחקים את פעולת הורמוני הגדילה וההתמיינות של הצמחים וכך גורמים לעיוותים.

לדברי ראש אגף אגרואקולוגיה במשרד להגנת הסביבה, דר' שלמה קפואה, אם מדובר בסתם שטח בור שאין לו זיקה לגידולים חקלאיים מרוססים אז זה יכול להיות מכל מיני גורמים. "גם וירוסים גורמים לזה, וזה יכול להיות גם מפגיעה של חרקים”. עפצים הם הצורה הטבעית המוכרת של עיוותים שכאלה. במידה שיש נגיעה לפעילות חקלאית בסביבה הקרובה המיידית, אומר קפואה, יש במפורש לערב את המשרד שיבדוק את העניין, "צריך לבדוק כל מקרה לגופו”. מטבע הדברים, מה שמטריד יותר את המשרד להגנת הסביבה הוא פגיעה ישירה של חמרי הדברה בבני אדם :”במידה שמישהו מרגיש שהוא נפגע מרחף של חומרי הדברה אז מומלץ שיפנה למשרד לאיכות הסביבה, אשר ישלח פקח לחקור את התלונה”.

קפואה, החבר גם בוועדה הבינמשרדית לאישור חומרי הדברה, מציין כי בארץ יש בין 800 ל-900 חמרי הדברה רשומים. הוועדה, הוא מסביר, בוחנת את הטוקסיקולוגיה של החומרים המועמדים לאישור לשימוש. מקור המידע אודות הרעיולות של החומרים, חשוב לציין, הוא הדיווחים של הגורמים המבקשים לאשר אותם. בוועדה נבחנים מועמדים ספציפיים. בוחנים את מידת החלחול בקרקע, את ההשפעה על אוייבים טבעיים ועל מינים רצויים, דוגמת חיות בר ויצורי מים. "חלק מהחומרים ידועים כפוגעים בבריאות. חומרים מסרטנים נפסלים לשימוש בישראל”. ביקור במאגר חומרי ההדברה באתר האינטרנט של משרד החקלאות, מגלה שחלק ניכר מהחומרים מוגדרים 'מסוכנים לבריאות' (הכוונה היא לבריאות המשתמש בהם).

לדברי רובין, צריכת מוצרים שגדלו בשדות בהם נעשה שימוש בקוטלי עשבים אינה מסוכנת. "הם בטוחים לבני אדם. אלו תכשירים הורמונליים ברובם. אלה לא הורמונים של בני אדם, אלא הורמונים של צמחים, פיטו-הורמונים”.קפואה מנסח זאת בצורה ברורה: "הקשר בין עייותים של הצומח לבין נזק לבריאות הוא מכאן ועד קצה היקום”.

בין חומרי ההדברה, מסביר קפואה, קוטלי העשבים הם הפחות מזיקים לאדם. קוטלי הפטריות וקוטלי החרקים, הם המזיקים יותר, "צריך לזכור שאלו חומרים שנועדו בשביל להרוג”. לדבריו הגורמים המאשרים את השימוש בהם שואלים אם אין תחליפים ידידותיים כאלה ואחרים לאדם ולסביבה, ובכל מקרה בונים על ניהול סיכון. "צריכה להיות ראייה על הסיכון. אי אפשר לקיים חקלאות רווחית שמספקת את צרכי אוכלוסיה בלי להשתמש בחומרי הדברה, ואנחנו פועלים על מנת שהנזק יהיה קטן ככל שאפשר”.

מי שחולקים על כל הגישה הם אנשי החקלאות האורגנית. “אם יש לך איזה שהיא תחושה מוטעית שמישהו דואג לבריאותך, אתה לגמרי טועה”, אומר רפי רודמן, מדריך לחקלאות אורגנית. “איך מבוססת הטענה הזו? לקחו עכברים או קופים, נתנו להם לאכול, והם לא מתו. מישהו שאל פעם עכבר האם כואב לו הראש? מישהו שאל קופה אם כואבת לה הבטן”? ההנחה שזה לא מזיק מבוססת על הנחות של כמויות סף, וההוכחה לא נעשתה ישירות על בני אדם. "הלוגיקה פה היא פשוטה מאוד: נקודת ההנחה היא שאם חומר מזיק רואים סימפטומים של נזק, אבל המבחן הוא על בעלי-חיים”. המציאות מלמדת, מתריע רודמן, שזה קורה הרבה שנים אחרי החשיפה לחומרים המסוכנים, ואז כולם רוחצים בנקיון כפם: לא ידענו, אי אפשר היה לדעת, פעלנו על פי החוק, זה היה על פי התקן. "באף חומר לא נבדקת ההשפעה ארוכת הטווח".

מי שמאשר חומרים ונותן להם לגיטימציה, זה ה-EPA, האמריקאי לו יש רשימות של חומרים ,מדגיש רודמן. "מאחורי כל חומר עומדות חברות גדולות, סנטורים מושחתים, מעבדות שעומד מאחוריהם הרבה כסף. התעשייה הגדולה הזו, זה מכבש ענק של מיליארדים של כספים, והם כל הזמן מגהצים את המציאות”.

הגנום האנושי לא יודע להתמוד עם חומרי הדברה, טוען רודמן בתוקף. "אין דבר כזה שזה לא מזיק, פשוט אין דבר כזה”. יכול להיות, הוא אומר, שזה מתבטא במספר מקרי הסרטן, במחלות עור או במחלות עצביות, "האדם לא נשאר לזה אדיש, יש השפעות לטווח ארוך. תראה את הילדים של היום, נהיים יותר ויותר ניורוטיים משנה לשנה”.

זה הכל שקרים כלום לא נכון מכל זה, יש פה טעות קריטית. אלו נתונים בלי שום בסיס. שקריים. הציבור הרחב לא יודע איפה הטעות, הוא יודע איפה הסופרמרקט. צריך לספר לאנשים שהכמויות האדירות של הלחם שהם אוכלים כל השנים נאפות מחיטה רוויה בחמרי הדברה.

רודמן גם חולק על התפיסה על פיה השימוש בחומרי הדבר הוא הכרח. “לא מוכרחים לרסס שדות נגד רחבי עלים, אפשר לגדל בצורה כזו שלא יהיה בהם צורך”. החקלאות האורגנית עושה את הדברים למשל באמצעות מחזור זרעים, הקפדה על ניקיון הקרקע. "אולי הדרכים לא אלגנטיות, והתוצאה פחות טובה מבחינה כמותית, אבל אפשר”. שווה גם לתת את הדעת על כך, ששיעור ניכר מהתוצרת החקלאית של ישראל מופנה לייצוא, כך שאין כאן רק שאלה של יכולת הייצור החקלאי בישראל, אלא גם שאלה כלכלית, ועניין של יחסי הכוחות בין המגזר החקלאי לבין מגזרים אחרים. באופן פרדוקסלי, במקרים רבים בעיקר בייצוא לאיחוד האירופי, התוצרת החקלאית הישראלית נקייה מחומרים מזיקים. העלויות החיצוניות של השימוש בחומרי הדברה, עלות הטיפול בתחלואה שהם גורמים, או עלות הטיפול במקורות המים שהם מזהמים, עוד לא נכנסו למשוואה.

את אחת הסיבות לכך מספק ההידרולוג של עמותת אדם טבע ודין, שמעון צוק, “ אין מידע מספיק אודות זיהום של מקורות מים על ידי חומרי הדברה". צוק, שימש כנציג הארגונים החוץ ממשלתיים ב'ועדת עדין' לעדכון תקנות איכות מי השתייה. "אמרתי שלהערכתי לא נאסף מספיק מידע לגבי איכות המים במהלך השנה. השימוש לא אחיד לאורך השנה, ויש חשיבות גדולה מאוד לעגן את השימוש בניטור מקביל לפעילות ההדברה, ולא לעשות ניטורים ספורדיים”. לגבי רוב הקטגוריות של המזהמים, עמדתו לא התקבלה. הבעייה היא בעיקר במקורות מים עיליים. בעיקר בחורף, יכולה להיות שטיפה של חומרי הדברה לתוך המים “לאחר אירועי גשם רואים את זה". עניין נוסף שמעלה צוק הוא שלמרות שצריך היה לעשות זאת, לא מבררים הוא למה החומרים הללו מתפרקים בסביבה.

צוק מציין כי למרות שיודעים שיש מקומות בהם נמצאו שאריות של חומרי הדברה בקידוחי המים אין אינדיקציה של מישהו שחלה בגלל ששתה מים עם חומרי הדברה. עם זאת, "הימצאות של אותם חומרים במים עלולה להזיק לבריאות”. צוק מגלה כי ב-23% מהקידוחים בישראל היו שאריות של חמרי הדברה במים. "על פי עיקרון הזהירות המונעת, היה צריך לטפל במים האלה”. רוב החריגות היו בקוטלי עשבים מסוג אטריזינים. אילו היו מאמצים את התקנים האירופיים בישראל, היה צורך לטפל ב-250 קידוחי מים בפחם פעיל.

“גם בריכוזים קטנים מאוד של עשיריות מיקרוגרמים לליטר, יש חשש שהחומרים הללו ייפגעו בבריאות” אומר צוק על חומרי הדברה בכלל. "כיום מתברר במחקרים שגם במינונים מאוד מאוד קטנים, מספיקה מוטציה אחת על מנת ליצור סרטן”. זו ככל הנראה הסיבה שהתקן האירופי המחמיר מאוד אחיד לכל חומרי ההדברה ועומד על 0.1 מיקרוגרם לליטר (מקג"ל). התקן בישראל, למשל לאותו 2,4D שהביא אותנו לעניין גבוה פי 300: 30 מקג"ל, זהה לתקן של ארגון הבריאות העולמי.

גם בתקנים לגבי שאריות חמרי ההדברה במזון, יש פערים אדירים ביננו לבין אירופה. לגבי החומר הנ"ל
על פי האתר של משרד החקלאות, לא מוגדרת שאריות חומרי הדברה לתכשיר זה!

שארית מירבית מותרת (Maximum residue limit,MRL)– שיעור השארית המירבי המותר ל חומר הדברה בגידול חקלאי ואו בתוצרת חקלאית מעובדת. מבוטא במיליגרם חומר בקילוגרם תוצר.

השממ באירופה שלקוטל עשבים זה הוא, 0.05 מ"ג לקילוגרם גוף.

לגבי דידו של רודמן, זה בכל לא עניין של כמות. אין לו כוונה, הוא אומר, לבוא ולהתווכח עם שירות המזון על רמות אעילותם של החומרים, על איזה מהם רע יותר ואיזה רע פחות. "אנחנו לא בונים את עצמנו על חולשתם של החומרים”. הרעיון הכללי לדבריו הוא הוא שיש שני עולמות: עולם אחד שמשתמש בחומרים, ועולם אחר שיודע להגיע לתוצאות בלי חומרים. “ אנחנו מביאים תוצרת שהיא נקייה".

אם יש דבר אחד עליו מסכימים כולם הוא שמה שקורה עם החומרים הללו בפועל, רחוק מלהיות משביע רצון. "מטוס כזה שמרסס מעל השמיים, פותח את המרססים 200 מטר לפני השדה, הרחף מגיע למרחק של קילומרים ועושה נזק. רואים את זה מכיוון שזה משפיע על כל משפחת המורכבים”. לדברי צוק חובה על הרשויות שמאשרות את השימוש בחומרי ההדברה להגביר את מערך הניטור ותדירותו. "התרשמתי שלמשרדים יש מעט מאוד פקחים בשטח שבודקים את העניין ומסדירים אותו. ויכול להיות שיש שימור רב בחומרי הדברה שאיננו מפוקח”.

גם לדברי קפואה, יש פער בן התיאוריה למעשה, בין המשרד לבין השטח. "יש פער בין הרצוי למצוי. יש חריגות , יש עברות”. באתר המשרד להגנת הסביבה, הן מתוארות: חקלאים בארץ מודעים לכך שחומרי הדברה הם חומרים מסוכנים ושכמה מהם אף מסוכנים מאוד, ואף על פי כן נהלי העבודה שלהם לקויים. הם שוטפים את המרססים בדרך שפוגעת באיכות הסביבה ומנוגדת להוראות ולתקנות; רבים מן החקלאים עדיין לא השיגו היתר רעלים כפי שהחוק מחייב; מרבית המחסנים אינם תקינים ובטוחים לשימוש אף על פי שהחוק מחייב זאת; השימוש בחומרי ההדברה אינו נעשה בהתאם להוראות שעל התווית, כפי שמחייב החוק; התוצרת החקלאית מכילה לעתים קרובות שאריות של חומרי הדברה – בניגוד למותר בחוק; במהלך עבודת הריסוס החקלאים גורמים לסביבה מפגעים חמורים; אריזות ריקות של חומרי הדברה מושלכות בשטחי החקלאות בצורה שמסכנת את הסביבה ואת בריאות האדם.

פרופ' רובין מציין כי האחריות היא על המשתמשים. החוק מחייב לרסס כמו שצריך, ולחלק מהמחומרים אפילו צריך רישיון. לדעתו צריך ללכת ולראות מי הבעלים של השטח (בעיקר אם זה שטח ציבורי), והבעלים צריך ללכת ולתבוע את מי שעשה את זה. "אין להם זכות לפגוע במה שהוא לא אתר המטרה שלהם. האחריות היא עליהם והנזק צריך לחול עליהם. אי אפשר לוותר על הדברים האלה, אחרת לא תיוותר לנו תבל לחיות בה”.

ההודעה בתפוז:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=718&msgid=97264863

התמונות
http://www.flickr.com/photos/skober/tags/freakshow/

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שישי, 4 מאי, 2007 בשעה 17:32 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>