דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
5 יולי, 2011

המדור הירוק – טור פרידה

ראשית, שלום.

קוראים, כך אמרו לי פעם, לא ממש קוראים מה שנקרא "ביי ליין" בברנז'אית, הקרדיט. אתה יכול להביא אחלה סיפור עיתונאי. ואם הוא אכן כזה, הם אפילו לא יודעים מה כתב אותו. אז עבור מי שלא שם לב, קוראים לי גילי, אני סוגר מספר שנים בכתיבת המדור הירוק של מסע אחר, והגיע הזמן לומר שלום.

אני סוגר גם 7 שנות כתיבה במסע-אחר, ומכיוון שאני מוריד את כובע העיתונאי סופית (עד להודעה חדשה), זו פרידה רחבה יותר. אולי עוד אכתוב פה, אבל מכאן ואילך פרנסתי תלויה בדבר אחר. בחודש שחלף נסגרה עסקת יהלים. דליה ודורון, הזוג שהקים את המלון המקסים הזה על קו המדבר מכרו אותו בשעה טובה, וגלי וגילי מחליפים אותם. אכן כן, זוגתי ואני הולכים לנהל מלון בוטיק משפחתי בערד. תבואו לבקר. אפילו עוד החודש לסיבוב חצבים.

הנה חזרנו מהפרסומות להיפרד מהמדור הירוק. יש לי תיקייה במחשב שנקראת "הטוב הרע והמכוער", כותרת העבודה של המדור בתחילתו. יש שם אי מייל מ-2007 "עזרו לעצור את המלונות בתמנע", ותמונות של תחילת עבודות גדר ההפרדה שנעצרו, וגם מידע על מקומות בסכנה שלא הגענו אליו, ושבאופן תמוה למדי התקשורת לא נגעה בהם. אתר פרסה למשל – פרויקט אנרגיה שאובה, עם שני מאגרי מים של מיליוני מטרים מעוקבים שלמיטב ידיעתי עדיין מאיימים להיכנס באימ-אימא של האקולוגיה המדברית ביהודה. וגם הצלחות דוגמת פלמחים. מאות קבצים, כתבות, פרטים, סיפורים פוטנציאליים. הייתי צריך לפתוח את התיקייה על מנת להיזכר כמה שנים עברו מאז השיחה עם דרור פויר על הגג של "בית מסע אחר" (עליו השלום) בה הגינו את המדור. כמעט 5 שנים. לא הרבה במונחים של תהליכים סביבתיים, אבל ים זמן במושגי אינטרנט – שזה העידן שבו כולנו חיים – ואפילו עוד יותר זמן במושגי המהפכה. אני מתאר לעצמי שאני לא היחיד ששם לב שאנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה.

במובנים מסויימים, שום דבר לא השתנה. הפוליטיקה של האתמול עדיין שולטת בכיפה, הכיבוש נמשך (ואני מדבר על מכבשי בטון, לא על הקו הירוק ההוא), העשירים מתעשרים, העניים מתענים, ההפרטה מטילה עלינו את מקלחת הזהב שלה בקשת, והטבע הארצישראלי מאוים ממש, מנהל קרב מאסף במלחמה אבודה, מנסה להרוויח זמן אולי העם היושב בציון יתעשת. דבר לא השתנה, והרפורמה התלת ראשית המתרגשת עלינו (בקרקעות ,בוועדות התכנון, ובדיור) תייבש את כל ניצני התכנון הבר-קיימא שנראו כאן בשנים האחרונות.

הצד השני של המטבע הוא שמשהו השתנה. גם בעולם ההוא מתחיל ליפול האסימון. עסקים, תאגידי ענק, ואפילו הממשלה – מתיירקים תחת כל עץ רענן. אולי בעיקר מטעמים שיווקיים-אלקטורליים, אבל גם מסיבות ממשיות, וההבנה שאין ברירה אחרת (כך או כך, "מתוך שלא לשמה, בא לשמה). ודברים זזים. כשהתחלתי לכתוב את המדור נהגתי להתלוצץ במרירות שאנחנו חיים במדינה שלא החליטה אם היא רוצה להיות אתר בנייה או אתר פסולת, ולכן בינתיים אנחנו גם וגם. זה נגמר: בחרנו באתר בנייה. אולי גם מרכז מיחזור.

מהפכת הפסולת יצאה לדרך, וכבר עתה מתחיל הציבור הרחב להפריד את הפסולת שלו. אבל סימני החיים לא בזבל בלבד: הפאנלים הסולאריים (שהיינו מהראשונים לכתוב עליהם) הפכו להיט, הגרינטק עולה על הגל, כל פרוייקט בנייה שני הוא "אקו", הממשלה הפחיתה ב-20% את צריכת האנרגיה שלה, המזהם תיכף מתחיל לשלם, מחירי המים הפכו את כל תושבי הארץ לאכפתיים למצב משק המים באופן מעשי (ממש התחלנו לסגור את הברז), ומשהו זז גם בתחבורה. אופניים ירוקים בתל אביב, שבילים בכל מקום, רכבת קלה בירושלים, ורפורמה בגוש דן. תמונת המציאות הסטטית אמנם מכוערת במיוחד בעיניים ירוקות (מישהו עוד זוכר שקראו ככה למדור?), אבל למרבה המזל החיים דינמיים. אין אף ירוק שיאמר לכם שהאמין שהשינויים שהתחוללו בשנים האחרונות יקרו – ועוד כל כך מהר. וזוהי רק ההתחלה.

בסופו של דבר, השינוי הענק הוא לא במערכות, אלא בפרטים. עזבו את האילנות הגבוהים, ראו את שירת העשבים, את ה-grassroots. זה צומח מכל מקום: שוקי החלפות, וגינות קהילתיות, ומאבקים קטנים על גבעת הכלניות הפרטית, ומערכות ביתיות למים אפורים, וקבוצות בפייסבוק שמגיעות לבג"ץ עם זכות הציבור לטבע, וכלובי הבקבוקים ברחובות שמתמלאים בקצב, ונורות חסכוניות בחשמל, והמיאוס הכללי בתרבות החד פעמית של ש'תמש וזרוק. תרבות הצריכה הטלוויזיונית מחליפה עצמה במשהו מרתק ולא מוכר שעולה מהרשת.

אכן. זו לא ההתחממות הגלובלית, וגם לא התכלות המשאבים. זו מהפכת התקשורת שמביאה את האנושות להבין שאנחנו בדרך ללא מוצא ושאין לנו אלא לשנות כיוון. בדיוק הזמן שלי לשנות כיוון.

הגיע זמן לומר שלום. שלום ותודה. תודה לכל האנשים שם בחוץ שאלמלא המאבקים שהם מנהלים לא היה על מה לכתוב. תודה לעינת, שרק היושב במרומים יודע כמה שברנו את הראש על "מה נכנס החודש" וכמה טחנו כל פסיק. תודה לשלי ולנורית, שעיבדו את הטקסטים שיהיו נהירים תקינים ומבוססים עובדתית, ובעיקר סבלו את העוקצנות וההתעקשות על פרטים וניסוחים בעלי חשיבות לא ברורה. תודה לכל מי שנגע בטקסטים, או אפשר לטקסטים לגעת בו. כן, אני מתכוון אליך (ולא לשכוח להוריד את המים).

אין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים, הנהר אינו אותו נהר והאדם אינו אותו אדם. והמדור הזה עבר לו בכמה וכמה נהרות: שלושה בעלים שונים לכתב העת, שלוש כתובות מערכת, ובאופן בלתי תלוי גם שלושה עורכים ראשיים. שינויים בשם, שינויים במבנה, אבל תמיד, "המדור הירוק".

האדם אינו אותו אדם, ואני כבר שבע מהנושא, יודע יותר מדי פרטים כדי לכתוב בקלות משהו טרי, וגם – אני מודה – עייף מהניסיון לתקן את העולם. עכשיו אני יוצא למסע אחר, עושה את מה שאמור להיות "השינוי הגדול בחיים". בחיים שלי עצמי.

בהזדמנות זו גם מילה למשפחת עופר. אני לא עובר לערד על מנת להיאבק בכם או בכריית הפוספטים בשכונה. אני נוסע לחיות את חיי במדבר שאני כל כך אוהב. ולהתפרנס מתיירות וטיילות. וכן, אני מתכוון לעשות דבר או שניים על מנת למנוע את הרס המדבר, את הפגיעה בפרנסה שלי, ולשמור על בריאות הילדים שלי. האמת, אין לי שום דבר נגדכם – רק בעדי.

היו שלום.

gili [at] gilisoffer.cm

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שלישי, 5 יולי, 2011 בשעה 10:33 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>