דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
14 יוני, 2007

מי מנהל את סביבת הטיולים

אנחנו יוצאים לטייל בטבע, או באתרים כאלה ואחרים, ומה שמעניין אותנו היא החוויה שלנו: הנוף, הפריחה, האוויר הנקי יחסית, קרירותם של מי המעיין, או ההיסטוריה של המקום. גם אם אנחנו לא נותנים את הדעת על כך, מישהו אחראי גם על אתרים שאינם נראים מוסדרים, ומנהל אותם בצורה כזו או אחרת. שמורות טבע, אתרי עתיקות, אתרים לאומיים פארקים ויערות, לכל אחד מעמד שונה, ובכל אחד כללים אחרים. החלטנו שלא יזיק לעשות קצת סדר בבלגן.

רשות הטבע והגנים

על שמורות הטבע והגנים הלאומיים אחראית רשות הטבע והגנים. הרשות, הכפופה כיום למשרד לאיכות הסביבה, הוקמה בשנת 1998 על ידי איחוד שתי רשויות שפעלו עד אז בנפרד ושהיו מופקדות האחת על שמורות הטבע בישראל והשנייה על הגנים הלאומיים ואתרי המורשת.

כמו שלא לכולם ברור ההבדל בין רשות הטבע והגנים לבין החברה להגנת הטבע (שהיא עמותה ציבורית בלתי תלויה הפועלת שלא למטרת רווח, שלא מנהלת ולו מטר רבוע אחד של טבע), כך גם ההבדל בין שמורות טבע לאתרים לאומיים לא תמיד ברורים. למען האמת, לאנשים רבים יש נטייה לקרוא 'שמורת טבע', לכל שטח פתוח שיש בו פרחי בר או שועלים – ולא היא (שלא לדבר על הנטייה לקרוא "שמורת טבע" לכל מסעדה או חנות שפועלת באותה מתכונת יותר מעשר שנים).

הגדרת שמורת-טבע היא "שטח שבו נשמרים חי, צומח, דומם, קרקע, מערות, מים או נוף, שיש בהם עניין מדעי או חינוכי, מפני שינויים בלתי-רצויים במראם, בהרכבם הביולוגי או במהלך התפתחותם". אך לא די בזה, על מנת להיות שמורה, נחוצה גם הכרזת שטח כשמורה על ידי שר הפנים. גן לאומי הוא "שטח המשמש או המיועד לשמש לצורכי נופש לציבור בחיק הטבע או להנצחת ערכים שיש להם חשיבות היסטורית, ארכיאולוגית, אדריכלית, טבעית או נופית וכיוצא באלה, בין שנשאר בטבעו ובין שהותקן לשמש מטרות אלה", ואתר לאומי, לעומת זאת, הוא "מבנה או קבוצת מבנים או חלק מהם לרבות סביבתם הקרובה, שהם בעלי חשיבות לאומית היסטורית בהתפתחות הישוב בארץ". גם על אלה צריך שר הפנים להכריז כעל גן או אתר לאומי על מנת שיהיו לכאלה.

הויכוח האם יש לחבר בין שמורות הטבע לבין הגנים הלאומיים עתיק יותר מהרשויות עצמן. סביב אישור חוק הגנים הלאומיים שהוכן עוד ב-1956 התקיים משך שנים ויכוח בין מי שראו בחזונם רשת פארקים ואתרים שיהיו מוקדי משיכה לתיירים ונופשים, לבין מי ששמירת הטבע הייתה לנגד עינהם. מי שייצגו את הגישה הראשונה היו אנשי "המחלקה לשיפור פני נוף הארץ" במשרד ראש הממשלה. איש השמאל אלכס מסיס, מותיקי מערכת 'העולם הזה', השבועון שהיה עסוק באמצע שנות ה-50 במאבק במה שכינה 'מנגנון החושך', סיפר פעם כי "החבר'ה האלה מהגנים", היו בעצם אנשי מנגנון הביטחון הסודי של איסר הראל, וכי עניין הגנים הלאומיים היה פאסאדה בכלל. (זה, אגב, לתשומת לב העורכים, עוד לא פורסם מעולם)

הגישה הנגדית, על פיה יש לשמור על הטבע בנפרד יוצגה על ידי מייסדי החברה להגנת הטבע, אמוץ זהבי ועזריה אלון, שעוד קודם לכן הפעילו לחצים להכרזה על שטחים חשובים כעל שמורות, וכן על ידי "המחלקה לשמירת הטבע" במשרד החקלאות, שבראשה עמד עוזי פז, מיוצאי החברה. בספר 'הסביבה בישראל' שיצא לאחרונה, המתאר באריכות את השתלשלות העניינים, מסופר כי החוק עבר ממש לפני פיזור הכנסת בקיץ 1963. למזלו של הטבע, החוק קבע פיצול בין מערכות גנים לאומיים ושמורות טבע. בדיון החפוז גם חמק אל נוסח החוק בחשאי פרק שלם לגבי ערכי טבע מוגנים. בן גוריון, אגב, התנגד לגביית דמי כניסה לשמורות.

שתי הרשויות הוקמו, וכאמור, לפני כעשור אוחדה רשות שמורות הטבע עם רשות הגנים הלאומיים, ועברה ממשרד החקלאות למשרד לאיכות הסביבה. הרשות המאוחדת זכתה לשם המסורבל 'הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים', ובקיצור רשטג"ל. המציאות קיצרה את את השם לרשות הטבע והגנים, ובקיצור רט"ג. מעניין לשים לב לכך כי בתחילה השם ציין 'שמורות טבע', אחר-כך 'שמירת טבע', וכיום סתם 'רשות הטבע'. לטענתם של אירגוני סביבה רבים, עסוקה כיום הרשות יותר מדי בניהול הטבע, ובעיקר בניהול הביקורים בו – ולא בשמירה עליו.

כיום פועלת הרשות בביצוע תפקידיה על פי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (התשנ"ח 1998), והחוק להגנת חיית-הבר. לרשות סמכויות נוספות על פי שורת חוקים שעניינם שמירת השטחים הפתוחים ובכללם חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), חוק המים, וחוק התכנון והבנייה. תפקידי הרשות, על פי הגדרת החוק, הם לטפל בכלל שמורות הטבע והגנים הלאומיים בארץ ולקדם את עניניהם, וכן להגן על ערכי הטבע והמורשת שמחוץ לשטחים עליהם היא מופקדת, לפקח על שמירתם ולטפח אותם. כיום עובדים ברשות 652 עובדים תקניים, וכרשות ממשלתית היא מחוייבת להגיש בכל שנה דין וחשבון שנתי.

רשות הטבע והגנים מופקדת על 380 שמורות טבע ו- 115 גנים לאומיים. סך כל שטחי שמורות הטבע בישראל הוא כ – 6,130,000 דונמים. סך כל שטחי הגנים הלאומיים הוא כ – 370,000 דונמים. חלק ניכר מהגנים ומהשמורות טרם הוכרזו על ידי שר הפנים, הם במעמד ביניים של שמורה או גן "מאושרים". למעשה, רק 159 שמורות ו- 65 גנים הם מוכרזים. חלקם בעלי שטחים נרחבים במיוחד, אחרים אתרים נקודתיים קטנים. שטחן של רוב השמורות בארץ קטן מקילומטר רבוע אחד, והן מכונות 'שמורות עציץ'.

רוב השמורות והגנים הלאומיים פתוחים לציבור. שמורות ספורות סגורות מטעמי שמירת טבע והכניסה אליהם אסורה, לעומתם, גנים לאומיים ושמורות טבע אחרים סגורים מטעמי שמירת הקופה, והביקור בהם הוא בתשלום. מספרם שם אלה הולך וגדל, והוא עומד כיום על 77 אתרים, ובהם גם חופי ים שנמצאים בתחומי שמורות (דוגמת שמורת הבונים) או גנים (דוגמת גן לאומי נחל אלכסנדר), המופעלים כחופי רחצה. בשנת 2006 ביקרו באתרים קולטי הקהל בתשלום שמפעילה הרשות כ- 6.5 מיליון מבקרים, 1.4 מיליון מהם תיירים מחו"ל. האתרים הפופולאריים שבהם הם מצדה וקיסריה (עם כ-500 אלף מבקרים בכל אחד), הבניאס ועין גדי (כ-300 אלף מבקרים), מערת הנטיפים ותל דן (כ-250 אלף).

בכניסה לשטחים הנרחבים שבחזקת הרשות יש שילוט המציין זאת, ובו הסברים על השמורה, ופירוט של כללי ההתנהגות בשטח. ככלל, בשמורות הטבע אסור ללכת אלא בשבילים המסומנים, אסור לנסוע בכל כלי רכב (ובכלל זה באופניים) אלא בדרכים המיועדות לכך, ובאופן כללי אסור: אסור לקטוף, גם פרחים שאינם מוגנים, אסור לקחת דבר, אסור להזיז אבנים ממקומם, ואסור לשהות בשמורות במשך הלילה, אלא בחניוני לילה המוקצים לשם כך.


רשות העתיקות

מי שאינה מנהלת אתרים כלל היא רשות העתיקות. הרשות פועלת מתוקף חוק רשות העתיקות על מנת להגן על עתיקות הארץ כמתחייב מחוק העתיקות, ותפקידה חפירה ותיעוד ממצאים ושמירה ותחזוקה על ממצאים ניידים (שהם אוצרות המדינה). מנהל הרשות אמנם רשאי להכריז כי "מקום פלוני הוא אתר עתיקות", כפי שמנסח זאת החוק, אך להכרזה זו אין משמעות מבחינת מי שמנהל את השטח, אלא רק מחילה על המקום איסור לביצוע פעולות כאלה ואחרות ללא אישור הרשות (בין היתר בניה, סלילה, הקמת מיתקן, חציבה, כרייה, קידוח, הצפה במים, סיקול, חרישה, נטיעה או קבורה, וכמובן פגיעה או שינוי כלשהו בעתיקות.

על פי החוק עתיקות ארץ-ישראל, הם שרידים מעשה ידי אדם בני 300 ויותר, וכן שרידי בעלי חיים וצמחים בני 700 ויותר. לא פלא שאתרי עתיקות רבים נמצאים בגנים הלאומיים, ומי שמנהל אותם היא רשות הטבע והגנים. עם זאת רבים מאתרי העתיקות נמצאים בשטחים פתוחים "סתם", בין אם באדמות מדינה ובין אם באדמות פרטיות, ופשוט אסור לפגוע בהם ללא אישור. הדברים תלויים כמובן בחשיבותן של העתיקות, אך במקרים רבים מה שעושה הרשות לפני שהיא מאשרת עבודות במקום בו יש עתיקות הן חפירות הצלה.

אתרי התיישבות

החברה להגנת הטבע אינה מנהלת, כאמור, אתרי טבע או נופש כלשהם. אבל אחד הגופים המסונפים אליה דווקא כן. המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות אשר הוקמה בשנת 1984, כחלק מהחברה להגנת הטבע, בהמלצת ועדת החינוך של הכנסת.

בעוד אתרים לאומיים ועתיקות זכו להגנת החוק (ולרשות מגוננת) אתרים ומבנים שאינם "בעלי חשיבות לאומית היסטורית" נותרו חשופים להרס, יהא ערכם התרבותי, האדריכלי, או ההיסטורי אשר יהא. הראשונה במטרות המועצה היא מניעת "הרס אתרים, מבנים, מתחמים ושרידים אותנטיים של תהליכים היסטוריים, התיישבותיים וארכיטקטוניים שהתרחשו בעקבות ההתיישבות בארץ ישראל בשלוש מאות השנים האחרונות". המועצה פועלת גם לעידוד תכניות שימור לשיקום מבנים ומרקמים היסטוריים ולפיתוח המבנים ואחזקתם לאחר השיקום, וכן עוסקת בחינוך והסברה.

שלושים וחמישה גופים – ארגונים ציבוריים, ממלכתיים ואקדמאים – ואנשי ציבור חברו יחדיו להנחת היסוד למועצה הציבורית לשימור מבנים ואתרי התיישבות, והם החברים בה. עם זאת, למועצה אין כל סמכות, וברבים מהמקרים נתונים היפים שמבני הארץ לרחמיהם של אנשי הנדל"ן ולחסדי הרשויות המקומיות. מערך התמיכות הממשלתי תומך במועצה (באמצעות משרד המדע התרבות והספורט) תמיכה בת מיליונים ספורים בשנה, והמועצה, בה עשרות עובדים, מתקיימת גם מתרומות ומהכנסות מפעולות כמו הדרכות וסיורים. שאיפת המועצה היא להפוך בסופו של דבר להיות גוף עצמאי, ולא להיות מסונפת לחל"ט. זה נמצא כעת בעיצומו של תהליך ארוך ומסובך ולפני שבועות אחדים אף אישר שר המדע את העניין.

בשנות פעילותה הביאה המועצה לשיקומם של עשרות אתרים מבנים ומתחמים, מאות אחרים (ואולי אלפים) זכו להגנה או לשלט כחול עם לוגו המועצה המסביר את חשיבתו של המבנה: מגדל מים, הצריף הראשון של המושבה, בית המושל הטורקי או שכונה טמפלרית.

המועצה מנהלת אתרים ספורים דוגמת מחנה המעפילים בעתלית או מכון איילון ברחובות, אך רוב המבנים שהביאה לשיקומם מנוהלים על ידי גופים שונים, פרטיים על פי רוב. כ-100 אתרים משמשים כיום אתרי ביקור ומוזיאונים הפתוחים לקהל הרחב, ובהם תצוגות המתעדות את המקום ההיסטורי. אחרים, דוגמת בית אולגה חנקין שבחוף הים בחדרה, או אחוזת דוברובין שביסוד המעלה מוכרים דווקא בזכות בתי האוכל הפועלים בהם. באופן פרדוכסלי משהו, דווקא מבנים שפעלה המועצה לשמר הפכו בזכות פעילותה לאתרים לאומיים. למועצה אתר אינטרנט חדש, וניתן למצוא בו לא רק מידע דל על מאבקי המועצה, אלא גם כמה וכמה רעיונות לביקור במקומות שעשו היסטוריה. במוזיאון בנק לאומי כבר הייתם?

הקרן הקיימת

שטחים פתוחים נרחבים, ואתרי פיקניק רבים מצויים בשטחים שמנהלת הקרן הקיימת לישראל, שהיא אינה גוף ממשלתי, אלא זרוע של התנועה הציונית העולמית. מטרת הקמתה של הקרן בקונגרס הציוני ה-5 בבאזל (1901) הייתה רחוקה מאוד מהקמת חניוני נופש פעיל לעם היושב בציון: "רכישת אדמות בפלשתינא ופיתוחן". למרות שעניין הייעור עלה בדעתם של הציונים שרצו פה נוף שיזכיר להם קצת יותר את אירופה, עד קום המדינה בקושי עסקה הקרן בייעור אדמותיה, ומי שעסקו כאן בייעור היו בעיקר הבריטים.

אחרי מלחמת 48 מצאה את עצמה התנועה הציונית לא רק עם מדינה אלא גם עם הרבה אדמה. אנשי הקרן הקיימת ביקשו לקבל לידיהם את אדמות הערבים שגורשו. ביקשו, וגם קיבלו מאות אלפי דונמים. המחשבה הייתה (שוב, אלון טל, 'הסביבה בישראל') שהמדינה לא תוכל לשלם את הפיצויים עבור מיליוני הדונמים, מה גם שלא ממש היו בטוחים שהמדינה תחזיק מעמד. סדר היום של קק"ל הוגדר מחדש. מעתה, מעבר לגאולת האדמות (בעיקר רכוש ערבי נטוש), היו מטרותיה פיתוח מקורות מים, הכשרת קרקעות לחקלאות, וייעור.

בשנת 1961 נחתמה אמנה בין קק"ל לבין מדינת ישראל, וסיימה את התהליך של הקמת מנהל מקרקעי ישראל, גוף משותף הממונה על ניהול כל האדמות: הן אלה שבבעלות המדינה והן אלה שבבעלות קק"ל (אכן כן, יש כאלה גם בעיר). הקרן הקיימת קיבלה סמכות מלאה בתחום הייעור, ועם סגירת מחלקת הייעור במשרד החקלאות (גילגולו של שירות הייעור הבריטי) תהייה הקרן הגוף היחיד הממונה על הייעור בישראל. האוטונומיה לה זכתה קק"ל זכתה לביקורת רבה, ורק בסוף המאה אישר בג"ץ סופית את עצמאות קק"ל כסוכנות ייעור לאומית.

כל פעולות קק"ל בתחום הייעור, מציינים בקרן הקיימת, נעשות מתוך מחויבות הארגון לתוכנית המתאר הארצית ליער ולייעור (תמ"א 22), שבהכנתה היו שותפים הקק"ל, מינהל מקרקעי ישראל, ומשרדים ממשלתיים (איכות הסביבה, הפנים), ושאושרה ב-1995 ע"י הממשלה. חשוב להדשיג כי אין קשר של ממש בין שטחי היערות הקיימים והעתידיים שזכו למעמד תכנוני, לבין השטחים שבבעלות קק"ל (כ-13%מאדמות המדינה). בעלות לחוד וניהול לחוד.

כיום מדברים על החשיבות הסביבתית של הייעור, על המלחמה במדבור, על צמצום גזי החממה, אך משך שנים ארוכות לא היה קשר בין ייעור לבין כל זה. עד היום נטעה קק"ל 2,300,000 עצים. הרבה מהם אורנים. העובדה שעצי האורן הם ירוקי עד, לא הופכת את נטעיתם של אלפי הדונמים של יערות האורנים שנטעה הקרן הקיימת במשך השנים לתורמת לשמירת הטבע, או את הקרן לארגון ירוק. במשך שנים ניהלו אנשי שמירת הטבע מאבקים בקרן הקיימת, ובעיקר במה שכינו "מדבריות האורנים" שלה. בסופו של דבר חל שינוי בגישת הקרן, והיא שינתה את מדיניות הייעור שלה, והפכה אותה לאקלוגית. תרבות אירגונית לא משתנה בן יום, ועדיין יש פער בין המדיניות לבין יישומה, אך אט אט (מאוד לאט) זה קורה.

לפני כעשור החלה קק"ל במדיניות פתיחת היערות לציבור הרחב. פעילות הקרן כוללת פיתוח חניוני נופש ביערות, פיתוח פארקים אזוריים, הכשרת היערות לשימוש הציבור הרחב, פריצת דרכים ביערות, פיתוח ושיקום אתרים היסטוריים, פיתוח אתרי מעיינות ונחלים ואף עידוד יזמות עסקית ביערות (תיירות, מרעה, תעשיית עץ). הקרן, שעושה בשנים האחרונות מאמצים להפוך לארגון סביבתי, מקיימת טיולים וסיורים רבים באתריה, והקימה חוג ידידים ("בשביל הירוק") בו כארבעים אלף איש. כל אתרי קק"ל, ובכללם אגמון החולה, פתוחים לציבור הרחב ללא כל תשלום. בהקשר של פעילויות פנאי יש להזכיר גם את סלילתם של דרכי נוף רבות.

לפני כשלוש שנים נחתם הסכם שיתוף פעולה בין הקרן הקימת לישראל לבין רשות הטבע והגנים. עיקרו הסכם הוא הפרדת רשויות ניהול השטחים הפתוחים, באופן שהקק"ל תנהל בלעדית את שטחי היער ורט"ג את שטחי שמורות טבע והגנים הלאומיים. זאת, למרות שעל פי החוק, הן בידי רט"ג והן בידי קק"ל יש גם סמכויות שאינן טריטוריאליות (זו בתחום שמירה על ערכי טבע, וזו בתחום העצים), ובעיקר נוכח העובדה שיש יערות הנטועים בתחומי שמורות טבע וגנים לאומיים.

אתר האינטרנט של הקרן הקיימת מציע מידע מפורט אודות היערות והפארקים ,מפות, הסברים, מידע על נגישות לנכים ומסלולי טיול. מערכת המידע הגיאוגרפית של הקרן מנפיקה גם מפות טופוגרפיות של כל הארץ.

ההפרדה בין הגופים השונים היא אולי ברורה, אבל בשטח המצב קצת שונה. לא רק עתיקות יש בכל מקום. בסופו של דבר כולם מעורבבים עם כולם. דוגמה מצויינת (אם כי קיצונית משהו) הוא בית הרצל אשר ביער חולדה אשר עמד והתפורר עד אשר שיפצה אותו הקרן הקיימת יחד עם המועצה לשימור מבנים וגם יחד עם… הרט"ג. היער, מתברר, נמצא בשטח גן לאומי.

הלינקים

דוח שנתי רטג

http://www.parks.org.il/BuildaGate5/portals/parks/imagesFILES/Advanced1156748660.pdf

חוק גנים ושמורות

http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/law/teva01_1.pdf

מידע רב על שמורות באתר של עמית מנדלסון

http://www.inature.info/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%91%D7%A2_%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D

רשימת שמורות בתשלום

http://www.parks.org.il/BuildaGate5/general2/data_card.php?U=no&SiteName=parks&ItemID=724071579&ValuePage=Product

אתר המועצה לשימור מבנים ואתרים

http://www.shimur.org/index.php

מדור שימור אתרים ynet

http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-1058-4736,00.html

מידע מפורט על יערות קק"ל

http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/yeharot/parkimveyearot/

נגישות ביערות

http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/yeharot/mugbalim/

מפות טופוגרפיות לשירותכם

http://192.114.182.161/website/kklmaps/Pnai/index.html

מדיניות הייעור

http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/al_kakal/organization%20policy%20and%20principles/afforestation%20objectives%20hebrew.x

חוק העתיקות

http://www.antiquities.org.il/Article_list_heb.asp?sub_menu=2&section_id=42&Module_id=6

חוק רשות העתיקות

http://www.antiquities.org.il/Article_list_heb.asp?sub_menu=2&section_id=45&Module_id=7

נתונים מדוברת קקל:

1. בקק"ל 1,024 חניונים, 298 יערות, שטח כולל מליון דונם.

2. מס' עובדי קק"ל- 780

3. תקציב קק"ל לשנת 2007- 680 מלש"ח מתוכו מועבר לפיתוח קרקע יערות
וחניונים – - 315 מלש"ח

4. אתרים מרכזיים- פארק יערות מנשה(הוכרז כפארק ביוספרי), פארק
בריטניה, אגמון החולה, יער יתיר, יער בית קשת, יער ביריה, ועוד רבים

5. אתרי מים- נחל הקיבוצים, נחל חרוד, עין פיק עין תאופיק ברמת הגולן,
סטף, פארק גולדה, עין אשחר לעין מירב ועוד.

6. יערות קהילתיים- שוהם, ראש העין, יער מיר (נווה יעקב, ירושלים) ועוד

תמונות שלטים
גלריה מקושרת לסיפור

IMG_5656IMG_8097IMG_8255IMG_7719IMG_5554

IMG_5876IMG_4488IMG_0536IMG_9972IMG_2637

IMG_8097
שלט רשמי. גן לאומי

IMG_8255
שמורת ים. שלט רשמי

IMG_5656
שמורת טבע

IMG_7719
וגם זו

IMG_0536
שלט בכניסה ליער קק"ל

IMG_2637
שילוט קק"ל

IMG_5876
לא באמת שמורה. גבעת חומרה

IMG_4488
גם לא שמורה. אבל אולי עוד תהיה. שלט בצוקי ים

IMG_9972
שימור מבנים ואתרים. השלט הכחול

IMG_5554
סימון גבול שמורת טבע

Posted by גילי in כללי

תגובה אחת »

פוסט זה פורסם ב- יום חמישי, 14 יוני, 2007 בשעה 10:44 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

תגובה אחת to “מי מנהל את סביבת הטיולים”

  1. הדר יוניוב says:

    יש לך אתר יפה ביער מיר הייתי 6 פעמים יפה אבל מפחיד תגידו יש שועלים?

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>