דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
26 יוני, 2007

טיסה נעימה. טור קייצי

האמת היא שרציתי לכתוב על הים שהפך השבוע לים טרומ-מדוזי. ים כזה שבו צריך לקחת נשימה עמוקה עמוקה, לשחות שלוש ארבע תנועות חזה מעמיקות על מנת לחוש בקרירות של טרום עונה. ולהתענג. להתגלגל במים כמו ברחם, לשחות עם המבט כלפי מעלה, לראות את קרני השמש בקויים של כדור, לעצום עיניים, לצוף, לקבל את החום ולהיזכר שהחוף עמוס בהמות, ושאר תחושות צפיפות. אבל השבוע דווקא יצא לי לפגוש ראש עיר צעיר שטס מגרמניה הנה ביום ראשון, דפק 27 שעות של פוליטיקה עולמית ירוקה, וכמובן פתח בזה את דבריו במפגש התושבים של תל אביב, התנצלת על שטס.

אני יודע שזה לא רק אני, זו לא רק הסביבה הירוקה למדי שבניתי לעצמי, הגל הירוק גואה. לא רק בוריס פאלמר מתנצל, גם ליאו דיקפריו, וגם אלפי (או שמא מאות אלפי, מיליוני) בריטים ואירופאים ובני שאר תרבויות שקשורות לאנגלית, שזוכרים לשלם את הקנס הוולונטרי בכל פעם שהם עולים לטיסה. הם יכולים לשלם על זה בלא מעט אתרי אינטרנט שמציעים חישוב נוסחאות של פליטות דו תחמוצת הפחמן עבור הגולשים, (הנה אחד). הכסף, אגב, אמור ללכת למקומות שמאזנים את מאזן האימה של פליטת גזי החממה. לכאלה שמגדלים ביו דיזל, צדים את השמש, כל מיני. בכל אופן, הבחורצ'יק הגרמני הזה – ותודו שזה די מגניב ראש עיר בן 35 – הבטיח לשומעיו שמיד עם שובו ידאג להעביר את הכסף.

ולאן אתם טסים הקיץ? מצאתם חברה טובה? הבאתם אותה בדיל טוב? בדקתם כמה זה יעשה רע לגלובוס השברירי והרגיש שלנו? כי הרי גם אתם שמעתם על האמת המטרידה של אל גור.

(אני חייב עוד משהו לא שייך. גם לספר שעוד לא ראיתי את הסרט ששינה את הפוליטיקה העולמית, וגם להסב את תשומת הלב לשם של האיש הזה. צריך לפחד מאחד שכך נראה שמו: אל גור? איזה אל זה שם בפנים? כמה אלגורי).

בינתיים, בכדי להרחיק אותי עוד יותר מן הים העולה-עולה-עולה, גם שלח לי מישהו את הלינק לטרילוגיה החמודה של חדשות 2 ,"האיום האמיתי" לחיים ריבלין ודני דויטש, ששודרה לאחרונה (לינק) ובועטת באינטרנט. שם למדתי שגם כאן מציעים לנו לטעת עצים והכל יהיה בסדר. שרבטתי מהר: 2 עצים – טיסה לטורקיה. והחלטתי סופית: הלך הים. אולי בשבוע הבא אתאר קצת מחוויות החוף. כי אשכרה, ממש מספרים לכם שאפשר לפתור את בנטיעת עצים. ח א ר ט ה.

כלומר, זה לא ממש חירטוט, אבל זה כן. מה שנכון הוא שמטוסים מעיפים כמויות של דלק, שאתם ובן לאדן יכולים רק לדמיין. חסר פרופורציה לכל צורה של תחבורה יבשתית, גם אם משווים למנוע הבעירה הפנימי הממש מזהם של שנות ה-50 של המאה הקודמת. מטוסי הסילון של היום (ואתם יודעים שעובדים במרץ על הטכנולוגיות העתידיות של הטיסה), הם מיכליות מעופפות. בטיסות הארוכות הם בעיקר סוחבים את הדלק של עצמם. לא אתכם. וגם לא את הסחורה הקרירה. זה נכון שאלו פליטות אדירות שצריך לתת עליהן את הדעת. זה נכון גם שאפשר לחשב את זה, וגם את כמות דו תחמוצת הפחמן שעץ אחד קולט בדרכו שלו, אבל זה לא יפצה. לא פחות חשוב מכמות הפליטה, הוא המקום שלה. תשאלו את הילדים שלכם. ולפלוט ב-36 אלף רגל זה לא משהו. וזה לא שאני לא אוהב דיילות.

אקדים לומר שאני לא טס הקיץ מסיבות שאינן קשורות בהתחממות הגלובלית. לא שאני חלילה לא מתלונן על 300 שקל לטור (זה בעיקר מטריד כי בחוזה שלי כתוב יותר), אבל פשוט יש לי עדיין כמה דברים לעשות פה בארץ אוכלת יושביה (וזה עוד לפני שבניתי גינה ידידותית לסביבה, אתם מוזמנים לעזור).

אל תרוצו לקנות את הסמרטוט המשומש למירוק המצפון שמישהו מנסה למכור לנו עכשיו משום מה, שהרי שום דבר מזה לא ממש חדש. מישהו זוכר לפני כמה שנים זה היה כששרי אריסון כבר נטעה עצים תחת אלו ששימשו לה לפרגולה או לדק (או למה שהכל יש שם מעץ בבית)? סמרטוט משומש ומלוכך, ספוג שמן מנועים, ואל תנסו לנקות בו את החלון. האמינו לי. תשמרו אותו, הוא טוב לבדיקת השמן, טעו עצים, אבל אם אתם חושבים לרגע שזה מכפר לכם על הדיל לטורקיה, תחליפו דיסקט, כי בר-קיימא זה לא. והנה אנחנו עומדים להמריא לגבהים מדעיים שלא ידענו שנים ארוכות. דברים שצריך ללמד בכיתה גימ"ל.

אני לא בטוח שזה המקום או הזמן להסברים על מבנה האטמוספירה, מה גם שאני לא אוהב לגנוב מעצמי פסקאות (זה אמנם מתשלם, אך משעמם את אמא). עם זאת, יש לספר שאנחנו חיים בטרופוספירה, וכבר טסים בסטרטוספירה. הטרופו, כמו טרופי, זה לח. לח כמו בנקוק, שזה כמעט כמו בתל אביב, אתם יודעים. אנחנו חיים במרחב רויי מים, אותם אנו רואים כעננים. זו לא הפתעה גדולה למי שזוכר ממה אנחנו מורכבים. הסטרטוספירה, היא שכבה אחרת, כמו כדור אוויר יותר גדול, מעליו. יבש. נספר שמה שמפריד בינהם היא שכבת האוזון. זה לא נכון אבל אתם לא רוצים גם את הסיפור של האוזון. בקיצור, כדור בתוך כדור בתוך כדור, ובתוכו אנחנו – על עוד כדור.

פסקת רשות: מפל הטמפרטורות. אנרגיית השמש הופכת לאנרגיית חום כשהיא פוגעת בקרקע, זה כאילו דה, יודעים כולם. לכן, פני הקרקע הם נקודת שיא טמפרטורה, ומה שיש לנו פה מעל לראש, הוא שהאוויר מתקרר ככל שעולים. מתקרר, מתקרר, והופס. פתאום הוא מפסיק להתקרר. פאוזה. שכבת אוויר. ככה גם קוראים לה, הטרופופאוזה, והטמפרטורה שלה היא קבועה. כשממשיכים לעלות, הפלא ופלא – האוויר הולך ומתחמם. אין לי סבלנות לכימיה הזאת, אבל שווה לזכור שההפרדה בין שתי הספירות לרטוב ויבשה היא פשטנית, וכי לא רק כמות מולקולות המים שם למעלה שונה, ואף לא רק אחוז המימן אלא הרכב האוויר כולו. ערכים אחרים לגמרי של פחמן, חמצן, הליום, מיליון יסודות.

מכיוון שכבר יצא לנו להביט מהחלון של האווירון פעם או פעמיים, אנחנו בעצם מכירים את זה, ראיתנו את השכבה הברורה של העננים, היפה כל כך מלמעלה.

עוד משהו שמאפיין את החיים פה למטה, הוא שהם דינמיים, לא יציבים, זזים, מתאדים ומתעבים, כל מה שקוראים 'מזג אוויר'. לעומת זאת, למעלה יציב. האוויר לא זז. בינתיים. מה שעושים מטוסי הסילון זה להזיז אותו, לחמם אותו, וגם ללחלח אותו, ובעברית קצת פחות משופשת ומרגיעה: לשנות את הרכבו הכימי. נדמה לי שהם משאירים למעלה גם פחמן. שיהיה צל.

זה מאוד ציורי. השובל הארוך והחם שמשאיר המטוס, נשאר שם. כמעט לא זז. לעיתים הוא מופיע כענן נוצה. יום אחד, אולי, הכל יהיה מכוסה היטב בענני נוצה שכאלה, ולא יהיו פה ימים עם כחול מאופק עד אופק. כמה יפה. קץ המונוטוניות של ימי החורף הבהירים ההם. הכל מקושט כמו סדין מעוטר ענני נוצה. איזה עולם יפה. סליחה? אפשר עוד כוסית ויסקי כשר?

ואז צריך לנחות. בום בום בום. תמיד יש דפיקות של אוויר, אי היציבות הזאת כשמתקרבים אל הקרקע. שום ענני נוצה ושום נעליים, ותוריד ת'נעליים, לא ישנו את זה. דיוטי-פרי או לא דיוטי-פרי, אנחנו עושים שם בלגן למעלה. והנה נהגי המוניות, והאי שקט.

האמת המטרידה היא שאומרים שאנחנו בכלל לא טסים בסטרטוספירה אלא בגבול הדק שבין שני הכדורים הללו, בטרופופאוזה. ניסיתי להסביר לראש העיר. הוא בכל זאת ממפלגת הירוקים הגרמנית, היינריך בל, וכאלה. מסכן, לא היה לו זמן, או סבלנות, וחברת מועצת העיר חיכתה. האמת היא שהייתי בטוח שהוא יידע את זה. בכל זאת מלומד, איש מדע. בבבבבעוד פעם החתולהלהמקלדת. אני משוכנע שמספיק ממון ימצא את הפרופסור שיסביר מדוע אני מדבר שטויות (לכו על מישהו ממדעי ההתנהגות), ושבאותו סכום יהיה אפשר לממן גם קבוצת מדענים שתבדוק את זה. אבל המטוסים הגדולים האלה פוגעים ביציבות האטמוספירה.

אם לא שמעתם שעכשיו יש בעייה חדשה ושמה התחממות גלובלית, שקשורה ישירות לטיסה שלכם, אז רציתי להזכיר. וגם להעיר שכשאומרים לכם שאפשר לשלם את המחיר, זה לא סביר. אם כבר אתם מתעניינים במה שהפעולות שלכם עושות לעולם, וזה הבון-טון היום, אז תחסכו מעצמכם את הקשקש, ותתחילו לחיות את השינוי. הפחיתו, עשו שימוש חוזר, ומחזרו. נטיעת עצים אינה חזות הכל, היא גם צורכת מקום, וגם ככה נהיה בארץ טרופי מדי. לא על הכל אפשר לכפר על ידי עשיית היפוכו של דבר, וגם אם אתם נוטעים תריסר עצים על כל ילד ששלחתם למחנה בכדי שלא יאבד את הריכוז, זה לא פותר את הבעייה. כי הבעייה אינה שהמטוסים שלנו פולטים דו תחמוצת הפחמן, הבעייה היא שהמטוסים שלנו טסים במקום הכי הכי עדין ברקיע שלנו. ברקיע שלנו, האחד. טיסה נעימה.

נוסח מקוצר

טקסט קודם בנושא, מעט יותר מלומד


הקישורים

לטרילוגיה בחברת החדשות

http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx?MediaID=18077

מחשבון פליטות

http://www.climatecare.org/

http://gilisoffer.com/flights1.html

טקסט קודם בנושא, מעט יותר מלומד

בוריס פאלמר, ראש עיר

RRR

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שלישי, 26 יוני, 2007 בשעה 3:40 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>