דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
11 יולי, 2007

ג'וניור. שיחה עם סומלייה

"אם תעיר אותי באמצע הלילה – ואני לא אוהב שמעירים אותי – ותשאל אותי משהו על יין. מיד אשמח לענות", אומר ג'וניור. אני פוגש אותו בגליל העליון, במסגרת סיור שעורך יקב רקנטי למובילי דעה בתחום היין.

בתעודת הזהות של ג'וניור מופיע השם רועי יניב, והוא לא בדיוק מלצר יין, סומלייה בלעז. "להיות סומלייה, זה סמנטיקה. מה שחשוב הוא שאנשים ישתו יין". וגם לגרום לכך. כיום הוא משמש כמנהל תחום היין במסעדת יוקרה תל אביבית.

במסגרת התפקיד הוא אחראי על תחום מכירת היין ועל הכשרת הצוות. בתפריט המסעדה 160 בקבוקי יין, ומלאכת הכשרת הצוות אינה עניין של מה בכך. "יש כל כך הרבה סוגים של יין, מקומות, ומידע, שאנשים נרתעים ונסגרים". תפקידו לדאוג שאנשי הצוות ידעו על מה הם מדברים, ואפילו יכירו את הכוסות. אחריות נוספת היא האחריות על על המלאי, ועל תפריט היין שפירושה להיפגש עם היצרנים והספקים, לטעום ולקבל החלטות.

הרבה אנשים רוצים שיכיר את היינות שלהם, ואי אפשר להימלט מהמחשבה שהאיש מסתובב כל הזמן שיכור קלות. "לא, ממש לא", הוא אומר, "הייתי בהרבה טעימות והתרגלתי". מי שבא לטעום, לא באמת משתכר, "אלא אם כן הוא רוצה להשתכר, אתה יודע", ופשוט לוקח לגימה מזה, ולגימה מזה, ואולי שלוש לגימות מיין שאהב במיוחד. בעניין הזה הוא הכי אוהב את המציאות, למצוא יין שהוא טוב, אבל לא עולה יותר מדי. בשביל זה צריך לטעום בציר של כל שנה ושנה. "יש יינות לא יקרים שנותנים תמורה נפלאה", הוא אומר, "ויש גם יינות שהם מותג ולא שווים את הכסף".

שלא כמו בכל הסיפורים הוא לא הגיע לתחום במקרה. "יין זה כיף, ועבור מי שאוהב את זה, זו אומנות", אומר ג'וניור, שבנוסף לעיסוקו בתחום המסעדנות עוסק גם במוסיקה – מנגן בס. הוא עבד כברמן בקופי בר, ואז רצה להתקדם בתחום ונסע לאיטליה ללמוד ייננות. כשראה מה יידרש ממנו לאורך 3 או 4 שנים – החיים לבד בנכר משולבים בלימודי כימיה וביולוגיה (באיטלקית!) 14 שעות ביום – החליט שזה לא מתאים לו. כשחזר, הציע אחד מיבואני היין את שמו לאבי בן-עמי שנכנס כיועץ להקמת המסעדה. בן עמי נחשב לדמות יין מובילה, אולי המובילה בהא הידיעה מבין אלו שלא מייצרים יין. הוא מספק שירותי סומלייה-ייעוץ למסעדות ומפיק את 'סומלייה', תערוכת יין שנתית לענף המקצועי, ואת תחרות היינות הישראליים 'אשכול הזהב'. בתחילה שימש ג'וניור כעוזרו במסעדה. "כשהוא ראה שהוא לא נחוץ שם, הוא העביר לי את השרביט".

הדבר שמחבר אותו אל היין הוא הקשר שהוא רואה בין עולם היין לבין עולם האומנות. "בעיני זה אחד לאחד שם. יין זו אומנות, ומי שעושה את זה כמו שצריך, מרגש לך את כל החושים". הוא מרגיש בר מזל שמצא עיסוק בתחום שהוא מאוד מאוד אוהב, "זה באמת עולם קסום". בינתיים הוא שם, אבל הוא לא יודע לאן הוא ממשיך. "סומלייה אני לא אהיה להרבה שנים. כן ארצה ליצור משהו". הוא עוד לא יודע לומר אם זה יהיה מוזיקה או יין. אמנם בא לו לעשות יין, אבל לא בכל מחיר. "יין חובבני לא אעשה".

וזה לא שיש לו משהו נגד יקבים שהתחילו כתחביב, "יש כאלה שעושים יין בלי הכשרה ענפה, והם עושים את זה בנזונה", הוא אומר. רבים המיינות הללו מצויינים, בין אם הם לטעמו ובין אם לאו. אכן כן, יש דבר כזה יין מצויין שאינו לטעמו, ובקלות יכול לצאת לו משפט כמו: "על טעם טבע וריח לא נתווכח, אבל יש לו יינות טובים מאוד". וגם מסביר: "אם אתה בוחן את עניין האיכות והמורכבות, היין מצויין. כמו שיש מוזיקה איכותית שהיא לא לטעמך, יכול היות יין טוב שהוא לא לטעמך". זה כמו לאמר 'זה שיר טוב, אבל אני לא אוהב אותו', הוא מסביר, "לא אוהב אותו, אבל יכול להבין אנשים שיאהבו אותו". אולי זו תמצית המקצוע.

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום רביעי, 11 יולי, 2007 בשעה 14:54 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>