עד לפני שנים אחדות הייתי חובב בשר מושבע. פיתחתי וטיפחתי התמחות בצליית נתחי בקר שלמים וניתוחם על גבי המנגל, מנה שזכתה אצלנו לכינוי 'עדנה' – על שם הפרה המיתולוגית. מאוד אהבנו להזמין חברים לישיבה על אין ספור סיבובים של פרוסות דקות ועסיסיות של צלי. ואז החל השינוי.

מבלי משים התחלנו לאכול פחות ופחות בקר, ואירועי העדנה נעשו פחות ופחות תכופים. הנתונים המצטברים במוח על הנזקים חסרי הפרופורציה של תעשיית הבשר, יחד עם החשיפה לתנאי הגידול הנוראיים של הפרות, החלו אט אט מחמיצים את טעמן בפי. כשאחד החברים שאל מדוע הפסקנו להזמין ל'עדנה', הכתה בי ההכרה שפסקנו לחלוטין מהמנהג. "לא יודע", עניתי, "בזמן האחרון לא ממש טעים לי הבקר".

אני מודה, אני מתגעגע לימי התום בהם נהנינו מתאוות בשרים בלתי מרוסנת. אנחנו טורפים, וקשה לומר שיש משהו טעים או טבעי יותר מאיזה נתח טוב. אבל ההפנמה של המשמעויות, בעיקר במחוזות הרחוקים מההיגיון הצרוף, היא תהליך בלתי הפיך, וההנאה הלכה לה.

עד לא מזמן, הצמחונות שנבעה מהשיקול המוסרי שלא להרוג בעלי חיים על מנת לאכלם, הייתה עניין מוחלט: או שאכלת בשר או שלא. בשנים האחרונות צומחת לעומתה הצמחונות הסביבתית, הנובעת מההכרה בנזקים האדירים של אכילת הבשר המופרזת בחברות העשירות.

הנזקים הסביבתיים של תעשיית הבשר הם רבים ואדירים: החל בצריכת משאבים עצומה, בעיקר משאבי מים וקרקע לגידול מזונם של בעלי החיים, דרך זיהום סביבתי רב (בעיקר של מקורות המים) על ידי הפרשות רוויות אנטיביוטיקה והורמונים – וכלה בפליטה מוגברת של גזי חממה.

את יריית הפתיחה להכרה בנזקיה האדירים של תעשיית הבשר נתן ארגון המזון והבריאות של האו"ם כשפרסם בשנת 2006 את הדו"ח 'צלו הארוך של משק החי'. בתקציר הדו"ח הוסבר כי "משק החי מתגלה כאחד משניים או שלושה הגורמים המשמעותיים ביותר לבעיות הסביבתיות הרציניות ביותר, בכל קנה מידה מהמקומי לעולמי. ממצאי דו"ח זה מרמזים שהנושא צריך להיות מוקד מדיניות עיקרי בהתמודדות עם התדלדלות הקרקע, שינוי אקלימי וזיהום האוויר, מחסור במים וזיהום מים, ואובדן המגוון הביולוגי".

בין היתר קבע הדו"ח כי תעשיית הבשר אחראית ללא פחות מ-18% בסך פליטת ה-co2 העולמית – יותר מכל אמצעי התחבורה על פני הכדור גם יחד. חישוב עדכני של מכון worldwatch, העלה שיחד עם פעולות הנלוות, היקף הפליטות מגיע ל-32.6 מיליארד טונות של דו תחמוצת הפחמן, כ-51% מסך הפליטות העולמיות.

לעובדה שהדו"ח יצא מזרוע של האו"ם (שאף תמכה באופן מסורתי בייצור מזון מן החי), בתמיכת הבנק העולמי, האיחוד האירופי ומספר מוסדות נוספים, הייתה מעל לכל חשיבות פוליטית מרחיקת לכת. אלה כבר לא רק ארגוני זכויות בעלי החיים שמזהירים.

מקור היוזמה לקמפיין "שני צמחוני", הקורא להימנע מאכילת בשר מדי יום שני הוא בכלל אחר: האמריקאים, כך לפחות ניכר מסרטון ההסברה של היוזמה, שמאחוריה ניצב בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת ג'ון הופקינס היוקרתית, מוטרדים בעיקר מההשלכות הבריאותיות החמורות של אכילת 225 גרם בשר ביום לאדם בממוצע, ומעלותן לכלכלה האמריקאית.

לפני כשנה וחצי קרא יו"ר הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לשינוי האקלים (IPCC), ד"ר רג'נדרה פצ'אורי, להפחתת צריכת הבשר. פצ'אורי חשף תחשיב לפיו יום צמחוני בשבוע בבריטניה לבדה שווה ערך להורדת 5 מיליון מכוניות מהכביש. בעקבות הקריאה התעורר הקמפיין אותו מוביל בין היתר הזמר פול מקרתני.

ערים שלמות כבר הצטרפו ליוזמה (גנט והאסלט שבבלגיה, סאן פאולו שבברזיל, ברמן שבגרמניה, ולאחרונה גם סן פרנסיסקו), וכן עשרות אוניברסיטאות מובילות דוגמת אוקספורד, הרווארד, UCLA וקולומביה. מובילי דעה שפים ומסעדנים מפורסמים מצטרפים ליוזמה ותנועה שלמה של צמחונות חלקית צוברת תאוצה.

עתה היא מכה שורשים גם בישראל. סנונית ראשונה נראתה בארץ בקיץ, כשעשרות מסעדות הצטרפו לפרויקט (הזמני) 'שני צמחוני' שיזם מגזין האוכל 'על השולחן', והציעו תפריט צמחוני בימי שני. אז גם נתבע המונח "חצימחונות". את הדחיפה להנחלת הנוהג נתן לפני שבועות אחדים הפנינג צבעוני להשקת "שני צמחוני" באוניברסיטת תל אביב, בו חולקו מאות מנות דוגמת מתאבנים של טופו מעושן, "שווארמה" מחלבון חיטה, "גולאש" סויה ותבשילי קטניות. רוב הקפיטריות בקמפוס הצטרפו ליוזמה, ומעודדות רכישת מנות צמחוניות ע"י הבלטתן והגשת מנה צמחונית מיוחדת בימי שני.

חגי כהן, אחד הפעילים שדוחפים את היוזמה מספר שבעקבות האירוע קיבל פניות רבות של גופים המעוניינים להצטרף ליוזמה: מוסדות לימוד, עיריות וגם חברות הייטק שמבקשות להפחית את פגיעתן בסביבה.

יש הטוענים שהימנעות מאכילת בשר אחת לשבוע צריכה להיות היעד המרכזי של אנשי הסביבה – אין אף פעולה בודדת אחרת כל-כך קלה לביצוע, עם פוטנציאל גדול כל כך. כהן מגלה שבדיקה שערכו מעלה ששליש מההרשעות על זיהום מים בישראל הם ממשקי חי.

את עוצמת הדבר אפשר להדגים באמצעות פן אחד של נזקי הבשר: צריכת המים. על פי נתוני האו"ם, ייצור ק"ג בקר דורש 15,500 ליטר מים. בהסתמך על נתוני משרד החקלאות, משמעות הדבר היא שהישראלים צורכים באכילת בקר בלבד יותר 1,658 מלמ"ק מים בשנה כפול מצריכת המים הביתית. שביעית מזה הם "רק" 236 מיליון מטרים מעוקבים של מים בשנה – יותר משהשיגו כל ההפחדות, הטכנולוגיות החדשות לחיסכון במים ומסי הבצורת גם יחד. כפול. רק באכילת בקר, רק יום בשבוע.




קישורים

LIVESTOCK'S LONG SHADOW environmental issues and options

http://www.fao.org/docrep/010/a0701e/a0701e00.HTM

Livestock and Climate Change

http://www.worldwatch.org/node/6294

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »