דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
21 דצמבר, 2010

נברא לבעור, אורן ירושלים והאש

לאורן ירושלים (Pinus Halepensis, על שם העיר חאלב בסוריה) יחסי הגומלין מפליאים עם האש. סיכוייו לנבוט בצל עץ בוגר ולהצליח בתחרות עם נבטים אחרים נמוכים, אך לאחר שריפה אין תחרות על האור והקרקע עמוסת מינרלים מהצמחים שנשרפו. חלק מהאצטרובלים הם אפילים (Serotinus), אצטרובלים הנשארים סגורים שנים עד בוא השריפה (או שרב כבד), אז הם נפתחים ומשחררים המוני זרעים – בדיוק בזמן שיש להם יתרון, גם אם העץ עצמו מתכלה באש. מחקרים מראים שזרעים מאצטרובלים אלה נובטים טוב יותר בתנאי PH גבוה וטיפול בחום – כמו לאחר שריפה. אמון וחנקה בריכוזים דומים לאלה שבאפר גורמים לנביטה אופטימלית. פרופ' גבי שילר מספר כי פגש בתופעה בעמק מאחורי קיבוץ הזורע, בעת שעבד על הדוקטורט שלו: "בא הגשם הגדול, ונבטו 600 נבטים למ"ר, זה כמו לשכב על דשא אנגלי צפוף".

האורן ממש "מתאבד" באש: הוא מגדל קליפה מבוקעת שתופסת אש בקלות, ובמהלך גדילתו מגביר את דליקותו ואת מאגר הזרעים שעליו. העצה שלו אינה צפופה כמו זו של האלון למשל, וטמפרטורת ההצתה שלה נמוכה יחסית. פרופ' אוריאל ספריאל אף הציע באחד ממאמריו פרספקטיבה מעניינת על העץ הנפוץ בישראל "ניתן אולי להסתכל על אורן ירושלים כעל צמח המוביל את המערכת האקולוגית שבה הוא חי לקראת שריפה".

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שלישי, 21 דצמבר, 2010 בשעה 10:10 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>