דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
14 מרץ, 2011

טיול בנים לגיאורגיה

שעת צהרים. אחרי טיפוס לא קצר, עומדת בשולי הקרחון חבורת גברים ומנסה ללבות את האש לקפה. הגשם פסק, אבל העצים הלחים, הטמפרטורה הנמוכה, והחמצן הדליל בגובה הרב, לא מקלים על המלאכה. לשאלה מה עושים על ההר 2 הייטקיסטים, מנהל עבודה, פועל, איש עסקים מצליח, ועיתונאי אחד, תשובה פשוטה: הם היו יחד בבית הספר היסודי, בתיכון, בצבא. ככה זה בנים. "חברות הכי טובות", בד"כ עובדות יחד, "חברים הכי טובים" היו יחד בגן. כעבור שעות אחדות, נשב יבשים וחמימים מול האח בגסטהאוס, מתודלקים היטב בג'ג'ה, השיכר הגיאורגיה, ונחזור שנים אחורה, לדיבור נעורים וולגארי סטייל "עזוב אותך מתירוצים. תקעת אותה או לא".

ראשית אנחנו חייבים תודה לנשים שלנו, על השחרור. מדובר בטיול של חבורת נשואים באושר וביושר, משעמים, חנונים אם תרצו. שבוע דיברנו בעיקר על זיונים, אבל לומר לכם דבר אחד על הגרוזיניות בהקשר זה, מעבר לאיך שהן נראות, אנחנו לא באמת יודעים. וזו הפעם האחרונה שאתם קוראים לגיאורגיות הגאות "גרוזיניות". גרוזיה הוא שמה של גיאורגיה ברוסית, והם נפגעים מזה. בצדק.

כמו תמיד זה התחיל גדול בהרבה. כשנתיים מראש החלו הדיבורים שבגיל 40, ניקח חופשה מהחיים, וניסע לטייל ל-3 חודשים: קוסטה-ריקה, קרוס אמריקה, אירופה, דרך המשי. את כל העולם עברנו, קונים אוטובוס ומפרקים מאחור פינה לילדים. "אם מתכננים מספיק זמן מראש, אפשר להתארגן", הצהיר איש העסקים, "זו לא צריכה להיות בעיה". שנה חלפה, לא כל הנשים ששו לקחת את הטף לעולם השלישי, ועדיין לא נקבעו היעד או התאריכים. מאידך גיסא התחילו חישובי העלויות, והדיבור עבר מ-3 חודשים ל-6 שבועות. ואז היא באה עם הרעיון המבריק: למה שלא תיסעו רק הבנים לבד לשבועיים? נסענו.

עוד היה צריך להחליט על היעד, ולתכנן מסלול. הבחירה בגיאורגיה, שהתבררה כמוצלחת במיוחד, נפלה מכיוון שהטיסה קצרה וזולה, היעד זול יחסית, ומכיוון שזו ארץ עתירת טבע שאיש מאיתנו טרם ביקר בה.

מהאוטובוס נשאר מיקרובוס

כשאומרים טיול גברים חושבים ג'יפים, אבל מטרת העל הייתה להיות כמה שיותר ביחד, ושני רכבים זה לא זה. בחרנו בקונספט של רכב-נהג-מדריך. מהאוטובוס נשאר מיניבוס. החברות הישראליות שפנינו אליהן נקבו במחירים שהבהירו לנו מיד שנצטרך לתפור טיול בעצמנו (2000 יורו למשתתף או משהו). ממילא האנגלית שלנו טובה והעדפנו מדריך מקומי. עידן האינטנרט: יצרנו קשר עם מספר סוכנויות מקומיות, פתחנו מפות, והתחלנו להתכתב ולתעדף. סיור יקבים בעמק היין נשמע טוב, וגם סטלבט בעיר נופש לחוף הים השחור לא נשמע רע במיוחד, אבל נדמה שכיאה לרגעים של פעם בחיים, נמשכנו אל הדבר שאין לנו – הרים של ממש. הלך והתבהר שאנחנו נוסעים להרי הקווקז הגבוה. בינתיים, ישבנו (אונליין) לסגור תאריכים. מהשבועיים נשאר שבוע. בחרנו בטושטי, החבל היותר מנותק ופראי מבין האפשרויות, בקזבק, הר המתנשא לגובה 5047 מטרים לצד "אוטוסטראדת הצבא" שחוצה את הקווקז מגיאורגיה לרוסיה, ובעוד יומיים בעמק היין.

ננה, הסוכנת בטביליסי, הסבירה שהדרכים לא משהו, והצליחה למכור לנו את רעיון הוואן 4X4, ואת המיצובישי דליקה שלהם. מהמיניבוס נשאר מיקרובוס. מייליים, סקייפ, התוכנית הולכת ומתהדקת, כבר ברור איפה אנחנו בכל יום ובכל לילה, איפה הפסקת הצהריים, ומה רואים. מוסיפים, מורידים, מתקנים, ואז, שלושה ימים לפני הנסיעה, מתברר שהיא לא קלטה: "אה, אתם ממש רוצים לטייל ברגל"? כל תוכנית היא בסיס לשינויים.

חופש אמיתי

כבר בתחנת הרכבת של תל אביב, מכה בי תחושת החופש. המשפחה מאחורי, התרמיל עלי, וחו"ל לפני. אחרי ביקורת הדרכונים התחושה מכה שוב.

נחתנו בטבילסי החמימה באמצע יוני. אירקלי המדריך – אחלה איש, טייל, ומטפס הרים – חיכה לנו בשדה התעופה ולקח אותנו לישון. בבוקר דפקנו איזה 5 קילומטר הליכה עד לסוכנות, כי הטמבל החליט שהוא ראה במפה שזה קרוב. "סופסוף נפגשים", אמרה ננה, "בשורות לא טובות. אי אפשר להגיע לטושטי. יש מפולות אדמה. והכביש לא ייפתח בקרוב". שעתיים בסוכנות הנסיעות, מפות, דיונים, צחוקים, ויכוחים, אפשרויות. הוחלט להתחיל בקזבק ואז לראות.

הגיאורגים התגלו כעם מקסים במיוחד. לא ברור מאיפה יצאו להם המוניטין של אנשים אלימים טיפשים. הם לא זה ולא זה. נחמדים ואדיבים, מסבירי פנים, סבלניים, משכילים ומטופחים. נדמה שהם גם מצאו את שביל הזהב בתווך שבין החיים במסלול המהיר לבין האפס מעשה של כל מיני עמי שאנטי. דווקא האוכל ששמו יצא למרחוק – איכזב. אבל מצד שני היה האלכוהול. הרבה אלכוהול. הם גם סוחבים חתיכת תרבות, עם משפחת השפות הכַרְתְוֶולָיִת הרשומה על שמה. בכארתולי (גיאורגית בגיאורגית), שמה של הארץ הוא סַכָּרְתְבֵלוֹ.

את היום בטביליסי, ניצלנו להסתובבויות, להיכרות עם הבירה המקומית – יופי של בירה יש להם – ולטבילה בחמאם המעיינות החמים שבמרכז העיר. התבשלו לנו הווואבוס שחבל על הזמן. אם כבר טיול גברים, הזמנו גרוזיני גדול שיקרצף לנו את הגב (ותפסיקו לקרוא להם ככה), ואת הערב סגרנו ברחוב ז'ארדן (כן, על שם הצרפתי), המדרחוב הקצר ושוקק החיים של העיר.

בבוקר חיכה לנו אירקלי ("העירקי" בפינו), עם הנהג והמצחיקול: דגם 300L 4X4 שאמנם יתגלה כחיה רעה, אבל קצת קטן עלינו. עם 8 מושבים, זה אחלה כלי ל-4-5 חבר'ה צעירים, אבל מתוך ששתנו, לפחות שניים כבר רואים את ה-100 קילו מלמעלה. הלקח חד משמעי: מספר המושבים ברכב חייב לעלות על מספר הנוסעים בו, אחרת תמיד צפוף. אחרי חצי שעה נסיעה עד לבירה ההיסטורית מטסחטה הבנו שיהיה לנו כמה ימים צפוף.

לחיי הנשים היפות של גיאורגיה

בערך בחצי הדרך למעלה, לא לפני עצירה לקבאבים ובירות על גדת אגם ז'ינוואלי, מסלול הליכה ראשון שהתחיל בחתיכת עלייה, והמשיך בעלייה סתם. השמן סחב כמו גדול, אבל אנחנו התחלנו לדאוג ללב שלו, מה גם שרובנו ממש לא בכושר. נדמה שהעירקי החליט לראות איך הולכת חבורת המכריסים שקיבל. התענו אותו ואת עצמנו לטובה. כמה ירוק, כמה מים, כמה יופי של נוף, כל גיא – פלג. משושים סטייל בריכת המשושים, כתף הר, כפר, והנה עוד עלייה, וכפריים, ופרות באחו ורועי צאן. והכל ירוק ופורח ונוטף.

בערב הגענו לגסטהאוס בקזבגי, העיירה שלמרגלות הקזבק,.שכשמו כן הוא – בית שהוסב לאירוח. התמזלנו והמקום היה כולו לעצמנו, האוכל הביתי וגם קנקן הג'ג'ה הביתית חיכו על השולחן. לא ברור איך לקח לנו יומיים להכיר את הג'ג'ה. כששואלים אותם מה זה, הם אומרים שזו וודקה, אבל המשקה עשוי מגפת ענבים. גראפה בעצם. והם שותים. יא ואראדי, איך שהם שותים.

שתייה בגיאורגיה היא אירוע, טקס. יש מנהל לאירוע, טאמאדה, והוא המתיר למשתתפים להרים כוסית. עוד ברכה, עוד כוסית, עוד ברכה עוד כוסית. לחיי החברות ולחיי הילדים שלנו, והנשים, והנהג שהביא אותנו, והקדושים ששמרו עלינו בדרך, והמתים, והנשים היפות של גיאורגיה, והאירוח המשובח, והאוכל שאכלנו, והשלום, והאהבה, ולחיי הספינות שבדרך, וכל המרבה הרי זה משובח. עתה הגיע החופש האמיתי: פתאום אתה נזכר שאי-שם יש ילדים שצריך לדאוג להם, מטלות, סידורים, עבודה, אחריות. בשנייה שנזכרתי ששכחתי מכל אלה, הבנתי חופש מהו.

נראה שמלבד ההורים של הנגר שבנה את השולחן שעליו אכלנו, שלא הוזכרו, שתינו לחיי הכל. ואז התחילו הצחוקים הדיבורים על הזיונים, ושאר התפארויות על ימים שהיו ואינם. בעצם, לא דיברנו על זיונים, אלא על ציד, כיבושים. בבוקר קמנו לטייל.

וכך יום אחרי יום. מסלולים בקטנה, וערבים ארוכים רוויי אלכוהול וצחוק ושיחות על החיים ועל המוות המתקרב, על הקריירה, על האבהות והנישואים, על הדבש ועל העוקץ. אפשר לכתוב כתבה על כל מסלול, ולא נגמור להזכיר את הפרחים, ונוף, והיופי, והקרחונים, והכלבים הגיאורגיים, ועוד פרחים (יוצאים לשם טיולים בוטניים), הקתדרלה בראש ההר, והזקנה מהכפר הגבוה שאפתה לנו צ'יק צאק לחם חם ועוגיות, וחילצה חמאה מדהימה תוצרת בית, לאחר שעשינו ממנה בית תה לשעתיים בגלל הגשם. ועוד טבע, ועוד פרחים, ועוד ירוק, ומים בכל. ומלא דיבורים על הדרך.

מוזר מאוד להיפגש שוב אחרי 20 שנה. אנחנו נפגשים לא מעט, אבל בין הנשים לילדים זה אחרת. פתאום זה שוב אנחנו, החבורה, עם אותן שטויות ואותן פינות, מכירים היטב את החסרונות והיתרונות של כל אחד ואחד. כמה צחקנו. צחקנו. ושתינו, וצחקנו, וטיילנו ושתינו. ואז ירדנו את האוטוסטראדה הצבאית ונסענו בינות מרבדי הפריחה שלמרגלות הקווקז עד לעמק קאחטי, שאמרו לנו שאסור לוותר עליו. לפחות המדריך הבין שעצרנו במספיק קתדרלות, וויתר לנו.

קאחטי הוא אחד מערשי היין, אבל היה חם לח, ולא מרשים במיוחד. לפחות לא אחרי ההרים. סיור היקבים איכזב, והתנחמנו בכך שאנחנו יחד, ושהתעקשנו על נסיעה ללאגודחי, השמורה הוותיקה בגיאורגיה, ועל יום טיול ביער הסוב טרופי, ובכך שהיין הביתי בגסטהאוז היה מצחיק באופן יוצא דופן.

השורה התחתונה

גיאורגיה מומלצת בחום לכל מטייל, בין היתר כי גמרנו את הסיפור הזה ב-800 דולר בערך. אם זאת, העניין הוא לא היעד, כיום אפשר לארגן נסיעה שכזו, מול תיירנים מקומיים כמעט לכל מקום, בחצי המחיר ממה שז יעלה בארץ. ומעל לכל הכי מומלץ לשאיר מדי פעם את הכל מאחור, ולנסוע לטייל עם החבר'ה.

אלבום התמונות

Posted by גילי in כללי

2 תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שני, 14 מרץ, 2011 בשעה 15:09 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

2 תגובות to “טיול בנים לגיאורגיה”

  1. אוהד גנור says:

    אהלן גילי
    אני אוהד מכנרת.קראתי את הכתבה שלך על הטיול ונדלקתי.אני ועוד שלושה חברים רוצים לתכנן משהו דומה.אשמח אם תוכל למסור לי קצת יותר פרטים על המסלול שעשיתם,וגם על השכרת הרכב והמדריך.
    תודה אוהד

  2. גילי says:

    הי אוהד,
    המסלול:, למיטב זכרוני: יום בטביליסי
    => מצחטה, צהריים באגם ז'ינגוואלי ליד מצודת אנאורי, הגעה לקזבגי
    => טיול לעמק סנו ולקרחון שמעל הכפר הכי גבוה באיזור (שכחתי את שמו, אחלציחה אולי), ולעת ערב נסיעה לראות את הגבול הרוסי (מיותר)
    =טיול למפל ובערב עלייה רגלית לכנסיית צמינדה סמבה חלקנו ירד ברגל עד העיירה.
    => נסיעה מקסימה לעמק היין קאחטי, עם פיקניק בדרך וויתור על הכנסיה המאוד חשובה בדרף .לילה בטלאבי.
    => סיבוב יקבים, ונסיעה מאולתרת ללאגודחי
    => טיול יום בשמורת לאגודחי. יופי של יער. נסיעה לטביליסי

    =>

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>