יש מינים המופיעים דווקא לאחר שריפה. מספר מנגנונים יכולים לכוון את נביטתם של צמחים מותאמי אש (פירופיטים) דווקא לאחר השריפה. בקליפורניה נמצא שחומרים מעכבי נביטה הנמצאים בקרקע מתפרקים בזמן שריפה ורק אז מתאפשרת נביטת זרעים תופעה נוספת שתוארה בקליפורניה היא שחומרים הנשטפים מהעץ החרוך משפיעים על הנביטה. ישנם זרעים הדורשים אור שמש לנביטה ואינם נובטים עד שהקרקע נחשפת לשמש לאחר השריפה.
דוגמה בולטת שמביא פרופ' זאב נאווה בספרו "אקולוגיה של אדם ונוף" היא נשרן הדוחן (Piptatherum miliaceum) – דגן שעשוי להתקיים שנים ארוכות מדוכא בסבך, עד לשריפה הבאה הנותנת לו הזדמנות להגביר את תנובתו ולפלוש לבתי גידול חדשים שהתפנו. מכת חום סביר על זרעיו דווקא מגבירה אצלו את הנביטה.
הנשרן אינו יחידי, במינים רבים מוגברת הנביטה על ידי טמפרטורות גבוהות. כבר עתה יודעים לומר שבעקבות האש שאחזה בכרמל בסוף הקיץ (כן, השנה זה היה בדצמבר), יופיעו משטחים של נבטי לוטם וקידה, ושבשנים הקרובות צפויה פריחה מרהיבה שלהם.
בשני מיני הלוטם הנפצים בישראל (לוטם שעיר ולוטם מרווני) נמצא שהקליפה הקשה נפגעת בטמפרטורות גבוהות והופכת להיות חדירה למים. לאחר חשיפה לחום עולה אחוז הנביטה של אלה פלאים (מאחוזים בודדים לעשרות רבות של אחוזים, תלוי בגיל הזרע). תופעה דומה ידועה גם במינים רבים במשפחת הפרפרניים, אליה משתייכת הקידה השעירה.
איכות סביבה מגזין מסע אחר מסע אחר שמירת טבעPosted by גילי in כללי