דלג לתוכן.

לא בלוג
ניווט:
21 דצמבר, 2010

אחרי השריפה בכרמל: אקולוגיה של אש, קק"ל, וממשל

"They took all the trees
Put 'em in a tree museum
And they charged the people
A dollar and a half just to see 'em
Don't it always seem to go
That you don't know what you've got
Till it's gone
They paved paradise
And put up a parking lot
"… Joni Mitchell

אפשר לקנא בד"ר נעם לידר, מנהל אגף אקולוגיה ברשות הטבע והגנים, מכיוון שגם אם הוא לא קורא לילד בשמו, הוא חווה הארה מקצועית בעקבות השריפה בכרמל. "כשנכנסתי לנחל אורן, נחשפתי לשריפה אמיתית פעם ראשונה, ופתאום ראיתי את ההשלכות מלמטה עד למעלה, כלומר לא רק מה עם החי בר ומה עם החזירים, אלא גם קורה עם המיקרו". למול עיניו התגלגל כל התסריט של המיקרואורגניזמים, ופטריות שבלעדיהן לא יהיו צמחים, שבלעדיהם לא יהיו צמחים אחרים, שבלעיהם לא יהיו מי שאוכלים אותם, ולא יהיה מי שיפיץ את הזרעים, ולא היה מזון לאוכלי החרקים, ואיזה זרע אלון שימצא את הלחות המתאימה על מנת לנבוט, שבלי זה לא יהיו יערונים ולא יהיה מי שיפיץ את הזרעים. "ראיתי כמה זה מורכב, מה הם התהליכים… כל מה שקראתי בכל מני מאמרים התחבר, פתאום ראיתי את האפס הזה, את הגראונד-זירו". אין אלא לחשוב על ג'וני מיטשל שאמרה שאתה לא יודע מה יש לך, עד שהוא איננו. אפשר להתקנא בלידר על שראה בין האותיות הפורחות, ולו לרגע, את המכלול, את המערכת האקולוגית.

ברמה היותר נמוכה ראה לידר את עוצמת השריפה באורנים, ואת ההבדלים שלה בסוגי הצמחייה, האורנים לעומת שטחי האלון, אחרים מספרים שממש ניתן לראות את המקומות שבהם האש נעצרה על קו האלונים, במקומות בהם המסלע משתנה. אי אפשר להאשים את האורן, הוא שורד על האש (ראה מסגרת), אבל מותר לתמוה באשר לשיקולים שבנטיעתו, ובעיקר באשר להיעדר הטיפול המתבקש בשטחי האורן הוותיקים והצפופים – טיפול עליו המליצה כבר בינואר 1990 הוועדה המקצועית לשיקום הכרמל שהוקמה בעקבות השריפה הגדולה שהתחוללה בהר חודשים ספורים קודם לכן. אם לשפוט על פי מה שראינו לפני שבועות אחדים, גם המלצות עבודתה של ד"ר שוש אשכנזי (ממשק הצומח המעוצה של הכרמל – דגש על ממשק יערות אורן ירושלים, 2004) לא יושמו על פי רובXX. אבל ראשית כדאי לתת את הדעת על האקולוגיה של שריפות היער.

אורן ירושלים הוא אמנם דוגמה קיצונית למין שמרוויח מהאש, זקוק לה ממש (מסגרת), אבל אם לא מתייחסים לשריפת יער בפרספקטיבה של התועלת והנזק לאדם, האש אינה טובה או רעה, אלא טובה לאלה ורעה לאלה. מיני צומח, למשל, מתחרים ביניהם על מזון, ובעיקר על אור השמש. אחת התוצאות הבולטות ביותר של שריפת חורש היא ריבוי מהיר של גיאופיטים פורחים – נרקיסים, רקפות, אירוסים, סחלבים ועוד – שהבצלים והפקעות שלהם לא נפגעים.

לפעמים, ההתמודדות האבולוציונית של הצומח עם האש, היא הרבה יותר בנאלית מאשר במקרה האורן המכין עצמו לשריפה כל ימיו, או של הלוטם שמגביר את אחוזי הנביטה שלו באופן דראסטי לאחר חשיפה לחום (מסגרת). אלונים למשל, כמו עשרות מיני צומח אחרים, פשוט שרדו את האש הקדומה באמצעות יכולת להתחדש מצוואר הגזע. מה שמעל פני הקרקע אמנם מת, אבל הצמח ממשיך לחיות מתחת לפני הקרקע ומתחדש בקלות.

הנוף נתפס כערך אקולוגי. ומבחינה זו נגרם נזק רב מאוד לכרמל, אך האקולוגיה היא בראש ובראשונה חקר יחסי הגומלין בין מינים, ולכן על מנת לגרום לנזק אקולוגי (שלא לדבר על אסון אקולוגי) האש צריכה לפגוע במערכת אקולוגית כמכלול, ולא רק להחליש מינים מסוימים. לשאלה עד כמה נפגעה המערכת האקולוגית בשריפה האחרונה בכרמל, אין עדיין תשובה ברורה.

מעבר לנזק ולתועלת שיש למינים מסוימים, גם המערכת האקולוגית כולה יכולה להרוויח או להפסיד משריפה. אש במידה סבירה לא רק שלא פוגעת במערכת האקולוגית אלא מועילה לה. השטח שנפתח מאפשר יותר בתי גידול ומגוון מינים רב יותר. "נזק אקולוגי הוא שמינים הולכים לאיבוד", מסביר פרופ' יוחאי כרמל, אקולוג מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, אשר חוקר בין היתר השפעות של שריפות יער. "בכרמל יש מגוון של מאות מינים, והניחוש שלי היא שאף לא מין אחד נעלם בשריפה". לדעתו מגוון המינים באזורים נרחבים בכרמל יהיה יותר גדול. "אם זו הייתה שריפה מוחלטת של כל גוש היערות בכרמל, הייתי יותר נזהר. לשמחתנו יש איים ירוקים בתוך השטחים שנשרפו, והם מקור להתחדשות בלב האזור השרוף". כרמל מסביר שהרבה מינים של שטח פתוח הולכים ונעלמים, ועכשיו הם ינצלו את ההזדמנות. "זרעים יש כל הזמן בכל מקום, אבל עכשיו כשהם ינבטו הם יצליחו". חלק מהתמונה היא שהמלחמה בין המינים היא על אור, חלק אחר הוא שלזרעים קשה יותר להיות מופצים בתוך יער, ועתה כמויות הזרעים שייכנסו לשטחים הפתוחים יהיו גדולות יותר.

אש גדולה יותר, מגה-שריפה, עלולה ליצור נזק של ממש למערכת האקולוגית. למרות הנטייה למדוד שריפות בדונמים, חשיבות מכרעת לעוצמת האש ולתדירותה. אובדן מינים, ובעיקר השתלטות מינים מותאמי אש (פירופיטים) על האזור השרוף הוא אחד מהנזקים האפשריים. אחד הדברים שמטרידים כיום בכרמל אינו רק החשש מהשתלטות הקידה, הלוטם או האורנים, אלא גם החשש מאובדן האורנים הטבעיים של הכרמל. פרופ' (אמריטוס) גבריאל שילר, חוקר בכיר בתחום היער במנהל המחקר החקלאי, היה מי שפיענח את ההבדלים הגנטיים של אורן ירושלים סביב הים התיכון. "כמעט ואין יותר עצים שהם בעלי גנום מזרח ים תיכוני" הוא אומר בצער, "המסרק כבר לא קיים יותר, היער הטבעי בכרמל עבר כמה שריפות, ובנוסף האורן מפיץ למרחק אבקה שגורמת להומוגניזציה. כלומר, אפילו אם העץ הוא מקומי, האצטרובלים שלו לא, הוא מופרה מגנום זר, ובדור הבא יש סממנים גנטיים שלא שייכים לארץ הקודש".

מאז 1978 אוספים נתונים, ואנחנו יודעים על למעלה מ-500 שריפות, אומרת ד"ר לאה ויטנברג מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, השריפה הכי גדולה עד כה כילתה 5000 דונם, ובסך הכל נשרפו בכולן 39 אלף דונם. יש כתמים שנשרפו פעם ופעמיים ושלוש, וישנם דפסים אחרים לגמרי של השתקמות לפי מספר השריפות. ויטנברג, החוקרת את האקולוגיה של שריפות יער, מדגישה שיש הבדל בין שריפת ליחוך לבין שריפה בטמפרטורות גבוהות מאוד. "ניתוחים בכרמל מראים שבשריפות גדולות הסתברות האורנים להישרף גבוהה פי 3", היא מציינת.

ד"ר אביבה רבינוביץ' ז"ל, שהייתה המדענית הראשית ברשות שמורות הטבע, הייתה מאלו שטענו שאין לקבל את הגישה הרווחת ששריפות תמיד היו ותמיד יהיו, וכי נזקן האקולוגי רב. במאמר שפורסם במסע אחר (?) גרסה רבינוביץ' כי בארץ הן אסון כבד לסביבה הטבעית: מגוון המינים ובתי הגידול יורדים בצורה דרסטית. צמחים ספורים משתלטים על השטח שנשרף, ובעלי החיים שניזונים מהם נפגעים. שכבת הקרקע העליונה נסחפת ונמנעת צמיחת מיני עשבים רבים. "הפגיעה הבולטת ביותר לעין היא בשכבת העצים, אך למעשה הפגיעה הקשה ביותר היא בפני המסלע", טענה, "הסלעים מאבדים את הקרום החי שלהם – אצות, חזזיות, טחבים, ועימם אובד כל מי שניזון מהם". רבינוביץ' הדגישה שעל החזזיות מתקיימים מיני שבלולים ומיני סרטנים, שעליהם ניזונים מכרסמים, ציפורים וזוחלים, המשמשים בעצמם כמזון לטורפים קטנים. "דוגמא זו מבהירה איך נפגעות שרשרות החיים בשל היעלמות החזזיות". כרמל מסביר כי רבינוביץ' השמיעה דעה זו בשנות ה-60 וה-70 ואז היתה זו הדעה המקובלת בקרב אקולוגים בארץ ובעולם. כיום זו דעה חריגה.

ישנם מקומות בעולם בהם אין דיון סביב השאלה האם האש היא חלק מהמערכת האקולוגית, אלא רק בשאלה מה עושים איתה. במקומות דוגמת קליפורניה או אוסטרליה ניצתת האש באופן טבעי מברקים של סופות קיץ או מחום השמש, והיא ללא ספק חלק מהמערכת האקולוגית. מארק יורגנסן, שניהל את פארק הגדול בקליפורניה (2 מיליון דונם), נאלץ להתמודד עם שריפות גדולות מאלה שלנו. הגדולה שבהם 'סידר' כילתה 1.1 מיליון דונם של יער בסוף אוקטובר 2003. באמריקה כמו באמריקה סדרי הגודל הם אחרים, ונשרפים שם מדי שנה כ-5 מיליון אייקר (כ-20 מיליון דונם). אמנם בקליפורניה יש שריפות טבעיות, אך בשיחה עם מסע אחר, מסביר יורגנסן שרוב השריפות שם אינן כאלה. "קצת פעילות אנושית בלתי זהירה יכולה לגרום לקטסטרופה גדולה".

לדבריו, אחת הבעיות היא שבמאה השנים האחרונות האדם שולט בשריפות, ובגלל כיבוי השריפות הצטבר ביערות חומר בעירה רב שגרם להם להיות דליקים במידה בלתי ניתנת לשליטה. סידר, הוא מציין, הצליחה לשרוף עצים גדולים בני מאות רבות של שנים. "אם האש הייתה במחזוריות טבעית, העצים היו שורדים".

כבר ב-1968 יזם שירות הפארקים הלאומיים בארצות הברית הבערה של 'שריפות מרשם' כחלק מהתמודדות עם הבעיה. "בזמנים קרים יותר אנחנו מבעירים חלקים קטנים של היער, האש בוערת לאט יותר, ומכלה את השיחים וחומר הבעירה המת בתת היער". הפעולות נעשות באזורים רגישים מבחינת האדם, אבל מטרתן היא גם להגן על היער. השימוש בשריפות מבוקרות התגבר ביערות ובפארקים האמריקאיים בשנות ה-70 וה-80, ובעקבות אישור מדיניות פדראלית לניהול שריפות מבוקרות בשנת 1995 גדל השימוש בהן באופן דרמטי. גם באירופה, בה נשרפים כ-4 מיליון דונם בשנה, הולך וגובר השימוש באש ידידותית – בפורטוגל, בספרד, ביוון. "פרדוקס האש" (The Fire Paradox Project), פרויקט של האיחוד האירופי שחברים בו 48 ארגונים מ-16 מדינות, מקדם אף הוא את השימוש במתודות שונות של "לחימה באש באמצעות אש", על ידי הנחת תשתית מדעית וטכנולוגית בתחום.

ובאשר לשיקום לאחר השריפה? לאחר שריפות יזומות לא עושים בקליפורניה דבר, ונותנים לטבע לעשות את שלו. "האש קטנה מספיק על מנת לא הרוג את הצמחייה", מסביר יורגנסן. גם בשריפות גדולות מאוד נותנים לטבע להשתקם מעצמו, ובמקרים חריגים שותלים מעט. "כשהאש גדולה, נעלמים מיני עצים ומחליפים אותם מיני שיחים. בשריפה של 2003, נעלמו במקומות מסוימים מינים מסוימים של אורנים. אספנו זרעים והנבטנו אותם וכעת שותלים אותם".

נדמה שההבדל הגדול ביותר בין ישראל לבין ארה"ב הוא דווקא בתרבות הניהול. שם האש לא מתנהלת אלא מנוהלת. נקבעו כלים אקלימיים לקביעת דרגת סיכון של פריצת דליקה, ובכניסה לאיזור סיכון מופיע לצד הדרך המידע, לפיו גם נקבעת רמת הכוננות של הצופים והכבאיות. "במונחי מלחמה", מציין יורגנסן, "אתה יכול לקבוע את התנאים לקרב או להיקלע לתוכו".

"הגנו על היער הגנת יתר" מסכם יורגנסן את הגישה הקליפורנית העכשווית, "כיבינו את השריפות כל כך הרבה זמן והיער הפך צפוף וותיק. עתה למדנו ששריפות יכולות להיות מזיקות, אבל הם מרכיב טבעי של המערכת האקולוגית".

"אני בכלל לא בטוח ששריפות יזומות בכלל מתאימות לנו", אומר סמנכ"ל בכיר למשאבי טבע במשרד להגנת הסביבה, ד"ר ישעיהו בר-אור, "גם בגלל שהשטחים בישראל קטנים מדי בשביל ניסיונות, וגם בגלל שלא בטוח שיש לנו את הידע לעשות את זה נכון". עם זאת, אין שום כוונה להמציא את הגלגל. בר-אור, העומד בראש צוות השיקום האקולוגי בוועדה הממשלתית לשיקום הכרמל, מציין שעבודת הוועדה מתבססת על ידע שנצבר בצרפת בספרד. "יש גם ידע בארץ, אבל אנחנו רוצים לשמוע יותר מדעה אחת", ישראל קיבלה הצעות לעזרה ממדינות העולם, ורצונו לראות איזה ידע ביכולתן לתרום. "יש דעה אחת נחרצת מאוד, והיא שהשנה לא נוטעים. גובשה הסכמה ברורה בעניין".

עם כל הפתיחות, שריפות יזומות לא נראה שנראה כאן בקרוב. "זה משחק מסוכן" אומר בר-אור, "ניסויים מהסוג הזה אנחנו משאירים למעצמות, זה לא נמצא על השולחן היום". הבשורה הגדולה באמירה הזו היא שיש שולחן שכזה: בר אור הושיב סביב שולחן עגול את כל בעלי העניין – רשות הטבע והגנים, קק"ל, החברה להגנת הטבע, אנשי אקדמיה, אנשי משרד החקלאות ופקיד היערות, כנראה שגם נציגי הרשויות המקומיות יצטרפו לדיונים, "אנחנו לא חושבים שכל החכמה נמצאת אצלנו", הוא מוסיף, "ורוצים גם לשמוע את חוכמת השטח".

מדברי בר-אור, ומדברי אחרים המעורבים בשיקום האקולוגי, ניתן להבין שהכיוון הוא קודם כל לחכות ולראות מה תגובתה של המערכת לשריפה. לידר, מכנה את מה שהתרחש בכרמל 'ריסט של המערכת האקולוגית', לעולם לא תדע מה יצוץ חזרה, הוא מציין, וזו דאגתו הגדולה. דבר אחד ברור, השטח צפוי להיות מגוון יותר.

כתמיות היא מונח יסוד מקצועי באקולוגיה של שטחים פתוחים. כתמיות גדולה משמעותה פסיפס מגוון יותר של סוגי נוף שונים (פתוח, מיוער, חורש, מדולל יותר ומדולל פחות), רבגוניות שמאפשרת ביטוי של מגוון ביולוגי (מגוון מינים ומגוון בתי גידול). "מתחת ליער קק"ל לא תראה פריחה של כל מיני מינים, חלקם אדומים", מדגים לידר.

כשאקולוג המחוז, ד"ר דידי קפלן, (להעביר ציטוטים לאישור) מסביר על כתמיות הוא מקפיד להזכיר שאמנם לאחר שריפה הכתמיות עולה, אבל שריפות אינטסיביות, עושות את ההיפך. "שטח גדול ורצוף שנשרף לעיתים קרובות. זה בעיה. זה לא ששריפה זה טוב והמגוון הביולוגי עולה". קוראים לזה עיקרון ההפרעה הבינונית. הפרעה יכולה להיות שיטפון, אש, חמסין, בצורת, פעילות אדם, ועוד. יש כלל אצבע, מסביר קפלן, שהפרעה בינונית מגדילה את המגוון. אש גדולה חזקה וחמה מאוד, היא הפרעה גדולה ואז תהיה השתלטות של מינים בודדים, אופורטוניסטים, שמנצלים את ההזדמנות והם הראשונים לנבוט. גם בהיעדר הפרעה מוחלט המגוון יורד. "המפתח הוא לייצר ממשק כתמי".

האקולוגיה, כמה לא מפתיע, מתבררת כמדע טאואיסטי למדי: כתמיות היא גם התופעה של אחרי שריפה, וגם מטרת השיקום האקולוגי, ומה שנובע מכך הוא אותו "עשה בחוסר מעשה". בכלל השטח, אומר קפלן הממשק לא יהיה אינטנסיבי. בטווח הקצר יתבוננו בשטח התבוננות מדעית, ולהערכתו בטווח הבינוני יהיה צורך לדלדל אורנים ביערות אורן לשעבר. בטווח הבינוני-ארוך (8 שנים) צפוי דילול גזעים של אלונים, בכדי לעודד יער אלונים בניגוד לחורש אלונים (האלון המצוי יכול להיות גם שיח וגם עץ). יש לזה גם משמעות מבחינת מניעת אש כי עצים נשרפים פחות. בנוסף מניח קפלן שתתבצע כריתת עצים לדילול בסמוך ליישובים, חניונים ודרכים. איזורי חיץ.

"נושא איזורי החיץ מעלה שורה של שאלות", אומר בר-אור, ומוסיף שאישית, מופעל עליו לחץ כבד בסגנון 'צריך 100 מטר סטריליים'. חיץ סטרילי אינו האפשרות היחידה: צמחייה נמוכה, עצים דלילים, ושימוש במרעה, גם הם אפשרות. בכלל, מרעה הוא אחד הממשקים החיוניים לשמירת היער והחורש מפני האש בר-אור מזכיר את השריפה הגדולה בשער הגיא ב-1995, בה עברה האש מספר פעמים את כביש ירושלים-ת"א. כביש הוא חיץ מאוד סטרילי, אבל כשהאש עוברת בצמרות ולא על הקרקע, גם זה לא עוזר. מי שראו את האש אוחזת בצמרות האורנים מתארים אצטרובלים בוערים עפים למרחק של מאה ומאתיים מטר. "זה מעלה שורה של שאלות והשיקולים הם כבדים", הוא אומר, "נלמד את זה בשום שכל במשך חודש חודשיים, ואז נחליט, רצוי עם קונצנזוס רחב ככל האפשר".

בקרן הקיימת, אומרים דברים דומים, אך בשפה שלהם: כלומר מדברים על עצים. הכוונה – לפחות של אנשי המקצוע – היא ליצור יער מעורב מגוון ובר קיימא, ונדמה כי עם השריפה האחרונה עשויה הקק"ל להשלים את המעבר לנטיעת רחבי עלים במקום האורנים המזוהים עמה. לאחר השריפות שהיו בכרמל ב-89, מציין מנהל מרחב צפון של הקק"ל, ד"ר עומרי בונה, התרומות שימשו למחקרים שלימדו רבות על החי והצומח של הכרמל והממשקים שדרושים לו, ובעקבותיהם נעשתה עבודה מסכמת על ידי צוות בראשות ד"ר שוש אשכנזי ואוריאל סופריאל. "יש תשתית מקצועית איתנה שעוזרת לרט"ג ולקק"ל".

הבעייה היא מה שנעשה – ובעיקר לא נעשה – על בסיס אותה תשתית מקצועית. בעקבות השריפה ב-89 נכתבו ספרים עבי כרס אומר בר-אור, ובכל זאת, חלק מהדברים לא יושמו. "חלק כן, חלק רק לאחרונה, וחלק לא". בר-אור מציין שבתחילה היה גם מרעה, אך הוא הפך לבלתי כלכלי. ההערכה היא שעתה יהיה צורך במרעה ממשקי ולא במרעה משקי.

כתובת האש על הקיר

בינואר 1990 הגישה, כאמור, הוועדה המקצועית לשיקום הכרמל את המלצותיה, היו שם דברם שנוגעים לתכנון כולל בכרמל, לשיקום הצומח (לא לנטוע), לאתרי נופש חלופיים, למערך כיבוי האש, וגם שורת המלצות לממשק צומח לצמצום שריפות.

בראש ובראשונה המליצה הוועדה המקצועית לתכנן מערך של אזורי חיץ רחבים, עם צומח בעל דליקות נמוכה אשר יאפשר את בלימת האש גם בשרפות קשות. באזורי החיץ הומלץ לדלל את העצים, לגזום ולנקות את הגזם, וכן לטפל שכבת תת-היער ע"י רעייה בצפיפות גבוה.עוד המליצה הוועדה לבדוק אמצעים כגון שריפה מבוקרת, ושיקום שטחי חקלאות מסורתית ליצירת אזורי החיץ.

המלצה נוספת הייתה לבצע דילול מתון, גיזום ופינוי גזם ביערות אורן צפופים. וכן להתיר לעודד וליזום רעיית צאן ובקר בחלקים נרחבים של הגן הלאומי והשמורות בכרמל. מעט מאוד מכל זה נעשה, כאמור.

"יום לפני השריפה בכרמל, נסעתי עם דוקטורנטית שלי ליד נחל אורן", מספרת ד"ר לאה ויטנברג מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, "אמרתי לה: תראי את האורנים היבשים האלה, איך שהם עלולים להידלק". ויטנברג, , לא שיערה שהאש תהיה כל כך חזקה ושתקפח את חייהם של עשרות בני אדם.

היא אינה היחידה שמדמיינת אש כשהיא רואה צמרות עמוסות אצטרובלים. פרופ' כרמל מתריע כי החלטת הממשלה בעקבות השריפה מתייחסת לשיקום החי והצומח בכרמל ולא ליערות האחרים. "אני אפילו מוכן להסתכן בהימור: הרי יהודה יהיה הדבר הגדול הבא". אחד המקומות המסוכנים ביותר לדבריו הוא איזור יער הקדושים, "אם שם תפרוץ דליקה שום דבר לא יעצור אותה".

הרבה יותר בוטה בענין הוא פרופ' גבי שילר, שיש המגדירים אותו אבי תורת היערנות בישראל. שילר, מהנדס יער במקצועו, שבא מנקודת מבט יערנית-אקולוגית לדבריו לא מקבל את הגישה שרק שרותי כבאות אשמים, "אם הרט"ג וקק"ל היו גופים שמנוהלים ע"י אנשים מקצוע, הם היו חייבים לדאוג ששום אש לא תצא מהשטח". שילר לא חוסך את שבט ביקורתו מהקרן הקיימת (ככה זה כנראה כשאתה 'אמריטוס'), "כל מי שעבד שם ב-30 השנים האחרונות זה לא אנשים שמוסמכים ביערנות" הוא יורה, "לא הנדסאי, ולא ברמה יותר גבוה. כולם בעלי תואר דוקטור אבל בחקלאות, בגיאוגרפיה, באדריכלות. לא ביערנות". שילר מזכיר את עבודתה של אשכנזי, שנעשתה גם במימון הקק"ל, באשר לממשק הצומח למניעת אש, "שם כתוב הכל, איך צריך לנהל את השטח. אני מודיע לך בהכנעה שלא נעשה שום דבר".

בספרה קובעת אשכנזי כי מה שיש לעשות הוא להותיר את העומדים הטבעיים של אורן ירושלים בכיפות ההרים, ומסביבם ליצור רצועה רחבה נקייה מאורנים, בין היתר על מנת לשמר את הגנום של אורן ירושלים הטבעי לכרמל. בנוסף המליצה אשכנזי, לפתוח את החורש למניעת שרפות, להגדלת מגוון מינים ולאפשר התחדשות דינמית ובריאה שלו. המלצתה הייתה לפתוח כ-75% מהחורש הטבעי בדילול וגיזום להגבהת נוף) בשילוב עם רעיית עזים או יחמורים.

למרות הרושם התקשורתי, רק חלק קטן מהיער שנשרף – ככל הנראה פחות מ-3000 דונם – היה ביערות קק"ל: ביער חיק מערבה מעספיה, ליד ניר עציון, כל האיזור סביב בית אורן לכיוון דרום מערב, וליד בקעת אלון. צחוקו האכזרי של הגורל הוא שהמקום היחידי בו יישמה קק"ל את ההמלצות באופן יסודי היא סביב בית הכלא דמון, שאמנם לא נשרף, אך מאמצי הפינוי שלו הם שגבו את חיי האדם הרבים בשריפה.

"הבעיה אינה רק בשטחי קק"ל", מוסיף כרמל. האיזורים הכי קריטיים הם ליד דרכים ויישובים, ונמצאים באחריות המועצות המקומיות. זה לא רק עניין ל כסף אלא גם אישורים. כשבאה העירייה ורצה להוריד עצים בדניה, הקק"ל לא נותנים לה אישור. לא היה הלך רוח שצריך לדלל.

האבסורד הגדול ביותר הוא שמי שאמורה לאשר לרשות הטבע והגנים דילול אורנים בשטחה, היא הקרן הקיימת. הרשות דווקא ביקשה לבצע פעולות דילול בשטחה. "באנו עם תוכנית מסודרת", אומר גורם ברשות, "אבל ברגע שהתחלף פקיד היערות, קק"ל הפסיקו לנו את העבודות, ואמרו לנו לדלל כמו שהם רוצים, ומה פתאום אזורי חיץ. עבדנו כמו שהקק"ל רצו תוך הבנה שזה לא נכון". ברט"ג מלינים גם על כך שבשטחיה שלה ידה של הקק"ל קלה יותר על הדק המשור, לאו דווקא כשמדובר במניעת אש. "הם עושים מה שהם רוצים, ואנחנו, גוף של המדינה, בסוף גוף פרטי אומר למדינה מה לעשות".

"אנחנו לא ריבונים", מסביר קפלן, "לא קיבלנו היתרים לדלל, ורק לאחרונה אישרו לנו את זה עקרונית". גם לאחר שנקבע בבגץ שפקיד היערות (ירושה מהבריטים) לא יכול להיות גוף לא ממשלתי, הואצלו סמכויות פקיד היערות לקק"ל ואת המו"מ ניהלה הרשות מולם. "אני לא רוצה לומר שלא קיבלנו בכלל אישורים, קיבלנו במשורה", מסתייג קפלן. בסופו של דבר פנתה הרשות ישירות לישראל גלאון, פקיד היערות במשרד החקלאות. "רק ב-2010 אחרי שלחמנו בעניין הזה, הגיע פקיד היערות למסקנה שראוי שגם אנחנו נהיה פקיד היערות, אבל הוא רוצה לעשות את זה בהדרגה. הכרמל היה המקום הראשון שבו הכנו תוכנית 5 שנתית, ורק ב-2010 קיבלנו את היתרים לעבוד כפי שאנחנו מבינים שצריך לעבוד". קפלן לא מאשים, "לא הייתה לו יכולת אובייקטיבית לתת מענה לשטחים כאלה גדולים", הוא אומר על פקיד היערות, "כי הוא צריך לראות את השטח".

סוף דבר. הכרמל נשרף. עם כל השמחה על הפריחה המשגעת שצפויה בו כבר בסוף החורף, זה נורא עצוב. השאלה עתה אינה האם ניתן היה למנוע את השריפה ביער או בסמוך לו, אם לאו. השאלה היא מה יקרה הלאה. טוב יעשו הקרן הקיימת והמדינה, אם ימהרו לבצע ביערות יהודה והגליל את הפעולות הברורות הנחוצות למניעת אש. אם יימנעו מכך – סופת האש בוא תבוא. ולגבי הכרמל? אפשר לחזור שוב לתמונה של ד"ר לידר, העומד בינות לאודים בנחל אורן השרוף, רואה את תהליך ההשתקמות מתחילתו ועד סופו, ופולט וואו. "אמרתי וואו. כי אני מבין את המורכבות", אומר לידר, "זה תהליך לא פשוט להגיע מאל"ף ועד תו, בכל שלב יכול משהו להפקשש: מינים פולשים, טיפול אנתרופוגני, פתאום אתה מבין שאולי אנחנו לא יכולים לבנות על המשקעים שאנחנו רגילים אליהם". בשורה התחתונה צריך לתת לאפשר תהליך הזה לקרות לא להפריע לו, ולתקן פה ושם אם צריך. "אפשר שמחר בבוקר ההר הירוק תמיד יהיה ירוק, ואפשר שהוא יהיה ירוק אקולוגי. רק יער ירוק אקולוגי יתפקד לאורך זמן".

תגובת קק"ל
יועץ התקשורת של קק"ל, המכנה אותה בלי בושה "הגוף הירוק הגדול במדינה", כאילו מדובר בגוף ירוק או בגוף של המדינה, מוסר בתגובה כי המומחיות והמחקרים האקדמיים של קק"ל, כמו גם הידע העצום, והניסיון הרב שנצברו בארגון ב-110 שנים האחרונות בתחום הייעור זוכים להכרה בינלאומית". (אולי כדאי היה לספר ליועץ שלפי קום המדינה עסקה הקרן ברכישת קרקעות ולא בייעור. את זה עשה שירות הייעור הבריטי).
"לא בכדי, מומחים מכל העולם מגיעים לישראל כדי להשתלם וללמוד מקק"ל ומניסיונה. באגף היעור ובמרחבים של קק"ל נמצאים אנשי מקצוע בעלי תואר ראשון שני ושלישי מהפקולטה לחקלאות ומוסדות אקדמיים אחרים הרלוונטיים לתחום זה. בנוסף להשכלה אקדמית מקצועית זאת, מרבית אנשי אגף היעור וחלק נכבד מאנשי המקצוע בקק"ל עברו לימודי תואר שני בארה"ב בחסות שרות הייעור של ארה"ב ואנשי מקצוע אחרים עברו הכשרה מקצועית ייעודית בשרות הייעור של ארה"ב (מספר שבועות או חודשים). יתרה מכך, בשנתיים האחרונות אף הכשרנו מספר רב של בעלי תפקידים בדרג בסיסי יותר כטכנאי יער ושימור קרקע במכללת רופין".
"אין אף גוף ירוק במדינת ישראל", ממשיך יועץ התקשורת, "שיש לו אנשי מקצוע בעלי ידע מקצועי מתקדם וניסיון מעשי בשטח ולא בדיבורי סרק, או בעצות שנראות יפה על הנייר אולם בפועל אינן ישימות, שהוא כה עשיר ביערנות כפי הקיים בקק"ל. הידע המקצועי היערני הקיים בקק"ל הינו ייחודי לארגון הקק"ל והידע המקצועי והניסיון המעשי העשיר של אנשי קק"ל מבוקש בכל העולם ובמדינות מתפתחות במיוחד". זה כנראה המקום להזכיר את תוכנית ההתייעלות של הארגון לפני כשנתיים במסגרתה עזבו את הקרן הקיימת דווקא מומחים רבים, וחלק גדול מהחוקרים העוסקים בפיתוח שיטות להגנת על היערות. את תגובתו מסיים יועץ התקשורת, בעוד סיסמא ריקה מתוכן שחוזרת על עצמה שוב ושוב, מטעמי גיוס תרומות: "ההוכחה הטובה ביותר לניסיון וידע מעשי זה הוא העובדה שקק"ל החזירה כבר את הירוק לשטחי הצפון שנשרפו במלחמה האחרונה".

באשר לטענות המושמעות ברט"ג מסירה הקק"ל את האחריות מעליה: "אחריות על כיבוי שריפות היא של מכבי האש ולא של רט"ג או קק"ל. לכן למרות החרב של הביקורת שנעשית עכשיו, איננו מאמינים כי יש גורם מוסמך ואחראי ברט"ג הטוען כי בשטח בו פרצה השריפה שרובו ככולו הוא בבעלות, באחריות ובניהולה של הרט"ג, יש לדבריו לקק"ל נגיעה או אחריות כלשהיא. ואם כן אזי הדבר פשוט לא נכון".

הערת שוליים, אני לא חושב שלפרסום:
בקשת התגובה לא התייחסה לשטח בו פרצה השריפה, אלא לכלל השטח. למרות שידוע לנו על מכתב שיצא מהרשות לקק"ל, ומתייחס לרוחב הדרכים ביער חיק (יער קק"ל בו פרצה השריפה), ולאי התאמתן לכבאיות. לא ביקשנו על זה תגובה, כי לא כתבנו על זה, אבל כנראה בקק"ל יודעים היטב על מה הם מדברים. או כמו שאומרים: על ראש הגנב בוער הכובע.

Posted by גילי in כללי

אין תגובות »

פוסט זה פורסם ב- יום שלישי, 21 דצמבר, 2010 בשעה 11:09 בנושא: כללי. ניתן לראות תגובות של גולשים בעזרת רסס 2.0 תגובות. ניתן להגיב, או לעשות טרקבק מהאתר שלך.

השארת תגובה

XHTML: ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>