Welcome to gilisoffer.com
תמונות  קציר חיטה ושעורה, ויש גם מילים בסוף


ילדים ושיבולים


ילדים מגלים חיטה



ילדים מגלים חיטה

קציר מוקדם


אלומה


עוד מגל


כמוץ אשר תדפנו רוח


אבן ריחיים ידנית מגל וילד


סובבים


סובבים סובבים



סובבים סובבים סובבים


נוף מהגלבוע


שוליית הקוסם


הגלבוע


מטאטא ודליי מים. שוליית הקוסם


שוליה ונוף


שוליה ונוף


מכתף שאול


מכתף שאול


שפלת יהודה


שדה קצור בשפלה


שדה


שדה


שיבולים בשדה, כורעות ברוח


אביב


שעורה (נדמה לי) בשקיעה


חיטה בשקיעה


קונטור


שעורת בר


שעורה


אותה שעורה


חיטה, שקיעה


שיבולת ועגורן


ואחת שאני אוהב במיוחד. חיטה



שאריות אביב בארץ. הכוונה אינה רק לעונת השנה, חיטה ירוקה נקראת אביב. הוא תיכף נגמר, האביב, ברוב הארץ הזהיבו כבר השיבולים, ועת הקציר הגיעה. העונה מזמנת מפגש עם מקור הלחם, עם החקלאות המסורתית, עם החקלאות המודרנית וגם עם העברית זו הזדמנות להכיר את העצמים שעומדים מאחורי מילים כמו 'בר' 'מוץ' ו'תבן', 'אלומה', 'עומר', 'סאה', 'מדוכה' ו'כברה', 'מורג' ו'מזרה'. לא חייבים להמתין לחג הקציר על מנת להתנסות בעבודת המגל והחרמש. מקומות רבים מציעים  - על פי רוב לקבוצות -  פעילות של קציר, דיש, טחינת קמח, ואיך לא -  אפיית פיתות על סאג'.


עין דור

המרכז למלאכות קדומות בעין דור שבגליל התחתון מציע פעילות קציר לקבוצות (25 משתתפים ויותר). אחרי שחוזרים מההתנסות בקציר במגל, בקשירת האלומות ובאיסופם לעמיר, מביאים את החיטה לרחבת המרכז ויוצרים גורן. שם מתנסים בעבודת המורג - פירוק החיטה, ואחר כך מפרידים בין הקש לבין המוץ והגרעינים.

את פעולת ההפרדה מבצעים במזרה: זורים את החיטה אל מול הרוח. אחר כך עוברים להפרדת המוץ מן הגרעינים - 'מרקידים את הכברה'. המוץ, מורכב מן הקליפה ומן המלען, השערה של החיטה. הכברה היא מסננת גדולה אותה מקפיצים ('מרקידים' את הגרגרים) - המוץ עף, והגרעינים נוחתים. משנתערמו הגרעינים, נוטלים סאה (כלי המדידה), והולכים לטחון.

בעין דור כמה וכמה סוגים של כלי טחינה. החל במכתש ועלי, מדוכה (אבן עם קערה, לעתים על 3 רגליים) ואבני ריחיים ידניות, וכלה באבני ריחיים של חמור אותן מסובבים 4 ילדים. את הקמח המלא (המתקבל בטחינה שלישית) מערבבים לבצק אותו אופים על סאג' לפיתות. הפעילות אורכת כשלוש שעות, ומחירה הוא 28 שקלים למשתתף. פעילות חלקית תעלה פחות. בשבועות (2 ביוני) מתקיים הפנינג: 'ים השיבולים, אלף ניגונים' (25 שקלים לילד, 15 למבוגר), בנוסף לפעילות הנ"ל יהיו גם משחק משימות משפחתי "בשביל הלחם", והפעלות וסדנאות לחג. 6770333 - 04, 6765027 - 050.


נאות קדומים

גם בשמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל, נאות קדומים, עיסוק מעמיק בנושא הדגן. הפעילויות במקום נעות מפעילות בסיסית עם ילדים בגיל הרך ועד להדרכות בנות יום שלם למבוגרים (מורים עפ"ר). פעילות לקבוצות ניתן לתאם לכל יום, ואילו בימי שישי מתקיימים במקום סיורים לבודדים (בהרשמה). הפעילות כוללת  קציר במגלים, היכרות עם הווי הקוצרים, מתנות עניים והחיים סביב הגורן, הדגמת מלאכות הגורן (זרייה ודיש) וכן טחינת קמח ואפיית פיתות. הקבוצות גם מכינות קלי. הקלי, (חריקי בערבית) הם גרגרים שרוככו בקליה ונאכלים חמים. זהו מזון הקוצרים שבעז "צבט" לרות כאשר הזמין אותה לאכול עמם.

ניתן לסייר גם במסלולים עצמיים עם חוברות הדרכה ומפת השמורה במחיר: 25 שקלים לאדם. המסלולים עוברים בגרנות, בהן ניתן לראות את הכלים ששימשו לעבודת הגורן. מחיר סיור מודרך עם כל הפעילויות, 30 שקלים למשתתף. 9770777 - 08.


מכמנים

אתר 'דרך התנ"ך אל הטבע , גן תנכ"י אקולוגי' במכמנים שעל הר כמון, מציע פעילות קציר שיבולים ואפיית פיתות (בתיאום מראש לקבוצות. אפילו 3-4 משפחות). כמו בקציר בימי קדם, גם כאן ישנה הפרדה בין העבודה בשדה לבין העבודה בגורן. בשדה קוצרים חיטה באמצעות מגל ואולמים אלומה גדולה, 'אלומות שפע'. את האלומות מסדרים לערימה אחת גדולה, היא העומר, וגם מקבלים הסבר על לקט פאה ושכחה. שדה החיטה במכמנים נזרע מאוחר השנה והוא עדיין ירוק למדי. בכלל, מזכירה רוני רק, מבעלי המקום, ככל שהאיזור גבוה יותר כך מצהיבה החיטה מאוחר יותר.
 
בגורן היו שתי דרכים להפריד את הגרגרים: חביטה ודיש. גדעון חבט חיטים בגת להסתתר מפני מדין, כאן חובטים את החיטים בגורן וגם דשים במורג, לוח עץ גדול ומחורץ שלאורכו תקועים ברזל או אבנים. אחרי הדיש 'מרקידים בכברה', אותה רשת עגולה שבאמצעותה מנפים את הגרגרים. את הגרעינים מביאים לאבן הריחיים, "אבן ריחיים מבזלת, שהובאה מן החרן", מספרת רק. טוחנים לקמח, ומכינים פיתות על סאג' או בתנור. האמיצים משתמשים בקמח שטחנו בעצמם, והרוב - בקמח מסחרי. הפעילות אורכת בין שעתיים ל-4 שעות, ומחירה 45-35 שקלים למשתתף, כולל ארוחה קלה מתוצרת המקום. לתיאום מראש: 9881337 - 04, 2476768 - 052.  www.michmanim.co.il


אל על

"כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועימר, ודש, וזרה, ובירר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה ואחר כך אכל..". פעילות 'דרך הלחם' שבחצר הפעילה בחאן נחל אל-על עוקבת אחר המדרש. אבנר דהן מסביר כי במקום מדגימים את השלבים אחד לאחד מעיבוד אדמה, ועד פעולות הקציר והטחינה. "המבקרים מגיעים, מספרים להם על התהליך, קצת על מקורות יהודיים, ומסבירים את המונחים הקשורים בקציר". ואחר כך מתחילים לייגע את הילדים שרותמים את המחרשה לחמור, עושים תלם, כביכול זורעים, קוצרים וכך הלאה. אין קציר של ממש אלא רק הסבר והדגמה, את החיטה מביאים מהשדות החקלאיים באיזור והיא כבר שם באלומות. הייתרון הוא שהפעילות מתקיימת כל השנה. בעונה זו כבר סיימו לקצור בגולן חבילות לשחת, וכן את מה שהולך לתחמיץ. שדות החיטה לגרעינים, עדיין לא נקצרו. על מנת להפעיל את המערך, נדרשת קבוצה בת 15- 20 איש לפחות, והפעילות עולה 20 שקל לאדם. בימי חול, כל השנה. להזמנות: 04-6762670 dahan670@012.net.il

קצרין

מי שרוצה גם לקצור בגולן יכול לעשות זאת בפעילות הגורן של פארק קצרין העתיקה. קוצרים במגל בהדרכת המדריכים מחופשים לאנשים מתקופת התלמוד, בגורן לומדים על תהליך הפרדת הגרעינים מהחיטה. ממוללים בידיים שיבולים, ויש גם חמור שמושך מורג. אחר כך זורים במזרה. בחקלאות המסורתית נהגו לבצע את המלאכה לפנות ערב כאשר יש רוח. את גרעיני החיטה קולים לקלי, וגם טוחנים באבני ריחיים. יש ריחיים של יד, וריחיים של חמור להדגמה. כמו במרבית המקומות גם כאן מדלגים לקמח תעשייתי כל מנת להכין פיתות על סאג'. יש גם פעילות הכנת גבינות (שיהיה מה לאכול עם הפיתות). שעתיים וחצי. בהזמנה מראש לקבוצות. 25-30 לאדם, בהתאם למה שעושים (כולל כניסה לאתר). מינימום לקבוצה 900 שקל.  04-6962412


עין שמר

מוזיאון 'החצר הישנה' בעין שמר מתמקד בחקלאות ראשית הציונות. שם מביאים את החיטה שנקצרה במגלים לתחנת הקמח ששוחזרה במקום. התחנה מופעלת במנוע דיזל, אחד מהראשונים בארץ ואחד האחרונים שעוד פועלים. לומדים על מבנה החיטה וגם מתנסים בכתישה ידנית של חיטה (בעלי ומכתש, ובאבני ריחיים ידניות). "אין פיתות אצלנו", אומרת מנהלת המקום טובית שפירא. "תכתוב לחמניות שמרים". בנוסף לפעילות האפייה (בתנור מאבני שמוט) יש הדרכה בנושא ציוד חקלאי והתפתחותו: מחרמשים ומגלים, עבור במחרשות ובמזרעות, ומשם דרך המקצרה המערמת והמאלמת עד לקומביין.

עד לחג השבועות ולאחריו נערכת הפעילות לקבוצות בלבד. בשבת ה- 27 במאי (10:00-15:00) תיערך פעילות למשפחות שכוללת סיור בטרקטור לשדה החיטה (וגם לרפת). 2,3 ביוני אירועי שבועות שכוללת גם פינות יצירה, הצגה במוזיאון, טקס הבאת ביכורים.36 שקלים לילדים מגיל 5 ולמבוגרים, 32 שקלים לילדים בני 3-5 ולאזרחים ותיקים (תעודה). 6374327 - 04.



כפר קדם

בכפר קדם ,"כפר משנאי משוחזר באדמות הגליל"  פעילות בשם 'שער הדגן'. קוצרים במגלים, אולמים אלומות, וגם דשים את המצוות החברתיות שקשורות בקציר: לקט שכחה ופאה. טוחנים ועושים פיתות. בעלי המקום, מנחם גולדברג, מציין כי עפ"ר הפעילות היא לקבוצות בלבד, אך לרגל פסטיבל ימי חלב ודבש, יהיו בערב שבועות סיורים למשפחות בודדות (10:00,12:00,14:00). בסיורים, מציין גולדברג, מתלבשים בלבוש ארבע כנפות יהודי משנאי, והם כוללים הכנת גבינה "חולבים עז, מוסיפים כמה טיפות תאנים ויוצא גבינה, ממש כמו שעשה דוד המלך", וגם רכיבת חמורים. שעתיים וחצי. 60 שקלים לאדם 054-7683007.


הילולה, גליל ים

פינת החי של קיבוץ גליל ים עמדה לפני סגירה. "לקחתי את המקום מאהבה" אומרת ליאת גורן שכירה במקום שהחליטה להמשיך ולהפעילו בשם "הילולה בגליל ים.בין שלל הפעילויות (למשל חליבת עז והכנת גבינה), אתם מוזמנים לבוא ולקצור שם במגלים חיטה שזרעו לשם כך. לטחון באבני ריחיים, ולהכין פיתות. המקום פתוח לקהל בשבתות וחגים. דמי כניסה 25, לילד 10 למבוגר. כולל סיור בטרקטור, פעילות הקציר, פינת יצירה, והכנת פיתות על הטאבון. במקום גם פינת ליטוף, ומזנון.  09-9528728, 054-6653865
http://www.funday.co.il

תענוג חי, מצר

"מחיטה ללחם" היא אחת הפעיולויות הנערכות במרכז ללימודי הטבע והסביבה שבפינת החי של מצר. המקום עצמו פתוח כל שבת וחג (10-16), ופעילות הקציר היא לקבוצות. בפעילות: יציאה לשדה החיטה שנזרע במיוחד לקצור במגלים. אחר כך אולמים אלומות, ממולים ודשים את החיטה, כותשים קמח במכתש ועלי, מוסיפים קמח מוכן ואופים פיתות הנאכלות עם שמן זית וזעתר. כשעתיים וחצי שלוש. במקום פינות יצירה ומגוון חיות גדול (בין היתר קופים ורקונים, שועלים וחוטמנים, יענים, חזירים, איילות, נחשים, דורסים) פינות ליטוף והאכלה, ופינות יצירה. 25 שקלים לילד מגיל שנתיים, 10 למבוגר.  052-4399165 www.taanughai.co.il



אצל החקלאים

חוות נעמא

חוות נעמא, היא חווה חקלאית השוכנת על גדת נחל גרר, הגדול שביובלי נחל הבשור. במשך השנה נערכת פעילות סביב דיר העזים (חליבה, ליטוף טלאים, הגמאה, הדגמה של גז צמר), ועתה נוספת לה פעילות סביב החיטה. יוצאים בעגלת טרקטור לשדות החיטה, לומדים על החיטה ואופן גידולה, מתנסים בקציר חיטים במגל, כותשים את גרגירי חיטה במכתש ועלי ובאבני ריחיים לקמח ממנו אופים פיתות על סאג'. הפעילות עורכת כשלוש שעות, ועולה 28 שקלים (מגיל 3 ומעלה).  בחווה מגדלים חיטה באופן מסחרי, ומלבד שדה החיטה בו מתנסים בעבודת המגל, במקום כאלף דונם של שדות קמה זהובים, עבור מחפשי המרחב.  מקבלים משפחות לפעילות בימי חול בלבד, בשעות 10:00-14:00 (שישי עד 12:00), ובתיאום מראש. 08-9934205, 054-4765803.


קיבוץ צאלים

קיבוץ צאלים מציע לאורחי האורחאן שלו (וגם לקבוצות שלא לנות בצאלים), סיור חקלאי מודרך בן שעתיים וחצי בשדותיו. בעונת הקציר אחת התחנות הן באחד משדות התבואה שם מקבלים הסבר אודות החיטה והשעורה, "ברוב הימים בהם קוצרים החבר'ה מהפאלחה, אפשר גם לראות קומביין בפעולה, אומרים בצאלים. השעורה נקצרת קודם, וקציר החיטה באיזור צפוי להמשך עד סוף מאי. השנה, מספרם בצאלים, הייתה שנה חקלאית לא מוצלחת. אטרקציה נוספת היא עצירה לצד חוות יענים. המחיר, 20 שקלים למשתתף, כולל גם קצת תוצרת שלוקחים הבייתה. אלומת שיבולים, קצת תפוחי אדמה, כאלה. (9989274 -08, 3836791 052).

גבולות

בגבולות מתקיימים בשבתות (13:00) טיולי טקרטור שעובר ברפת ובשדות תפוחי-האדמה, ועתה גם בשדות החיטה והשעורה. בגבולות החליטו שמסוכן לתת לילדים מגלים, ולכן את הקציר המסורתי רק מדגימים. כל ילד לוקח אלומת שיבולים. חוזרים למצפה, הילדים חובטים שיבולים, נושפים להעיף את המוץ. טוחנים באבנים את החיטה ומכינים לחמניות מבצק תופח (שהוכן מבעוד יום). מעבר לכך במקום פעילות בניית לבני בוץ, סיפורו של מצפה גבולות - חלוץ ההתיישבות הציונית בנגב, תערוכת מחרשות עתיקות. וחדר תלבושות מתקופת העלייה לקרקע (מצלמות). הפעילות בת שעתיים שלוש. 30 שקלים לילד, 20 למבוגר.  מומלץ לתאם מראש (054-7919043),


שביל הסלט והדיש

האגרונום אורי אלון מדריך חקלאים שמעבדים כ-2,000 דונם בחבל הבשור, וגם מדריך סיורים בשדות. 'שביל הסלט' נקרא בעונה זו הוא 'שביל הסלט והדיש'. הדגש הוא על חקלאות ההיי-טק (לא בדיוק חביבת אנשי איכות הסביבה). הפעילות אורכת כ-3 שעות והיא כוללת שלל נושאים, ביקור בחממות של עגבניות שרי, ותות שדה תלוי, מרוץ יונים, ביקור במשק תבלינים ועשבי מרפא, ותחרות הוצאת תפוחי אדמה מן הארץ. חלק מהסיור הוא בשדות החיטה, שם מקבלים הסבר על מוצא החיטה מהאדם הקדמון ועד ימינו. לוקחים את החיטה ביד, חשים, ורואים מה זה מוץ, לומדים לקצור בחרמש ומגל, מכינים אלומות בידיים, ואוספים גרגירי חיטה. בהמשך הסיור מכינים קמח עם מכתש ועלי, מכינים בצק ואופים פיתות על סאג'. יש לתאם מראש מכייון שהסיור מיועד למשפחות במכוניות פרטיות, אותן מקבץ אלון לקבוצות, וגם מכיוון שמקום המפגש משתנה על פי השדות והבשלתם. 35 שקלים למשתתף מגיל 3 ומעלה. 052-8535442, 08-9982225


ישנן ההבדלים בין הפעילויות במקומות השונים. דבר אחד משותף להם. השניים הראשונים משבעת המינים, החיטה והשעורה. "אנשים מתלהבים רק מלהצטלם בשדה החיטה", אומר אלון, "זו חוויה מאוד מיוחדת". על מנת שלא להפוך את החוייה המאוד מיוחדת לחוייה דוקרנית ובלתי נעימה, מאוד כדאי להצטייד בנעליים ובמכנסיים ארוכים מבד לא רך במיוחד.



המידע בכתבה נמסר על ידי מפעילי האתרים והוא באחריותם




--מסגרת---

טיול


בעצם  - מלבד מאשר לצאת מהעיר -  לא צריך יותר מאשר לפתוח את העיניים על מנת לראות שדות חיטה או שעורה. ים השיבולים שמסביב נמתח מצפון הארץ ועד לצפון הנגב. בגליל ובגולן, בעמקים, ובשפלה, אפילו בשרון מגדלים כיום חיטה בשטחים שכוסו פרדסים בעבר. עם זאת, ישנן מספר דרכים מומלצות בעקבות שדות הדגן.

דרך נוף גלבוע עמוסה מאוד בסוף החורף, כאשר אירוס הגלבוע פורח. בעונה הזו עוברים בכביש האספלט הצר מעט מאוד כלי רכב, ועם קצת מזל (וסבלנות) ניתן לראות חיות בר שחוצות אותו. הרבה חיטה בנוף הנשקף מדרך הנוף - הגליל התחתון עמק יזרעאל עמק חרוד ועמק בית שאן. עניין מיוחד פה הוא ציור החיטה הגדול שנשקף מכתף שאול. מדובר בציור בגודל של 300 X340 מטר, משהו כמו עשרה מגרשי כדורגל שימר פטר וינר מקיבוץ מעוז חיים בשדות החיטה של הקיבוץ באמצעות קוטלי עשבים. הציורים תמיד קשורים במוסיקה, והציור הוא של שוליית הקוסם. לדברי וינר גם אחרי שייקצרו את את שדה החיטה המצוייר ניתן יהיה לראות את התשתית של ציור בשלף  - עד לחריש הבא. מדרך הנוף פונים שמאלה (לבבאים מתל יזרעאל) לכיוון כתף שאול, נוסעים עד החניון שבסוף הדרך שמתחתיו ציור הענק. ניתן לראותו מצויין מ'שביל התנ"ך' המסומן ירוק.

אישית אני דווקא אוהב את מרחבי החיטה שבאיזור לכיש, בגלל קימורי הגבעות. עיכוב אפשרי (בדרך דרומה) הוא לפנות בצומת מזרחה מסמייה לכביש 383, לפנות שוב ימינה ליער חרובית ולנסוע דרך היער ותל צפית דרומה עד לקיבוץ בית ניר. מי שלא רוצה לרדת מהכבישים הסלולים יכול להתחבר לכאן בכביש 353 מצומת קוממיות. כביש צדדי מוביל מכאן לצומת בית גוברין. כאן, פניה ימינה לכביש 35 מובילה לקרית גת דרך מרחבי החיטה המקומרים.

מרחבי שדות אדירים יש בצפן הנגב. לפני כשנתים נסללה בהמשך לדרך בשור דרך נוף נוספת 'דרך השדות ', 18 קילומטרים של שטחים חקלאיים מסוגים שונים העוברים מקיבוץ צאלים דרך מצפה גבולות ועד מושבי חבל הבשור בואך כביש 232. חלק ניכר מהשדות הם שדות חיטה ושעורה, ובעונה זו עובדים הקומביינים מסביב לשעון, ניתן לנסוע לאורך הדרך באופן עצמאי ולא פעם גם לראותם בעבודתם. אפשרות נוספת היא לצאת לאחד מסיורי החיטה שמציע האיזור.


---מסגרת-----


חיטה ושעורה

ההבדל העיקרי בין חיטה לבין שעורה הוא שזה לא אותו צמח. הארגרונום אורי אלון מסביר כי שעורה היא סוג אחר של דגן שתכולת הקמח שלו היא מאוד ירודה, וגם יבולו נמוך. בארץ מגדלים כיום בעיקר שעורה לבהמות. יתרון השעורה הוא שהיא יכולה לגדול באיזורים צחיחים יותר "למשל במצרים". השימוש המקובל של שעורה הוא גריסים (גריסי פנינה), ולמרות שלחם משעורה הפך לאחרונה מין מזון בריאות שכזה, בימי קדם נחשב לחם השעורים למזון עניים.

קשה להבדיל בין שני המיני הדגן שנתברכה בהם ארץ ישראל. ההבדל במראם הוא שהשעורה, כשמה כן היא - יותר שעירה.  שערות השיבולת, המלענים, ארוכים יותר ופונים יותר כלפי מעלה, ופחות לצדדים. החיטה פחות מאורכת, גם מבחינת מבנה השיבולת, וגם צורתו של הגרעין עגולה יותר.

---מסגרת-----

להפריד? לבור? את המוץ? את התבן? את הבר?


מתברר שהביטוי 'להפריד את המוץ והתבן' יותר בעייתי מכפי שנדמה. בעיקר מכיון שהוא לא קיים. אין ביטוי כזה,  לא במקרא ולא בגמרא. גם במילונים הוא לא מוזכר. הבעייה היא שמכיוון שהשפה חיה, הביטוי קיים.
התבן הוא קש (גבעולי החיטה) שנקצץ בדיש. המוץ מורכב משני חלקים: קליפת הגרעין והמלען (השערה הארוכה שיוצאת ממנה), והבר הם גרעיני החיטה.
המשמעות יכולה להיות להפריד את המוץ והתבן מן הבר. כלומר להפריד עיקר מטפל, טוב מרע. יש מי שאומרים 'להפריד את המוץ מן התבן', ומעדיפים להבין כי המשמעות היא שגם בפסולת יש חפץ. הפרדת פסולת, בכיכול אחד הרעיונות המתקדמים, הייתה פה מזמן. התבן, אגב, הולך למתבן. כך או כך, כאשר מפרקים את השיבולת (אפשר פשוט למולל ביד) ונושפים  נותרים בה גרעיני החיטה. (אפשר ללעוס. בזהירות מירבית).

בספרות ימי הבינים מוזכר לברר את התבן מהבר. והיפה בעיני הוא דווקא 'לבור את הבר'. גם כי פירושו להוציא את הטוב, ובעיקר כי הוא קורץ למקורם של ברור, וברירה.

וראה גם :http://www.nrg.co.il/online/1/ART/967/220.html








. . .