Welcome to gilisoffer.com
מתחת לאף. צמח השבוע לידיעות אחרונות
צבר מצוי

צבר מצוי
Opuntia ficus indica


אחרי שקראנו לעצמנו על שמו, והדבקנו לארץ את 'ארץ הצבר' כאילו היה זה שם תנכ"י, קצת קשה לקבל את זה שהצבר בכלל הגיע לארץ אחרי גילוי אמריקה, והוא לא ממש צמח בר פה. זה לא משנה את העובדה שממש עכשיו הוא נותן את פריו בכל עבר. כאן היה המקום להתפייט על הימים היפים בהם יצאו כולם לקטוף סברס במקל ופחית, ועל כמה החיים בימינו סינטטיים, אבל נוותר על זה.

המילה הנפוצה סברס, מורכבת משמו הערבי של הצבר - סַבֶּר, ומסיומת הרבים של הלדינו. ולכן "סברס" זה יחיד וגם רבים. הצבר הופץ (לא נשתל ולא גודל. מספיק להביא אותו, והוא כבר מסתדר) בעיקר על מנת לשמש כמשוכות גבוהות, קוצניות, ובלתי עבירות. נדיר לראות צמח בודד בכדי להבחין במבנהו המסועף. הצמח שגובהו עד 5 מטרים, בנוי כפות גדולות בצבע ירוק-אפרפר, המכוסות בקוצים שמזכירים סיכות. למרות שכולנו קוראים להם "עלים", אלו הם דווקא ענפיו של הצמח. והעלים? הקוצים שעל אותם ענפים, הם בעצם העלים שלו.

כמו אחרים מבני משפחתו, גם הקקטוס "שלנו" מפגין חוסן ויכולת הישרדות מרשימים. הצבר יכול לשרוד בסביבה מדברית חמה ויבשה מאוד, וגם בטמפרטורות נמוכות במיוחד. המונח 'מזיקים' זר לו למדי. תכונה נוספת שלו היא יכולת הכאת השורשים הגבוהה. מספיק להניח על הארץ ענף שכזה, ואפילו חלק לא גדול ממנו או פרי שטרם הבשיל, והצבר יוציא שורשים, ויצמח. כאן היה המקום להתפייט על הדמיון של הצמח ליליד הארץ (היהודי) שנקרא על שמו, צבר במלעיל. נוותר גם על זה.

הצבר גדל בכל אזורי הארץ, ואלא אם זו חצר של מישהו או גידול מסודר לשיווק, ניתן להניח שמותר לקטוף את הפרי הטעים והבריא. ריכוזי צבר גדולים במיוחד יש בין חורבות כפרים שנותרו נטושות, ומצויות בשפע בשפלת יהודה, בהרי ירושלים, ובאיזור לטרון. ואם נדמה לכם שאתם יכולים לקטוף מבלי להידקר - אז רק נדמה לכם.







 
. . .